"המשא ומתן עם הרופאים - אחד הדברים הכי מפחידים שיש"

>> "אני מוכן ללכת להסכם ארוך ולפריסה של התוספות למשך כמה שנים, על אף שהרופאים רוצים לקבל הכל עכשיו, כי אני לא רוצה שהמערכת תיכנס כל שנתיים לאנדרלמוסיה. אבל לא נתפשר על פתרון בעיות אמיתיות ולא נחתום על הסכם שיכלול רק תוספת שכר", כך הצהיר ביום שישי ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית.

הדברים נאמרו במסגרת אירוע "שישי כלכלי" מטעם קתדרה, בהנחיית העיתונאי נחמיה שטרסלר במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. באירוע, שנערך על רקע המשא ומתן המתקיים בימים אלה בין הרופאים לאוצר, השתתפו שלושת נציגי הצדדים: הממונה על השכר באוצר אילן לוין, יו"ר ההסתדרות הרפואית אידלמן ומנכ"ל שירותי בריאות כללית אלי דפס.



הרופאים דורשים, בין השאר, העלאה של 50% בשכרם לשעה, וכן "חבילת הצלה" למערכת הבריאות הציבורית, הכוללת הסטת כספי שב"ן (ביטוחים משלימים) לבתי חולים ציבוריים.



כמו כן דורשים הרופאים תוספת תקנים, עידוד כספי לרופאים שיעברו לפריפריה, תמריצים להבאת רופאים למקצועות רפואיים המוגדרים מקצועות במצוקה, תמרוץ למתמחים, השקעה בהשתלמויות לרופאים, תוספת תגמול עבור כוננויות פעילות ותורנויות מרובות ועוד.



לוין אמר כי הוא מעריך את היקף דרישותיהם של הרופאים ב-3 מיליארד שקל בשנה, "ואני עדין". לדבריו, משכורותיהם של הרופאים אינן נמוכות: "השכר הממוצע של מתמחה הוא 18 אלף שקל, מומחים משתכרים בממוצע 23 אלף שקל, ובכירים - 34 אלף שקל - וזאת רק מהמערכת הממשלתית - לא כולל העבודה הנוספת שלהם".



לוין הודה שהמשא ומתן מול הרופאים הוא אחד הקשים שהוא נאלץ להתמודד איתם: "אני לא מציע לאף אחד לנהל משא ומתן עם רופאים - זה אחד הדברים הכי מפחידים שיש - כי אתה תמיד תיפול לידיים שלהם". הוא סיפר כי "לפני כמה שבועות מנכ"ל משרד האוצר הרגיש לא טוב, הגיע לרופאה שלו בקופת חולים והיא אמרה לו: 'תשמע, אני חייבת לשלוח אותך לבדיקות במיון'. הוא התפלא: 'למה במיון?' והתשובה היתה: 'אתה חייב לראות כמה קשה הרופאים עובדים'".



לדברי לוין, בקרב על דעת הקהל ידו של האוצר על התחתונה מול הרופאים: "הרופאים הם האוכלוסייה האינטליגנטית ביותר, המאתגרת ביותר והקלה ביותר ליצור אמפתיה בקרב הציבור כשאתה מנהל מולם משא ומתן. כולנו רואים את הרופאים הצעירים כורעים תחת הנטל, ומדובר באנשים עם נתונים גבוהים יותר מבקורס טיס. אז מה אגיד לציבור? שהם משתכרים משכורות גבוהות? את מי זה יעניין כשיתחילו חלילה שביתות ונראה את האירועים הקשים שיתחוללו?"



לוין הוסיף שבאוצר שוקלים הליכה לבוררות עם הרופאים, "כי אנחנו לא רוצים להציק לאזרחי ישראל ולהגיע למצב של שביתת רופאים".



אידלמן התייחס אף הוא לנושא השביתה ואמר: "לכולם היה ברור שלא היה זמן טוב יותר לשבות מאשר פברואר 2011, שבו המחלקות היו מפוצצות עם 180% תפוסה. כל הפרוזדורים היו תפוסים, חולים במרפסות, חולים ליד השירותים, רופאים לא יכלו לטפל בחולים. מבחינה ארגונית - זה היה הזמן הכי טוב לנטוש את בתי החולים. המדינה היתה יורדת על הברכיים. אבל לא אתן לרופאי ישראל לעזוב בשיא המצוקה. עם זאת רופאים רבים שלא שבתו עשר שנים מרגישים שהאוצר הוליך אותם שולל ופגע בהם אישית. הם שואלים למה לא נתת לנו לשבות".



באשר לטענת לוין כי יש רופאים שעוזבים את בתי החולים מוקדם כדי לעבוד בפרקטיקה פרטית, אמר אידלמן: "האוצר הוא זה ששולח חולים לסקטור הפרטי - אז הרופא הולך לשם. האוצר יצר בית חולים פרטי, נותן לו כסף, קופת חולים מממנת את זה בביטוחים המשלימים, וכן הלאה. אם תחזירו את החולים למערכת הציבורית, הרופא יישאר".



לדברי אידלמן, "האוצר רוצה את ההפרטה כי הוא רוצה לפגוע ברפואה הציבורית ואחר כך בוכה כיתום שהרג את הוריו. אנחנו מעלים על שולחן הדיונים בעיות אמיתיות ולוין צודק שקשה לו להתמודד איתן, כי הוא מבין שאלה בעיות אמיתיות.



"ההשקעה בבריאות בישראל לא השתנתה מתחילת שנות ה-90 והיא כ-8% מהתמ"ג - חצי מההשקעה בארה"ב ובהרבה פחות מאירופה", אמר אידלמן.



"הכסף צריך ללכת למקומות הנכונים"



דפס, המעסיק בקופה ובבתי החולים של הכללית כ-10,000 רופאים, אמר ש"הפינג פונג שבין הרופאים לאוצר הוא כמו בין אלוהים לאברהם אבינו - כשאני השה לעולה. את מה שהם הסכימו ביניהם אנחנו נצטרך לממן".



לדבריו, מערכת הבריאות הציבורית סובלת מבעיות קשות אבל תוספת שכר לרופאים לא תפתור אותן. "צריף להשקיע הרבה יותר כסף בבריאות, למערכת חסרים 6 מיליארד שקל, אבל הכסף צריך ללכת למקומות הנכונים, כמו הגדלת כמות המסיימים את לימודי הרפואה, תגמול רופאים על עבודה נוספת, תגמול נדיב לרופאים שיעברו לפריפריה, תוספת למקצועות רפואיים במצוקה, והקטנת מספר תורנויות המתמחים בין השאר באמצעות תשלום נדיב למומחים על תורנויות.



"אני מוכן לשלם הרבה יותר למומחה על תורנויות - ובלבד שיהיו מומחים בבית החולים בכל שעות היממה ושלא יהיו מתמחים שמטפלים באנשים לאחר שלא ישנו 36 שעות", אמר דפס.



הדוברים התייחסו גם לאחד מסלעי המחלוקת העיקריים במשא ומתן: דרישת האוצר מהרופאים להחתים שעון נוכחות. "זה סדין אדום אצל הרופאים, אבל יש לי תחושה שיש מיעוט מהם שחוטא לכל ציבור הרופאים", אמר לוין. "אין דרך אחרת לוודא שהרופאים נמצאים בבתי החולים כשצריך. זה יעלה כסף - יגדיל את הוצאות הממשלה והקופות על שכר - אבל יאפשר שליטה ובקרה ויצור סדר במערכת".



אידלמן נשמע פחות תקיף מבעבר נגד הרעיון של החתמת שעון, וחילק את הרופאים לארבע קבוצות: "הקבוצה הראשונה היא 'הסיקריקים' שמוכנים 'להתאבד' על נושא השעון - הם המיעוט. בקבוצה השנייה יש רופאים כמוני שחושבים שרפואה ושעון לא הולכים יחד כי אין לי שעות עבודה, אני תמיד זמין וכשאני עובד עד חצות בבית החולים וחוזר ב-6:30 בבוקר, אני לא צריך שעון או שעות נוספות. הקבוצה השלישית מורכבת מרופאים שמוכנים לקבל את השעון והקבוצה האחרונה היא רופאים שרוצים שעון - כדי להראות לציבור כמה שעות הם עובדים".