>> הדבר הבולט ביותר בתמונות של רעידת האדמה האדירה ביפן, הוא מה שלא נראה בהן: לא נראה בהן בניין קורס. שבועיים לאחר רעידת האדמה בניו זילנד, שבה נהרגו שלושה ישראלים ברחוב כתוצאה מקריסת בניינים על ראשם, לא נראו תמונות דומות ביפן. הבניינים רעדו, בכל זאת מדובר ברעידת האדמה השביעית בעוצמתה בכל הזמנים - אבל פרט לרעידות לא קרה להם דבר. כל הבניינים בטוקיו נשארו עומדים על תילם. כך גם מרבית הגשרים, המחלפים ומתקני התשתיות. תמונות ההרס הקשות צולמו כולן בצפון יפן, היכן שגל הצונאמי שטף את כל מה שעמד בדרכו, והפגיעה אינה מרעידת האדמה עצמה.
תקן הבנייה ביפן, זה כבר ברור, עמד במבחן של רעידת האדמה העוצמתית. באסון נהרגו אלפי אנשים ועוד עשרות אלפים נפצעו, אבל לכולם צריך להיות ברור: על כל הרוג ברעידת האדמה הנוכחית יש אלפים שחייהם ניצלו בזכות תקני הבנייה, שמנעו מהבניינים לקרוס על יושביהם. ההשקעה העצומה של יפן בהיערכות לקראת רעידות אדמה הוכיחה עצמה.
יפן היא המדינה הערוכה ביותר בעולם להתמודדות עם רעידות אדמה. ישראל, הנמצאת גם היא באזור בסיכון - אף שמדובר בסיכון נמוך במידה רבה מזה של יפן - אינה עומדת באותם סטנדרטים של היערכות, אבל גם היא נערכת.
השר בני בגין, האחראי על ועדת השרים לענייני רעידות אדמה וגיאולוג בהשכלתו, מחלק את ההיערכות לרעידת אדמה לשלושה שלבים. השלב הראשון, והקריטי ביותר לדבריו, הוא ההיערכות, בעיקר באמצעות תקני בנייה שתפקידם למזער במידת האפשר את הנזק בנפש וברכוש ולמנוע קריסה של בניינים ותשתיות. השלב השני הוא הטיפול ברעידת האדמה עצמה לאחר שהתרחשה - שלב פינוי הנפגעים. השלב השלישי הוא השיקום, שלב פיננסי בעיקרו.
לפי הערכת בגין, מצב היערכותה של ישראל ברור למדי בשני השלבים האחרונים. ככל הנראה, ישראל ערוכה כנדרש לשלב הטיפול בנזקי רעידות האדמה ולפינוי הנפגעים. פיקוד העורף מיומן ומושקע, והוא אמור להיות ערוך היטב למצבים אלה. עם זאת, ישראל כמעט שאינה ערוכה כלל לשלב השיקום - השלב הפיננסי.
המועצה הלאומית לכלכלה פירסמה רק לפני חודשיים דו"ח מקיף על מצבה הביטוחי של ישראל במקרה של מגה רעידת אדמה. מהדו"ח עולה כי שורר כאוס מוחלט בתחום של היערכות פיננסית ליום שאחרי רעידת אדמה. התברר שבישראל אין רשימה מסודרת של נכסים החייבים להיות מבוטחים מפני רעידת אדמה. כשלמדינה אין אפילו רשימה מסודרת של נכסיה, מן הסתם לא ידוע לה כלל אילו מהנכסים מבוטח, אם בכלל, ובאיזה שיעור.
המעט שהמדינה בדקה וגילתה מעיד על ביטוח שאינו קיים, או חסר במידה ניכרת. כך למשל, לצפת, המצויה בסיכון לרעידות אדמה, אין ביטוח. במתקנים של מע"צ הביטוח חסר, והיקפו 80% בלבד. מחלף ניצנה, למשל, שקרס בשיטפונות בנגב לפני כשנה וחצי, היה מבוטח ב-1.5 מיליון דולר. סכום הביטוח היה שווה לעלות הקמתו של המחלף לפני 30 שנה. מע"צ (החברה הלאומית לדרכים), בנתה את המחלף מחדש בעלות של 30 מיליון שקל, פי חמישה בדיוק מהיקף הביטוח.
בעקבות הממצאים הקשים, החליטה המדינה על הקמת ועדה שתמפה את כל נכסיה ואת הביטוח עליהם, ולפי הממצאים ייקבע היקף החשיפה של ישראל לנזקי רעידת אדמה. ההערכה היא שהיקף הנזקים עשוי להגיע, במגה אירוע, ל-25-50 מיליארד דולר. המדינה תוכל להתגונן מפני נזק בסכום כזה רק באמצעות הקמת קרן ביטוח לאומית שתשמש למטרה זו בלבד. המועצה הלאומית לכלכלה ממליצה על הקמת הקרן.
בכל מקרה, עלות השיקום הכלכלי שלאחר רעידת אדמה, בנוסף לטיפול בנפגעים, מושפעת באופן ישיר מהשלב הראשון - ההיערכות לקראת רעידת אדמה. זהו השלב שבו יפן מצטיינת.
ומה עם ישראל? בגין מעריך כי היערכותה של ישראל לקראת רעידת אדמה כטובה יחסית, לאחר שתקני הבנייה הותאמו לכך ב-1980. לפיכך, 80% מהדירות בישראל, שנבנו לאחר 1980, אמורות להיות עמידות בפני מרבית רעידות האדמה, אם כי לא בפני כולן - לא בטוח שישראל תהיה ערוכה לרעידת אדמה בעוצמה של 8.9 בסולם ריכטר, כפי שחוותה יפן.
עם זאת, 20% מהדירות שנבנו לפני 1980, בהם 3,500 מבני ציבור, אינם עמידים בפני רעידת אדמה . לגבי אלה נקטה ישראל שני פתרונות. בכל הנוגע למבני הציבור, ישראל החלה השנה בתוכנית שתיפרש על פני 25 שנה למיגונם. תקציב התוכנית הוא 3.5 מיליארד שקל, קצב של כ-140 מיליון שקל בשנה. עבודות המיגון ב-60 מבני ציבור ראשונים, בעיקר מבני חינוך ובתי חולים באזורים סמוכים לשבר הסורי-אפריקאי, יחלו כבר השנה. אבי שפירא, הממונה על תחום רעידות האדמה במשרד התשתיות, מעריך כי בקצב הנוכחי מרבית מבני הציבור הרגישים ביותר ימוגנו בתוך עשור.
האם זה מספיק? אם מחר תתרחש באזורנו מגה רעידת אדמה, נטען מן הסתם שזה לא מספיק. ואולם מדובר בהשקעה ניכרת ביחס ליכולותיה של המדינה, שאמורה להביא למיגון סביר של מבני הציבור בתוך עשור. נראה כי מדובר בפשרה סבירה.
מצבן של הדירות הפרטיות שנבנו לפני 1980 מסובך יותר. זהו רכוש פרטי שהמדינה אינה יכולה לחייב את בעליו למגנו. לכן, הגתה ישראל רעיון מקורי של מתן תמריץ כלכלי לאוכלוסייה, כדי שתמגן את בתיה. התוכנית, תמ"א 38, מעניקה אחוזי בנייה מוגדלים בתמורה למיגון הבניינים.
המציאות הוכיחה כי תמ"א 38 לא הצליחה, ולכן השנה הורחבה התוכנית והוגדלו זכויות הבנייה שהיא מעניקה. האם הפעם זה יספיק ונראה תנופה של שיפוץ בניינים ישנים ומיגונם מפני רעידת אדמה? התשובה עדיין לא ידועה, אך כבר עתה ברור כי התשובה שלילית בכל הקשור לדירות הפגיעות ביותר - דירות ישנות באזורי פריפריה שלאורך השבר הסורי-אפריקאי. דווקא שם, היכן ששוכנת האוכלוסייה המוחלשת ביותר ומחירי הנכסים נמוכים, ולכן אין תמריץ כלכלי לשפץ ולמגן אותם - דווקא שם הסיכון הוא הגבוה ביותר לרעידות אדמה.
מה עושים? בימים אלה יושבת על המדוכה ועדה מקצועית של משרד התשתיות. בשלב זה אין פתרון, אבל הכיוון ברור: המדינה תצטרך לסייע לפריפריה באופן ישיר כדי להביא למיגון הבניינים. עם זאת, הסיוע יהיה חייב להיות חלקי, כדי להמשיך להטיל אחריות על בעלי הבתים על בטיחות הבתים. אם לא, הם ימצאו עצמם מתגוררים במבנים המסכנים את חייהם.
ישראל ערוכה ב-80% לרעידת אדמה
מירב ארלוזורוב
13.3.2011 / 7:07