כל כך מיותר, כל כך הכרחי

קוראים לי אפרת ואני מכורה לאייפד. טוב, רק חצי מכורה: אני עדיין לא יושבת אתו בכל דקה פנויה, עדיין לא התמכרתי למשחקים ואני עדיין לא מצייצת, מעדכנת, מטקבקת ועושה לייקים כל חמש דקות. ובכל זאת, מאז שקיבלתי במתנה את הטאבלט החמוד והיפה הזה קשה לי להפרד. כששואלים אותי בשביל מה צריך אותו, אני נותנת תשובה לא מספקת: עושים אתו כל מה שאפשר לעשות עם המחשב - מתעדכנים באקטואליה, מגיבים בפייסבוק, עונים למיילים, רואים פרק של "ארץ נהדרת" - זה רק הרבה יותר כיף.

הדבר המפתיע ביותר בסיפור הזה הוא שאני בהחלט לא קהל היעד של האייפד. אפשר אפילו להגיד שאני פרסומת מהלכת לטכנופוביה. הדבר היחיד שאני עושה עם הטלפון החכם שלי הוא לנהל שיחות ולשלוח הודעות sms, אין לי שום עניין בגאדג'טים, מעולם לא הורדתי שירים או סרטים ועד כמה שזה לא מתקדם, עד לפני שנתיים אפילו השתמשתי בדיסקמן. כן, הדבר הגדול והמגושם הזה, שפשוט שמים בו את הדיסק ומאזינים.



ואז הגיע האייפד והצליח לתפוס אותי. פתאום המחשב הנייד נראה לי כמו משהו ארכאי, כבד, ונטול שיק. למה להשתמש בו אם אפשר להחזיק מכשיר קליל, לרפרף עליו עם היד ולהשיג את אותה תוצאה? האייפד לא מושלם. לא כל כך נוח לכתוב בו, הקליטה לא תמיד טובה ויש לי עוד כמה הצעות ייעול - אבל יש דבר אחד שהוא עושה בגדול: לספק חוויה. לאייפד יש ריח של בידור ולא של עבודה.



אני מודה. תמיד צחקתי ואפילו קצת ריחמתי על האנשים שמחוברים כל הזמן לטלפון הסלולרי ולמחשב הנייד שלהם. אבל עכשיו אני חלק מהתופעה. האייפד צועד אתי גם למפגש עם חברים בבית קפה בשבת בצהריים. הוא נכנס בקלות לתיק ואם צריך לברר משהו, הופ, אני שולפת אותו בסיבוב של שוויץ, מרפרפת עם האצבע על המסך ומביאה את התשובה במהירות. אולי נלך לסרט אחר כך? מיד אני מבררת איזה סרט מציג איפה. צריך לבדר ילדים בשולחן? אין בעיה, משחק "סיימון" או "באבלס" יחזיק אותם בשעה הקרובה.



בשבוע הבא נוסע בן זוגי לסקי. מילא שלא נתראה שבוע, אבל הוא כבר הודיע שהוא רוצה לקחת אתו את האייפד. כדי לא להיראות פתטית מדי הינהנתי בראשי במין "אין בעיה, כאילו שיש לי בעיה להסתדר בלעדיו". אבל ברור שמשהו ידגדג לי באצבעות כל הזמן וזה לא יהיה קל. לא עבר חודש מאז שקיבלתי את האייפד, ואין לי כל עניין בגמילה. כששואלים אותי למה צריך את זה, קשה לי לתת דוגמאות - כי האמת היא שלא ממש צריך את זה. זה גם היופי האמיתי של הגאדג'ט הכי נחשק בעולם: הוא מצליח להיות גם כל כך הכרחי וגם כל כך מיותר.