"הפרוטקציה היא בדנ"א של בתי חולים"

>> המייל הפרובוקטיבי שנחת ביום רביעי בתא הדואר האלקטרוני של כתבי הבריאות היה חריג ובוטה במיוחד. "לו הייתי פואד", זעקה כותרת המייל ששלח דובר בית החולים רמב"ם, דוד רטנר, שתיאר בכאב את מצוקת החולים המונשמים ברמב"ם שחלקם שוכנים בחדרים מלאים במחלקות פנימיות רגילות, ואינם זוכים לפיקוח מוגבר של אחיות שלו הם זכאים.



רבות דובר באחרונה על מצוקת האשפוז, אך ההשוואה לתנאים המועדפים להם זוכה ח"כ בנימין בן-אליעזר היא שהיתה חריגה: "ברמב"ם, למשל, מאושפזים 72 חולים מונשמים, כמו פואד. אבל בניגוד לפואד, לחלקם אין מקום ביחידות המיועדות לחולים מונשמים והם מאושפזים בחדרי האשפוז הדחוסים הרגילים במחלקות פנימיות... אם אתה לא ח"כ או שר, המצב קשה עוד יותר: העומס על האשפוז בחדרים מבודדים במחלקה פנימית או אונקולוגית ברמב"ם כל כך קשה, עד שבמיון שוכבים חולים אונקולוגיים שחייבים בידוד כדי לשמור על חייהם. אבל הם שוכבים באמצע המיון, חשופים לזיהומים שונים".

רטנר צירף להודעתו תמונות של ארבעה חולים מונשמים השוכבים בחדרי אשפוז רגילים, והוסיף: "לאף אחד מהם לא קוראים פואד. בדוק". במשרד הבריאות, שמוחה נמרצות נגד מצוקת האשפוז והמחסור בתקנים, מאוד לא אהבו את הצעד של רמב"ם ומיהרו להצהיר כי הדובר יקבל "נזיפה חמורה".



הטוקבקיסטים, כצפוי, סערו. חלקם הסתייגו מהצעד שבו נקט רמב"ם. "חוצפה וחוסר טעם", הגיב אחד מהם, ואחר כתב: "קל להיות פופוליסטי על גבו של חולה בודד. לפואד יש זכות לקבל טיפול מציל חיים כמו לכל אזרח. אם לרמב"ם יש הרבה מונשמים - שייסגרו מחלקות בלתי חיוניות".



ואולם רוב הטוקבקיסטים תמכו בדבריו של הדובר והסתייג מהעונש הצפוי לו ממשרד הבריאות: "סוף-סוף מישהו מעז לומר את האמת המרה - גם את פואד תאשפזו כאחד העם, ללא משוא פנים", כתב מישהו. "אין צורך לנזוף במי שאומר את האמת העגומה והידועה לכל", אמר אחר, ומישהו העיר בציניות: "אם יושתק הדובר וייענש על שאמר מה שאמר, מיד ישתפר המצב והכל יהיה בסדר. סוף סוף נמצא הפתרון לבעיות האשפוז בישראל".



אפשר להתווכח על הסגנון ועל בחירת המלים של רטנר, אבל אין ספק שהוא קרע את המסכה מעל תופעה נרחבת אך די מושתקת במערכת הבריאות: פרוטקציה. "יש שלוש קבוצות עיקריות שנהנות מפרוטקציה במערכת הבריאות", מסביר בכיר בבית חולים ממשלתי גדול. "פוליטיקאים, אנשי הון - שרבים מהם גם תורמים לבית החולים - ואנשי תקשורת. הפרוטקציה כלפי הקבוצות האלה לא מגיעה לשחיתות נטו, כמו בקשות לוויתור על תשלומים, אלא בעיקר לבקשות כמו קיצור תורים, תנאי אשפוז מועדפים, בחירת רופא, חנייה חינם ועוד ועוד".



לדברי הבכיר, "זו לא המצאה ישראלית, זה קיים בכל העולם. אבל מה שמטריד זה הפער בין מה שמקבל אח"מ לבין התנאים שמקבלת כלל האוכלוסייה. הפער הזה גדול מדי, ממש זועק לשמים, וזה לא אמור לקרות במערכת בריאות ציבורית".



לדברי בכיר בבית חולים אחר במרכז, "הפרוטקציה היא חלק מהדנ"א של כל בית חולים בישראל. זה מתבטא בעיקר בקיצור תורים ובמיידיות. תקבל מענה מיידי, מישהו בתוך בית החולים שחפץ ביקרך יסדר את זה ומלה נכונה ממנהל בכיר - והשמים הם הגבול. זה מנגנון שבית חולים יודע להפעיל, ואנשים גם לא מהססים לפנות".



לדבריו, "זה גם משתלם לבית החולים, בבחינת שלח לחמך. אם זה פוליטיקאי אז אולי יהיה פעם דיון בכנסת שבו הוא יתמוך באינטרסים של בית החולים, אם זה תורם אז זה ברור, ואם זה עיתונאי - אז בכלל לא רע שהוא ירגיש חייב".



אף שלדברי הבכיר המערכת רגילה מאוד ל"הנחתות" האלה, זה לא אומר שאנשי הצוות נהנים מהן: "זה מעיק ומעצבן. הרופאים והצוות לא אוהבים שפונים אליהם עם בקשה לטיפול מיוחד במישהו רק בגלל שהוא אח"מ, לא מרגישים עם זה נוח שמבקשים מהם בקשות מיוחדות. מה גם שיש אנשים שאין להם בושה. לפעמים מתקשרים ואומרים לי: 'אשתי הגיעה לבית החולים. שימו עליה עין'. זה פשוט מקומם, כי כאילו מניחים שהרופאים לא 'שמים עין' על כל החולים".



קשר עם האחות עשוי להציל חיים



הפרוטקציה - תופעה מקוממת כשלעצמה, אך כפי הנראה נפוצה ולא שונה בהרבה מכל מקום בעולם - פחות מטרידה מהפער המדאיג בין איכות הטיפול שמקבלים האח"מים לבין מה שמקבלים "פשוטי העם", שוכני המסדרונות. הקטסטרופה שמתרחשת בימים אלה במחלקות הפנימיות של בתי החולים אינה סוד, עם שיעורי תפוסה מרקיעי שחקים וחולים ששוכבים במסדרונות בתת תנאים, חלקם במצב קשה. שלשום, למשל, ביום שבו פורסם מכתבו של רטנר, היו ברמב"ם 72 חולים מונשמים, שרק 34 מהם שכבו ביחידות טיפול נמרץ. באסף הרופא, שם מאושפז פואד, היו 45 חולים מונשמים כשרק שליש מהם, 14 חולים, בטיפול נמרץ.



"אני לא חושבת שצריך להשכיב את פואד במסדרון, אבל גם לאחרים צריך לתת תנאים ראויים לטיפול רפואי", אומרת יו"ר האגודה לזכויות החולה, עדינה מרקס. "לא ייתכן שתהיה איפה ואיפה - שאחד יקבל טיפול הולם וכל האחרים לא יקבלו את הטיפול שהם ראויים לו". לדברי מרקס, "הפרוטקציה היא תופעה נפוצה מאוד. אפשר לדרג את המטופלים - אלה שיש להם איזושהי פרוטקציה, אנשי שם, מטופלים מחו"ל. הם לא יקבלו טיפול אחר מבחינה רפואית גרידא - אבל יקבלו תנאים טובים יותר ונגישות טובה יותר. אם פואד היה בא ממושב בדרום - אני לא בטוחה שהיו מכניסים אותו לחדר לבד. יש שווים ושווים יותר - וזה דבר מכעיס מאוד. אדם מונשם לא יכול להיות במסדרון או בחדר רגיל בלי פיקוח, אלא בטיפול נמרץ. אין בלבי על פואד אלא על המערכת שלא מאפשרת תנאים נאותים למונשמים".



אגב, הפרוטקציה היא לא רק מנת חלקם של אח"מים ועשירים. במקרים רבים גם האזרח הפשוט נאלץ להפעיל קשרים כדי לשדרג את מעמדו בתוך מערכת הבריאות הענקית והמנוכרת. בדומה לצה"ל, גם במערכת הבריאות כל מי שמכיר מישהו בתוך המערכת לא יהסס להפעיל אותו כדי לשפר את תנאיו.



במקרה שמתארת שני (שם בדוי), הפרוטקציה עשתה את כל ההבדל: "חמותי בת ה-75 חיכתה המון זמן לניתוח בגרון, ודחו אותה שבועות בלך ושוב", היא מספרת. "באיזשהו שלב גילינו במקרה שמכר שלנו מכיר את האחות הראשית במחלקה שבה היא היתה אמורה לעבור את הניתוח, ומאותו הרגע בתוך שלושה ימים היה לה תור לניתוח".



שני משוכנעת ש"בלי פרוטקציה היה עובר זמן עד שהיו מנתחים אותה. מדובר באשה מבוגרת שהיתה במתח מתמשך ןלא לקחה את התרופות הקבועות שלה בינתיים, כי אמרו לה לא לקחת אותן עד הניתוח. זו היתה תקופה מאוד לא נעימה, שבמהלכה הרמתי לבית החולים לפחות עשרה טלפונים ולא הצלחתי להזיז כלום. עד שלא גילינו את הלינק לאחות הראשית - שום דבר לא זז. אני בטוחה שלכל אחד יש סיפורים כאלה".



משרד הבריאות הצהיר כאמור כי דובר רמב"ם, דוד רטנר, ייקרא לנזיפה חמורה על הדרך הפרובוקטיבית שבה הציג את מצוקת האשפוז, תוך אזכור שמו של פואד. ואולם אפשר לתהות אם נזיפה כזו תפתור את הבעיות היסודיות שהציף בדרכו הייחודית - מצוקת האשפוז והפערים בין שווים לשווים יותר במערכת הבריאות.



אולי הבעיה נעוצה בכך שכל עוד השכבה השלטת, בעלי ההון, הכוח וההשפעה, אינם מרגישים על בשרם את מצוקת היומיום - ובמקרה זה את מצוקת האשפוז של הציבור - אין להם כל מוטיווציה לשנות את המציאות הזו ולהביא לשיפור בתנאי האשפוז וברמת המערכת לרווחת הציבור הרחב. הרי כל עוד הם עוברים את ספו של בית החולים וזוכים ליחס וטיפול ראויים ומעלה - מה יגרום להם לזעוק את זעקתם של פשוטי העם המאושפזים במסדרון?



מכל מקום, לא יהיה זה מוגזם להמר כי לולא נקב רטנר בשמו של פואד, הנושא כלל לא היה עולה שוב לכותרות - וספק אם גם כתבה זו היתה מתפרסמת.