>> לוורן באפט יש סיפור ידוע על השקעה בענף התעופה המסוכן. בכל פעם שמדגדג לו באצבעות להשקיע בחברת תעופה, הוא מטלפן למספר בחיוג חינם; מעבר לקו עונה לו חבר שמשכנע אותו לרדת מהעניין. באפט אינו היחיד שחתום על אנקדוטות בנוגע לענף התעופה שמספק למשקיעים בו ביצועים גרועים לטווח ארוך.
בניגוד לבעלי המניות באל על, שכנראה לא שמעו בזמן על "הקו החם" של באפט, חיים רומנו דווקא יצא נשכר מחברת התעופה שניהל. ב-2005, כאשר לרומנו - סמנכ"ל חברת הסלולר פרטנר ויד ימינו של עמיקם כהן (מנכ"ל החברה דאז) - נמאס להיות מספר שתיים - הוא התחיל לפזול החוצה. איזי בורוביץ', אז יו"ר אל על ומבעלי השליטה בחברה גם כיום, הניח בפניו הצעה להיות מנכ"ל אל על. רומנו עבד בענף הסלולר עתיר השומנים, וירידה במשכורת לא באה בחשבון.
התמרוץ הטבעי במקרה שכזה הוא מענק אופציות. אבל מסיבה כלשהי חוזה השכר שנתפר עבורו, בסופו של דבר, היה מבוסס על רווחי החברה. אולי היה זה בורוביץ' שלא רצה להידלל והעדיף שהמענקים יבוא מכיסה של החברה, ואולי סיבה אחרת, בכל מקרה נוסחת הבונוס של רומנו נרקחה. הבונוסים של רומנו, כך נקבע, יהיו מבוססי רווח עם מאפיין מעורפל נוסף שכינו באל על "התאמות מסוימות" - כנראה כי רומנו הכיר את התיאוריה של באפט, והבין לאיזו ביצה הוא נכנס. הוא לא רצה למצוא בוץ בכיסים במקום כסף.
מהן ההתאמות? כאן נכנסה יצירתיות יתר של כל הגורמים. דו"חות אל על והמענקים היפים שקיבל רומנו - 5.4 מיליון דולר בחמש שנים - מורים שההתאמות מהרווח הנקי הביאו את בסיס החישוב לסעיף אחר לגמרי. הבונוס נקבע לפי ה-ebitda, כלומר הרווח התפעולי התזרימי. ההבדל הקטן הזה העניק לרומנו תוספת של של כ-5 מיליון דולר שאותם שילמו, בין היתר, בעלי המניות מהציבור.
רשות ני"ע לא אהבה את הסכיזופרניה שליוותה את כהונתו של רומנו: שכר מנופח למנכ"ל, בור הפסדים לחברה ולמשקיעים. לפיכך, ביקשה הרשות מאל על הסברים על ההסכם שנחתם במארס 2005; ואז התגלה גל היתממות ששטף את המעורבים בפרשה.
תמים מספר 1, חיים רומנו. המניעים של רומנו ברורים - ניפוח חשבון הבנק הפרטי. רומנו, שנחשב למנהל מוכשר, יכול היה לקבל שכר גבוה בחברות אחרות, ואין לצפות ממנו שיספוג את קשיי ענף התעופה בכיסו. לכן הוא לא התווכח על ההסכם הנדיב שקיבל, אך ברור שיש כאן פגיעה במשקיעים. בקבלת אופציות נקשר המנכ"ל לגורל החברה, המשקיעים וגרף המניה, אבל בקבלת מענקים מבוססי שכר והתאמות תזרים המוזמנים לחשבון שלו מובטח.
קיימת בעייתיות בהתנהלות של רומנו: הדיווח לציבור. אף שנכנס לתפקידו ב-2005, הוא היה חתום גם על הדו"חות של 2004; בדו"חות אלה הופיעו תנאי העסקתו מבוססי הרווח וההתאמות. מונח ה-ebitda לא הופיע בניסוח המעורפל. גם ב-2005 הופיעו תנאי השכר של רומנו בדו"חות, וגם אז, למרבה ההפתעה, לא הבחין רומנו באי-דיוקים וחתם על הדו"חות. ובכלל, רומנו בוודאי הבחין שבעוד הוא מקבל מיליוני דולרים, החברה מפסידה, ועדיין לא טרח לעצור את המזומנים שקיבל.
תמים מספר 2, איזי בורוביץ'. "יש בעיה. היתה טעות בהגדרה. אני מודה שבלי שהרגשתי דחפו לי את ה-ebitda. שנים שאני מנסה לתקן את זה. אם הוא רוצה שינוי בחוזה, צריך להוציא את זה החוצה". כך הסביר בורוביץ' את הפארסה בוועדת הביקורת של הדירקטוריון באחת הישיבות ב-2008.
חבל שבורוביץ', בעודו שרוי בסערת רגשות והלקאה עצמית, לא נתן בהזדמנות זו גילוי נאות לשאלה הבסיסית, מדוע לא קיבל רומנו אופציות - תמריץ שהיה קושר את השכר שלו לגורלם של בעלי המניות.
עוד ב-2008 טען בורוביץ' כי לא הבחין בסעיף השכר החמקמק של רומנו. מדוע, אם כן, קיבל רומנו מענק של 849 אלף דולר ב-2008, בשעה שאל על רושמת הפסדים של 39 מיליון דולר? ומה לגבי 2009? האם שנה לאחר שהבחין בורוביץ' במה ש"דחפו לו", לא יכול היה לתקן את הטעות, לפחות בדו"חות 2009 שבהם כרתה אל על בור הפסדים של 76 מיליון דולר? למזלו של רומנו, באותה השנה היה ה-ebitda של אל על 61 מיליון דולר.
תמימים מספר 3 ו-4, סמנכ"ל הכספים נסים מלכי והיועץ המשפטי אמיר שרף. רומנו מילא פיו מים, לבורוביץ' "דחפו" את ה-ebitda, אבל מה יגידו סמנכ"ל הכספים והיועץ המשפטי? שלושה אנשים שהו בחדר בשעה שנחתם הסכם השכר עם רומנו: רומנו, בורוביץ' ומלכי. למרות הניסיון החשבונאי רב השנים של מלכי, נראה כי נוסחת השכר המפולפלת של רומנו איכשהו חמקה ממנו שנה אחר שנה. גם עו"ד שרף, היועץ המשפטי ומזכיר אל על דאז, לא הבחין באנומליה שבשכר המנכ"ל. אפשר היה לצפות משרף - שהיה סגן היועץ המשפטי ברשות ני"ע - למנוע ליקוי שכזה. ואם חמקו משרף הפרטים כשאושר ההסכם, היה עליו למנוע זאת בדיעבד.
לפי מה ששרף מצא אצל אחרים, הוא היה אמור לעלות בקלות על המחדל אצלו בבית. רק לפני שנה היה זה שרף שגויס על ידי הרשות כדי לכתוב דו"ח על חברת תעודות הסל הדס. אף על פי ששני דו"חות ביקורת קודמים על הדס, שנערכו בתיאום עם הרשות, הוציאו את הדס ללא רבב - הדו"ח השלישי שהגיש שרף הציג ליקויים חמורים בהתנהלותה; ליקויים ששני הבודקים הקודמים - בודק פנימי שמונה מטעם הדס בבדיקה הראשונה, ופרופ' עמרי ידלין שמונה לבודק חיצוני בבדיקה השנייה - משום מה לא עלו עליהם.
מי שהפסיקה את מצעד ההיתממות רב השנים באל על היתה רשות ני"ע, שבאחרונה טיפלה בנאמנות גם בהרחבת הדיווח החשבונאי למשקיעי שטראוס. רק חבל שלקח לרשות חמש שנים להגיע לרומנו - חמש שנים שעלו למשקיעי אל על כמעט 5 מיליון דולר.
עידן ההיתממות באל על
שרית מנחם
15.3.2011 / 6:52