מה היה עושה האדם הסביר?

>> כשלוש שנים מתנהל בבית משפט השלום בפתח תקוה משפט רמדיה - וזה לאחר שלקח לפרקליטות ארבע שנים וחצי להגיש כתב אישום נגד בכירי החברה ונגד עובדי משרד הבריאות, לאחר מותם של שלושה תינוקות שצרכו תחליפי חלב שהושמט מהם הוויטמין החיוני תיאמין (b1) ועוד כמה עשרות תינוקות שנפגעו.

לאחר הסדר הטיעון עם עובדי משרד הבריאות, נותרה במוקד המשפט שאלה עיקרית אחת: האם בכירי רמדיה התרשלו בכך שלא ערכו לפורמולות המזון המיובאות שקנו ממפעל גרמני בדיקות בישראל, כדי לוודא כי האבקה אכן מכילה את הרכיבים שהופיעו ברשימה שסיפק היצרן הגרמני?



התביעה סיימה את טיעוניה. קו ההגנה של בכירי רמדיה יהיה כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח שהם התרשלו. בכירי רמדיה טוענים, בין היתר, כי לא היו צריכים לבדוק את השינויים בפורמולה, מכיוון שסמכו לחלוטין על היצרן הגרמני בעל המוניטין הבינלאומיים ועל מערכות הבקרה המצוינות שלו. בכירי רמדיה טוענים כי נהגו בצורה סבירה ואף יותר מכך.



ייתכן שהנאשמים צודקים בטענתם כי הפרקליטות לא הוכיחה שיבואני מזון אחרים נהגו בצורה זהירה יותר מחברת רמדיה, אבל אשמתם או חפותם כלל לא תלויה בכך. עתידם של ראשי רמדיה תלוי בתחושת הבטן של השופטת בתיק, ליה לבאון.



כדי להבין מדוע הכל תלוי בשופטת, יש לנסוע אחורה בזמן לתחילת שנות ה-60, למשפטו של האזרח מרדכי בש. בש קנה מקרר חדש וזרק בחצר ביתו את המקרר הישן, שהיתה לו דלת הנפתחת באמצעות ידית משיכה. שבעה שבועות לאחר מכן שיחקו שני ילדים קטנים משחק מחבואים בחצרו של בש והתחבאו בתוך המקרר. מנגנון הנעילה לא איפשר לילדים לפתוח את המקרר מבפנים והם נחנקו למוות. בש הואשם בעבירה המקבילה לזו שבה הואשמו בכירי רמדיה - גרימת מוות ברשלנות.



סניגורו של בש איתר שורה ארוכה של אנשים שרכשו מקררים באותה עת ושאל אותם מה עשו עם המקררים הישנים. התברר כי רובם השליכו את המקרר הישן ברשות הרבים, כמו בש. כלומר, בש נהג ככל אדם, ולכאורה אין לבוא אליו בטענות ובוודאי שאין מקום להרשיעו בפלילים.



ואולם שופט בית המשפט העליון חיים כהן סבר אחרת. האם היה בש חייב לנחש כי ילדים עשויים לשחק במקרר? לדעת כהן, "מן המוסכמות" שמקרר הוא פיתוי למשחקי ילדים וכי אלה עלולים לסגור בו את עצמם, ולכן הנאשם היה חייב לצפות סכנה זו ואסור היה לו להשליך את המקרר בחצר. כהן דחה את ניסיונות סניגורו של בש להציג עדויות על רף ההתנהגות של אדם מן היישוב בנסיבות דומות. לדעת כהן, רק בית המשפט קובע מהי התנהגות סבירה.



לכן, כל שצריכה הפרקליטות לעשות הוא לשכנע את בית המשפט כי "אדם סביר" שמשווק מזון מיובא לפעוטות חייב לבדוק את רכיביו ללא קשר לאמינות היצרן. העובדה שיבואנים אחרים עשו או לא עשו כך אינה מכרעת. בהתחשב באווירה הציבורית בפרשה זו - צפוי לסניגורי רמדיה מאבק לא פשוט על דעתה של השופטת.