האם עופר עיני יוביל את המדינה למהפכת שכר

>> אחרי יותר משנה של עיכובים, בשבוע הבא אמור להיחתם ההסכם לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל. הרפורמה, שלראשונה ב-130 שנות ציונות עורכת מהפכה בבעלות על קרקעות הלאום, התעכבה שנה נוספת לא בגלל אופיה המהפכני. מה שעיכב את הרפורמה היה דבר שמרני בהרבה - מחלוקת עם עובדי מינהל מקרקעי ישראל על הסכם השכר שלהם, לאחר שבחקיקת הרפורמה נקבע כי החתימה עליה תותנה בהגעה להסכם קיבוצי חדש עם העובדים.

על התבונה שבהפיכת חקיקה מהפכנית שכזו לבת ערובה של ועד העובדים וההסתדרות ניתן לחלוק. בכל מקרה, זה כבר מאחורינו. בתום שנה מפרכת של משא ומתן הגיעו עובדי מינהל מקרקעי ישראל והמדינה להסכמה. פרטי ההסכם הקיבוצי עדיין לא פורסמו, אבל כבר עתה ברור כי זה יהיה הסכם נוסף ברוח ההסכמים החדשים שנחתמים בשנים האחרונות. מדובר בהסכמים קיבוציים מזן חדש לגמרי, שאולי מעיד על המהפכה הממשמשת ובאה במבנה השכר הארכאי של שירות המדינה.



ניתן למנות כבר שמונה הסכמי שכר מהזן החדש - אלה של רפא"ל, מע"צ, העיתונאים ברשות השידור, מינהל הגמלאות, משרד החוץ, בתי הספר היסודיים (אופק חדש), ובקרוב גם בתי הספר העל יסודיים (עוז לתמורה) ומינהל מקרקעי ישראל. אלה הם שמונה הסכמים נקודתיים, ביחידות ספציפיות, אבל מכולם מנשבת רוח חדשה, רוח של שינוי לאחר שנים של סטגנציה בהסכמים הקיבוציים.



ההסכמים שנחתמו נבדלים ביניהם, אך בכולם יש ניסיון להתמודד עם אותן בעיות המעיבות כל כך על הניהול של המגזר הציבורי, בגלל קבעונות של יחסי העבודה והשכר בו. ראשית, בכל ההסכמים ישנו מרכיב כלשהו של שכר דיפרנציאלי - בדומה לשכר המותנה בביצועים שנהפך לדבר החם ביותר בקרב ממשלות oecd בעשור האחרון. משמע, במרבית ההסכמים ניתן ליחידה תקציב של תוספת שכר כוללת, כאשר חלוקת תוספת השכר בין העובדים נעשית לפי שיקול הדעת של ההנהלה. בדרך כלל נקבעה החלוקה מראש עבור ההנהלה - במע"צ, למשל, נקבע ש-1.8% מתקציב השכר יחולק דיפרנציאלית עם 10% מצטיינים, 10% נכשלים שלא מקבלים כל תוספת, ושתי קבוצות של 40% באמצע, שמקבלות תוספות שכר בינוניות.



שנית, תשלום השכר הדיפרנציאלי מחייב הנמקה - הוא מחייב את ההנהלה למלא בקביעות חוות דעת על העובדים. זאת עבודה קשה למלא חוות דעת שנתית על כל עובד, ובדרך כלל מנהלים בשירות הציבורי נוטים לחמוק מכך - גם מפאת עצלות גרידא, וגם מכיוון שאת העובדים לא ניתן לקדם או לפטר ולכן אין טעם בכך. ההסכמים החדשים משנים זאת. "מהיום, זה יהיה אינטרס של העובדים לשמור על המנהלים", מגדיר זאת מנהל בכיר במגזר הציבור. "המנהלים לא רוצים לנהל, ולא רוצים למלא חוות דעת - אבל עכשיו העובדים יכריחו אותם לכך, כי זה התנאי לתוספות שכר".



התוצאה של חוות הדעת, לפיכך, תהיה קידום בשכר דיפרנציאלי, שיפור ברמת הניהול, והגדלת היכולת לפטר עובדים. בהסכם מע"צ כבר נקבעו מגנונים גמישים בהרבה לפטר עובדים, אם הצטברו לגביהם כמה חוות דעת שליליות עוקבות. זוהי פריצת הדרך השלישית הגלומה בהסכמים אלה.



לבסוף, פריצת הדרך הנוספת נוגעת לפנסיה. מאחר שכמעט בכל המקרים לוו הסכמי השכר בשינוי מבני כלשהו, ובעטיו בתוספות שכר גדולות, נקבע כי תוספות השכר לא ייכנסו לבסיס השכר שעל פיו משולמת הפנסיה התקציבית. גם במע"צ, גם ברשות השידור וכנראה שגם במינהל מקרקעי ישראל נעשתה הפרדה בין השכר לפני השינוי המבני ולאחריו, כשתוספות השכר לאחר השינוי המבני הופנו כבר לחיסכון בפנסיה צוברת.



בקרוב צפוי השינוי להיכנס לחקיקה במסגרת חוק הגמלאות. כתוצאה מכך, המדינה תוכל להרשות לעצמה להיות נדיבה וגמישה בהרבה עם העובדים במסגרת תוספות השכר בגין שינוי מבני מכיוון שתוספות אלה אינן מצטרפות לפנסיה התקציבית ולא יוצרות עלות אקטוארית אדירה.



במקרה של הסכם העיתונאים ברשות השידור נקבע אלמנט חדשני נוסף, והוא הארעיות - נקבע שם כי עיתונאים לא יקבלו קביעות אלא בתום שש שנים, דבר שיאפשר למנהלים לבחון את העובדים לעומק בטרם יחליטו אם לצרפם להסכם הקיבוצי.



כל הסכמי השכר מהזן החדש שומרים על ההסכם הקיבוצי ועל הבטחון התעסוקתי של העובדים, וגם מגדילים במידה ניכרת את שכרם. בתמורה, המדינה מקבלת יותר גמישות ניהולית, בעיקר ביכולת לשלם שכר דיפרנציאלי אבל גם ביכולת לפטר עובדים לא ראויים, ויותר איכות ניהולית, בשל הצורך לעקוב אחר ביצועי העובדים, ולחוות דעה עליהם באופן קבוע. זוהי דוגמה קלאסית לפתרון שהוא win-win - שני הצדדים כאחד מרוויחים.



האם ה-win-win ייהפך לרווח של המדינה כולה? בינתיים יש לנו רק ניצנים של שינוי. כדי שהניצנים האלה יבשילו לכדי מהפכה הם צריכים להיות מורחבים להסכמי השכר במגזר הציבורי כולו, ולשם כך צריך לגייס את תמיכתו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני.



ייאמר לזכותו של עיני שכל הסכמי השכר החדשניים המוזכרים כאן נחתמו במהלך תקופתו, וכי הוא נתן להם את הסכמתו. ייאמר לזכותו של עיני שהוא השכיל לחולל מהפכה בהסתדרות, ולהצעיד אותה קדימה - בזכות נבחרת ניהולית נמרצת וצעירה, ובזכות תפישה מודרנית בהרבה של יחסי עובדים-מעבידים. כל אלה הפכו את עיני לאחר הפוליטקאים הבולטים של תקופתנו. עם זאת, כדי ליהפך למנהיג, עיני צריך שתהיה חתומה על שמו מהפכה - מהפכה כמו זו של התחדשות מבנה השכר במגזר הציבורי, לטובת העובדים והמדינה גם יחד.