לרסן את הכוח המופרז של בעלי השליטה

>> תיקון 16 לחוק החברות זכה בצדק לשבחים על התיקונים שהוא מכניס בסדרי הממשל התאגידי בחברות הציבוריות בישראל. חיזוק מעמדה של ועדת הביקורת, השיפורים בהליכי בחירת הדירקטורים, הגדלת הרוב הנדרש לאישור עסקות עם בעל השליטה והלחץ להטמעת קוד של ממשל תאגידי ראוי - כל אלה הם תיקונים שיש לברך עליהם.

עם זאת,יש מקום להקשות ולתהות אם התיקונים לחוק החברות יספיקו לריסון כוחם של בעלי השליטה בתאגידים. ברוב גדול של החברות הציבוריות בישראל יש יחיד או קבוצה שבידיהם יותר מ-50% מהון המניות ובמקרים רבים הם מנצלים את שליטתם כדי להיטיב עם עצמם על חשבון בעלי מניות אחרים. החולשות שנותרו בסדרי הממשל התאגידי, גם לאחר התיקונים החשובים בחוק החברות, מתמקדות בשלושה עניינים: הרכב הדירקטוריון, הליכי בחירת הדירקטורים ודרך אישורן של עסקות עם בעל שליטה.



גם לאחר התיקונים מרבית הדירקטוריונים יישארו מוטים לעבר מקורביו של בעל השליטה. צירוף של שני דירקטורים חיצוניים אינו מבטיח את עצמאות הדירקטוריון וגם הוספת כמה דירקטורים בלתי-תלויים לא תשנה את המצב מיסודו כל עוד רוב הדירקטורים ימשיכו להיות קשורים בדרך זו או אחרת לבעל השליטה. הקביעה שעל דירקטור להפעיל שיקול דעת עצמאי היא מובנת מאליה ואין בה כדי לתקן ליקוי זה. בארה"ב ובבריטניה מקובל זה כמה שנים שרוב חברי הדירקטוריון הם בלתי תלויים.



הפגם בהליכי בחירת הדירקטורים נובע מכך שהשליטה במנגנון הבחירה נותרה בידי בעל השליטה. בחברות אמריקאיות לא מעטות מקובל כיום שאת המועמדים הבלתי-תלויים לכהונת דירקטור מציעה ועדת מינויים המורכבת מדירקטורים בלתי-תלויים בלבד.



גם אם הכוח להציע דירקטורים נשאר בידי בעל השליטה, יש צורך בהליך בקרה חיצוני שייבחן אם הדירקטורים החיצוניים והבלתי-תלויים המוצעים הם אכן כאלה. הקמת ועדה ציבורית בלתי תלויה לבחינת עצמאותם של דירקטורים מוצעים אינה תרופת פלא אך היא תחייב יתר זהירות בבחירת מועמדים לדירקטוריון.



עסקות עם בעל שליטה שכיחות אצלנו כתוצאה מכך שבעלי שליטה בחברות ציבוריות אינם נמנעים מלנהל עסקים או להחזיק נכסים שעלולים להעמידם במצבי ניגוד עניינים עם החברה הציבורית. כשהדבר מתאים להם הם מבקשים למכור את העסק או הנכס לחברה הציבורית. עסקות כאלה חשופות לחשש של פגיעה בעניינם של בעלי מניות המיעוט גם כשהן מלוות בהערכות שווי המיועדות להוכיח את הוגנותן.



כדי להפחית את שכיחותן של עסקות עם בעלי שליטה רצוי לא לאפשר את רישומן למסחר של חברות שבעל השליטה בהן מחזיק בעסק או נכס שעלולים להעמידו במצב של ניגוד עניינים עם החברה הציבורית שבה הוא מעורב. רצוי גם להסמיך את רשות ניירות הערך לפסול עסקות שכל תכליתן היא להיטיב עם בעל השליטה. הגדלת הרוב הנדרש לאישורן של עסקות כאלה באסיפה הכללית הוא רצוי, אך לא די בו.



גם אם יוכנסו השינויים המוצעים האלה למערך הממשל התאגידי, לא יהא בהם כדי לרסן את הכוח המופרז שאליו הגיעו בעלי שליטה בכמה מהתאגידים הגדולים בישראל. ריסון כזה מחייב טיפול בשתי בעיות מרכזיות במבנה המוסדי המאפשר יצירת ריכוזי כוח כלכליים.



הראשון הוא מבנה הפירמידה של הקבוצות העסקיות הגדולות, שמאפשר מינוף הון עצמי נתון לשליטה בהיקף נכסים גדול בהרבה. השני הוא שילוב שליטה בתאגידים ריאליים ופיננסיים. כשם שהוגבלה מעורבות בנקים בשליטה בתאגידים ריאליים יש להגביל את שליטתן של קבוצות עסקיות בתחומי התעשייה, השירותים והמקרקעין בשליטה בתאגידים פיננסיים.



הכותב הוא פרופ' בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי במכללה למינהל ולשעבר יו"ר הבורסה לניירות ערך בתל אביב והמפקח על הבנקים