לה לה לנד? הולילנד!

>> לפני כשנתיים שודרה בטלוויזיה בכבלים סדרה בשם "לה לה לנד", המספרת כיצד מציל מיליונר מסתורי אולם מופעים מסגירה. למה לטמטם ילדים עם סיפורי מעשיות? במציאות, המיליונר כבר מזמן שיחד (לכאורה, לכאורה) את ראש העיר, הוועדה המקומית נתנה היתרים בניגוד לתוכניות קיימות, ומעל לאולם נבנה בניין מגורים יוקרתי בגובה חריג שדירותיו נמכרו בהון תועפות. לה לה לנד? הולילנד.



התמונה המצטיירת בפרשת הולילנד היא של חולי במערכות השלטוניות המופקדות על הסדרת השימוש במשאב הקרקע של ישראל. המחשבה כי פרויקט נדל"ני מהגדולים והבולטים בישראל קם על יסודות השחתה שיטתית של מוסדות התכנון ברשויות המקומיות ובמינהל מקרקעי ישראל כה מקוממת, עד שבתחילת הפרשה היה ניתן רק לקוות שהחשדות יופרכו, וכי אנשי העסקים המכובדים ועובדי הציבור הוותיקים שיישבו באולם המעצרים בבית משפט השלום בראשון לציון יוכרזו זכים וטהורים.

החלטת הפרקליטות להגיש כתבי אישום נגד 18 חשודים בפרשת הולילנד וספיחיה מאששת את המסקנות הנובעות משורה של פרשיות שחיתות במוסדות השלטון בשנים האחרונות: הרף המוסרי של עובדי הציבור הבכירים נשחק, אנשי הממון מצאו את הדרך להשחית את תהליכי קבלת ההחלטות, ומשאבי ציבור זרמו לידי בעלי הון בדרכים לא חוקיות. בפרקליטות המדינה משוכנעים כי חומר הראיות שנאסף נגד שורת החשודים בפרשיות הולילנד, תעשיות מלח וחברת הזרע מבוסס ומעיד על שחיתות שיטתית וחמורה. החקירה בפרשות האלה מלווה מתחילתה על ידי פרקליט המדינה, משה לדור, באופן אישי, והיא טופלה על ידי צוותים בכירים של הפרקליטות מראשיתה ועד ההחלטה על העמדה לדין בכפוף לשימוע, שפורסמה אתמול.



בשלוש הפרשיות חשודים עובדי ציבור בכירים - ראשי עיריית ירושלים וסגניהם, מהנדס העיר וכן מנהל מינהל מקרקעי ישראל - בהטיה שיטתית של החלטות שהעניקו זכויות כלכליות בהיקף כספי עצום לבעלי ההון החשודים במתן שוחד. מודל הפעולה מוכר מפרשת רשות המסים הראשונה, בכיכובם של הנאשמים-המאכערים קובי בן גור ויורם קארשי ושחקנית המשנה שולה זקן, החוזרת אלינו גם בפרשה הנוכחית. המאכערים הם אנשי הקשר בין בעלי ההון, שנותנים את השוחד למקבלי ההחלטות בגוף הרלוונטי, שמקבלים לכאורה טובות הנאה ופועלים בניגוד לנאמנותם הציבורית.



המקור לפרשה הוא עד מדינה שעמו נחתם הסכם, וששמו אסור לפרסום גם היום. אין מדובר באיש טהור, כפי שאמר באחרונה פרקליט המדינה בראיון ל"הארץ", ואולם עדי מדינה מעולם לא היו טהורים. ללא עדי מדינה לא היו נחשפות פרשיות שוחד, והסכם עד המדינה הוא כלי חיוני בחשיפתן של פרשיות כאלה. עם זאת, עד מדינה לבדו אינו מספיק, וההחלטה על העמדת החשודים לדין מבוססת על ראיות אחרות מעבר לחומר שמסר עד המדינה לחוקרי הפרשיות השונות.



לדור לא חושש לסגור תיקי חקירה



לאורך כל חקירת פרשת הולילנד פועלים סניגורי החשודים כדי לזרוע ספק בדעת הקהל. "המשטרה היתה חייבת להצדיק את הרעש שעשתה במעצרים המתוקשרים", יאמר סניגור אחד. "שכחו את חזקת החפות", יאמר סניגור אחר. "אולמרט הוא שק החבטות של הפרקליטות", יטען השלישי. "התיק כולו מבוסס על עד מדינה מפוקפק", יגידו אחרים - וכן הלאה.



בראיון ל"הארץ" אמר לדור על החומר שנגלה לעיניו בפרשה זו כי "על פי תמונת החשדות שנחקרה ונבחנת על ידינו, הוקם פרויקט הולילנד בדרך שיטתית, מתמשכת, על פי שיטה שמופעלת בצורה מאסיבית מול הגורמים שאמורים לתת אישורים; בה אתה מניף, אם לא רק או בהכרח את הדמות הבכירה, אז לפחות את הרוב שבתוך ועדה א' או ועדה ב' או ועדה ג', באמצעות תשלומי שוחד לכיסם, או לכל מיני גופים שהם חפצים ביקרם". לדור הוסיף: "אני לא חושב שאיזושהי פרשה במדינת ישראל מתקרבת להיקפים ולרמת החומרה של השחיתויות שנחקרו בפרשה הזאת".



>> יש סיבות טובות להאמין לו. לדור לא חשש לסגור תיקי חקירה שלא מצא בהם די ראיות להעמדה לדין של החשודים, גם לא כאשר לחשוד המרכזי קראו אהוד אולמרט.



לדור היה זה שסגר את תיק החקירה נגד אולמרט בחשד להתערבות במכרז למכירת גרעין השליטה בבנק לאומי - החלטה שספגה ביקורת ואף הוגשה נגדה עתירה לבג"ץ, שנדחתה. לדור גם בוודאי לא שכח את הביקורת הנוקבת שנמתחה על היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז, שהתבטא בחומרה על המעשים המיוחסים לנשיא לשעבר משה קצב, ולאחר מכן היה מוכן להתפשר על עסקת טיעון קלה יחסית. בהינתן העובדות האלה, יכול הציבור להניח שהראיות המצויות בידי הפרקליטות קשות וחמורות, אם אדם שהניסיון והתפקיד מחייבים אותו להיות זהיר בלשונו אומר שמדובר בפרשיות השחיתות החמורות ביותר שהיו במדינת ישראל.



תשומת הלב של עולם העסקים מתמקדת בפרשת תעשיות מלח, משום ששינוי ייעוד הקרקע - שהושג, לפי החשד, בדרכים לא חוקיות - סייע לדני דנקנר להשתמש בקרקע ששווייה עלה כבטוחה למימון שאיפשר לו לרכוש נתח שליטה בבנק הפועלים. אם יוכחו הדברים במשפט מעל לכל ספק, יידרש חשבון נפש ציבורי ביחס למקורות העושר והכוח של בעלי ההון בישראל.



במנותק מפרשת תעשיות מלח, דנקנר, שהיה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, ממתין להכרעת הפרקליטות בחשדות לאי סדרים בניהול הבנק המיוחסים לו ולמנכ"ל הבנק ציון קינן. תיק זה הועבר למחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, וההחלטה בו צפויה רק בעוד כחודשיים. בינתיים יש לדנקנר שימוע להתכונן אליו.