השופטת אגמון-גונן: "אי אפשר ליישם עקרונות מהעולם העסקי על השיפוט"

>> שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, נחשבת לשופטת מוכשרת ואמיצה שאינה נמנעת מלהביע עמדות יוצאות דופן במערכת השיפוט הרשמית והאפרורית. בשבוע שעבר החליטה השופטת להתייחס באופן ישיר לנושא טעון ששופטים ממעטים לדבר עליו בפומבי: העומס המוטל עליהם בתפקידם השיפוטי.

אגמון-גונן הוזמנה לדבר בכנס שכותרתו "משפטניות מובילות במבט על המשפט הישראלי", שנערך בלשכת עורכי הדין לרגל יום האשה הבינלאומי, בהנחיית עו"ד ארנה לין. לדברי השופטת, היא בחרה לדבר על בעיית העומס משום שזהו הנושא שמציק לה רבות בימים אלה.



"כאשר מערכת הבריאות קורסת, והיא קורסת, בא סגן שר הבריאות לאוצר ואומר 'אתם אחראים'. כשבמערכת החינוך התלמידים לא מגיעים להישגים בבחינות, השר דורש תוספת תקציב מהאוצר. במערכת המשפט פועל עיקרון אחר לגמרי", אמרה השופטת. במקום לבוא בדרישות החוצה לאוצר כמו שעושים במערכות אחרות, הסבירה, במערכת המשפט מחפשים את הפתרון אצל השופטים, כאילו הבעיה היא בהם.



ביטול שבתונים לשופטים



לדברי השופטת, במערכת המשפט מציעים שני מסלולים של הצעות ייעול: האחד - שינויים בסדרי הדין שמטרתם לייעל את ההליכים ולקצר את התורים, והשני - התנהלות אישית של המערכת מול שופטים. במסלול זה, המערכת מחליטה על קיצור חופשות לשופטים, ביטול שבתונים, העברת שופטים מבית משפט אחד לשני או מתחום אחד לאחר. "שופטים כיום לא יכולים לצאת לשבתון אם יש להם פסקי דין שהם צריכים לתת, או שופט שלא מאשרים לו חופשה כי הוא בפיגור - אבל איך ללא חופשה הוא ייתן את פסק הדין שהוא צריך לתת?", הקשתה אגמון-גונן.



"במקרה שלי לא היו לי פיגורים ולא איימו עלי בסנקציות, ולמרות זאת, אני מרגישה את הלחץ. בכל שנה העומס והלחץ נהפכים לבלתי אפשריים ופוגעים בזכויות האזרחים להליך הוגן, וזה מדאיג", אמרה אגמון-גונן. "אני שופטת כבר 15 שנה, לא שמעתי אי פעם מלה טובה, אף פעם לא קראו לי לשיחה ואמרו לי נורא יפה כמה שאת מספיקה. אבל אם רק יש חריקה הכי קטנה, אז קוראים לשיחה", היא הוסיפה.



"הזכות להליך הוגן עוגנה בכמה מדינות, אבל בישראל כיום כולם מתרכזים בעניין היעילות", אמרה. שופטי בית המשפט העליון בדימוס משה עציוני וצבי ברנזון התריעו לפני 40 שנה שאם שיקולי יעילות וצדק מתנגשים, אז יש להעדיף את הצדק". למרות זאת, לדבריה, מודדים כיום מתן פסקי דין ו"מדברים במדדים של האוצר על בית חרושת לבקבוקים. אם נהפוך לכך, זו תהיה תחילת הסוף של הדמוקרטיה. שופט הוא סמל לשלטון החוק, וכל מי שיוצא מהאולם חייב לדעת שנעשה כאן צדק". אלא שלדבריה, "כיום הרבה יותר קשה אפילו לתת למישהו לדבר באולם. אדם קם ורוצה להגיד משהו, זה החיים שלו, זה התיק שלו, אתה מסתכל על השעון וזה בזבוז זמן שהוא ידבר, הרי עורך הדין שלו כבר דיבר בשמו, לתת לו לדבר? אני חושבת שכן, צריך לתת לו, אבל מיום ליום זה נעשה יותר קשה", אמרה. היא הוסיפה שכיום, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, החליטה הנשיאה דבורה ברלינר כי שופטים יישבו באולם וישמעו תיקים במשך ארבעה ימים ולא במשך חמישה, וזו לדבריה החלטה מצוינת שיש לאמץ.



"אי אפשר ליישם עקרונות מעולם העסקים על עולם השיפוט", הוסיפה אגמון-גונן. היא הזכירה אמירה של השופט המחוזי אבי זמיר, שאמר כי השופטים מרגישים כמו בסרט "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין (הסרט מדבר על "פולחן היעילות" - פועל פס ייצור במפעל הנבלע בתוך המכונה שהוא משרת). "אני מזדהה אתו", ציינה השופטת. לדבריה, דווקא בבית משפט השלום המצב הוא הגרוע ביותר. בעליון אין לחץ כי אין קידום או סנקציות. במחוזי רוב השופטים מבינים שהגיעו לאן שרצו, ואילו בשלום קיים עומס רב מצד אחד ורצון של שופטים להתקדם מצד שני.



"אני חושבת שמערכת המשפט צריכה לאמץ את ההתנהלות של הרופאים, של משרד החינוך ושל העובדים הסוציאליים ולומר: אנחנו צריכים כפול ממספר השופטים הקיים, ואם אין תקציב וההחלטה של האוצר היא לא להוסיף תקציב, נקבע תקן של מספר תיקים לשופט, נקבע שיושבים באולם ארבעה ימים בשבוע, נחלק לכל שופט תיקים לפי התקנים, וכל שאר התיקים ישכבו במזכירות, זה החולה במסדרון שלנו". לדבריה, על משרד האוצר לדעת שיש תוצאות להיעדר התקציב: "תהיה ירידה ברמת השירות, אבל אז השופטים יוכלו לעשות את התפקיד שלהם כמו שצריך". לדבריה, העומס במערכת המשפט פוגע גם באי-תלות המשפטית. "הרעה החולה של המערכת נעוצה בכך שהרשות השופטת היא חלק מהרשות המבצעת. הרשות תלויה בשרים, הפוליטיקאים מנסים להחליש את מערכת המשפט מסיבותיהם שלהם ויש התקפות על בית המשפט". לכן ההפרדה בין המערכות הכרחית.



מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "נראה כי הדברים הקשים, המהווים מתקפה על מערכת המשפט לדורותיה, נאמרו מתוך היעדר ידע על המאמצים שנעשו ונעשים להשגת תוספת משמעותית של תקציבים ותקנים מצד ראשי המערכת. בעיית העומס על השופטים מוכרת וידועה והצעות הייעול אינן מתמצות בשני מסלולים בלבד. יש להצטער על כך שהדברים נאמרו על ידי שופטת מכהנת".