מגלגלים כספים בין חברים

>> חברי הבורסה הם אלה המנהלים את המסחר בבורסה. עם חברי הבורסה נמנים הבנקים, מרבית חברות הביטוח, הפועלות באמצעות בתי ההשקעות שלהן, ובתי השקעות פרטיים. בסך הכל ישנם 27 חברים. המסחר באמצעות אחד מחברי הבורסה נעשה דרך מחלקת הברוקראז' שלו - המחלקה האחראית על פעולות המסחר.

מקור הרווח של מחלקת הברוקראז' הוא עמלות קנייה ומכירה שאותן משלם הלקוח לפי היקפי פעילותו. ואולם, המרכיב החשוב בפעילות ברוקראז' מוצלחת הוא מחזור גדול. ככל שהמחזור גדול יותר, מחלקת הברוקראז' רווחית יותר; מחזור גדול מאפשר למחלקת הברוקראז' להעביר יותר סחורה בין הצדדים השונים, ולכן מספר הלקוחות שירצו לעבוד עמה יעלה. הפעילים העיקריים בשוק הברוקראז' מעריכים כי שוק זה מגלגל כחצי מיליארד שקל בשנה.



בבתי ההשקעות הנמנים עם חברי הבורסה, קיימות גם חברות המנהלות כסף, כמו קרנות נאמנות, קופות גמל וניהול תיקים. כדי להגדיל את הרווחיות, ביקשו בתי ההשקעות מחברות ניהול הכסף שלהם לפעול באמצעות חבר הבורסה שלהם - וזהו פוטנציאל לניגוד עניינים.



פוטנציאל זה לא נעלם מעיני המחוקק שהחליט כי החברות המנהלות כסף יהיו רשאיות להעביר עד 20% מנפח המסחר שלהן דרך חבר הבורסה שלהן, והיתר יופנה לחברי בורסה אחרים. לכאורה, פתרון טוב: הלקוח ייהנה מהתחרות על עמלות המסחר, העמלות יירדו, וניגודי העניינים ייעלמו.



ואולם נראה כי פתרון זה אינו עומד במבחן המציאות, כאשר מדובר בחבר בורסה שהוא בנק. הבנקים הם המפיצים של המוצרים הפיננסיים כמו קרנות נאמנות וקופות גמל, כפי שקבעה ועדת בכר, וככאלה יש להם כוח רב מול בתי ההשקעות. הרי יועץ ההשקעות קובע לאיזה בית השקעות להעביר את הפקדות הלקוח.



יתרה מזו, לפי נתוני הבורסה, ב-2008 הגיע חלקם של הבנקים בתחום הברוקראז' במניות ל-56%, והשאר נותר בידי חברי הבורסה האחרים - 44%. בסוף פברואר 2011 הגיע חלקם של הבנקים ל-70%, וחלקם של חברי הבורסה הגיע ל-30%. המצב אף חמור יותר במסחר באג"ח. כלומר, הבנקים הם גם מפיצים וגם שולטים במסחר.



התחרות הגדולה בין הבנקים מביאה אותם לתחרות גם בתחום הברוקראז', והדילמה של בית ההשקעות היא אם לסחור באמצעות אחד הבנקים ובתמורה לקבל חשיפה גדולה יותר ליועצי ההשקעות או לוותר לגמרי על הברוקראז'. נראה כי ניגודי העניינים שהמחוקק ניסה למנוע בבתי ההשקעות התגלגלו לעבר הבנקים.