"כל ילד בן 5 מחזיק כרטיס אשראי ביד"

>> ענו על השאלה: פופקורן עשוי מתירס: נכון או לא נכון? לאנג'לינה ובראד יש ילדים מאומצים: כן או לא? השלימו את החידה "ג-מנ-ה היא מדינה באירופה. ד-מו-ה היא עיר בישראל". עכשיו חשבו את התרגיל הבא: 15.5 ועוד 2 כפול שמונה ועוד 2 ועוד 15.5 כפול 4. התשובה: 95.5. זוהי גם שורת החיוב בשקלים שאתם צפויים לראות בחשבונית הסלולר הקרובה אם הילד שלכם יבחר לענות על ארבע השאלות התמימות האלה, לאחר שהתחבר למשחק טריוויה שהתקשורת אתו מתבצעת דרך הודעות sms בתשלום.



15.5 שקל תשלמו בעבור הרישום לשירות, 2 שקלים בעבור כל הודעת חידה שנשלחה אל המכשיר של ילדכם ועבור כל תשובה שיצאה ממנו, 15.5 שקל נוספים על הודעה שבועית קבועה ,ו-2 שקלים נוספים בשביל לבשר לילד ב-sms היכן הוא מדורג בטבלת השיאים לאחר שהפסיק לשחק.

אל תכעסו - סביר להניח שהילד שלכם הגיע לשירות כשגלש באחד מאתרי הילדים האהובים עליו ופרסומת הבטיחה לו שהוא עשוי לזכות באייפון 4, במכונת פופקורן או בכרטיסים להופעה של ג'סטין ביבר. במקרים מסוימים במודעת הפרסומת אף צוין באותיות של קידוש לבנה: "ללא הגרלה" או "במתנה" - אם רק יזין את מספר הטלפון הסלולרי שלו לגוף הפרסומת ויענה נכון על החידות הפשוטות.



באתר "הבטוח" שבו גלש הילד אמנם אין תכנים פורנוגרפיים, אלימות או מלים גסות. אבל יש בו באנרים ופרסומות מפתות, שכל ייעודן להוציא כסף מכיסיהם של הורים מנומנמים. הפעולה הפשוטה שמבצע הילד הופכת למעשה את מכשיר הסלולר שברשותו למעין כרטיס אשראי חוץ-בנקאי.



בדיקת themarker מיוני 2009 מצאה כי אתרים של משחקי הרפתקאות מעודדים ילדים להתקשר למספרי חיוג בינלאומיים ולרכוש כסף וירטואלי למשחק בכסף אמיתי. גורמים שונים, בהם משרד התמ"ת, המועצה לשלום הילד וארגון אמון הציבור התריעו מפני הבעיות האתיות בפרסומים לילדים, אך נדמה שהזעקה לא השתיקה את התופעה.



בבדיקה הנוכחית מצאנו דרך לא פחות מתוחכמת לגביית מזומנים: כמה אתרי ילדים פופולריים מוכרים את שטחי הפרסום בהם למפרסמים של שירותים, שמעודדים ילדים למסור את מספר הטלפון הסלולרי שלהם בתמורה להבטחות מהסוג שהוזכר. את התשלום עבור השירות הן גובות דרך חשבון הסלולר של ההורים ללא הגבלה.



כך קרה לרובין קושמרו, אב לילדה בת שמונה שנרשמה לאחד ממשחקי הטריוויה ברשת. בפנייה שהגיש בפברואר לחברת מובייל מדיה-אינטראקטיב ביקש קושמרו החזר על סכום מצטבר של 47 שקל, שנגבה ממנו במשך חודשיים בלי אישורו.



"ההצטרפות לכאורה לשירות שלכם, באמצעות הטלפון הנייד, בוצעה על ידי בתי בת השמונה, שבוודאי אינה רשאית לתת את הסכמתה לחיוב חשבוני. זאת גם לפי התקנון שלכם, המגביל את ההצטרפות לשירות למי שהוא בן 18 ומעלה. איזו פעולה ביצעתם כדי לוודא את גילה של בתי?" כתב קושמרו בטופס התלונה הסטנדרטי שמנפיקה החברה.



חברת מובייל מדיה-אינטראקטיב בישרה לאב הכעוס כי בעקבות בקשתו כינסה ועדת חריגים והיא מסכימה להחזיר לו, "לפנים משורת הדין וכמחווה שירותית גרידא", החזר על הסכום שנגבה ממנו. בהסכם שנשלח לחתימתו בישרה החברה: "הנך מתחייב לשמור על סודיות הסכם זה על כל מרכיביו ולא תעמוד לך הזכות לפרסום דבר הזיכוי".



עוד נכתב כי בגין הפרת ההסכם תגבה החברה פיצוי מוסכם של 10,000 שקל בלא צורך להוכיח נזק, בתוספת עלויות משפטיות. קושמרו לא חתם. "הם משחקים במחבואים - אני לא אספר לאף אחד והם יטאטאו את הכל מתחת לשטיח. למה שלא אספר? ממה הם חוששים אם הכל חוקי ונקי? הרי ברגע שאחתום הם יעברו לילד הבא", הוא אומר.



בלי רגולציה



בארגון אמון הציבור מצטברות מדי יום תלונות הורים נגד חברות שגובות סכומים עלומים של כסף דרך מכשירי הסלולר של ילדיהם. בארגון מעריכים כי התלונות המגיעות לידיהם הן רק טיפה בים, מאחר שרק מעטים בודקים באופן סדיר את חשבונות הסלולר שלהם.



הארגון הכין באחרונה הצעה לרגולציה שתסדיר, בין היתר, את ההגנה על ילדים מחיובים סלולריים. "כיום כל ילד בן חמש מחזיק כרטיס אשראי ביד, וההורים לא מבינים את זה", אומרת גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור. "גם המחוקק וגם משרדי הממשלה צריכים להפנים שיש פה פצצה כלכלית מתקתקת. חברות הסלולר לא ממהרות לבצע רגולציה עצמית בנושא, והחקיקה צריכה לרדוף אחרי הפוטנציאל ולתת מענה לנזקים לפני ולא אחרי". אבישי מספרת כי באיחוד האירופי מונהגות תקנות מחמירות לגבי פרסום הפונה לילדים, ובין היתר אסור להניע ילדים לרכוש שירותים בפרסומי מדיה.



ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ממתין זה חודשים לחקיקה בנושא שתתייחס במפורש לילדים. "הילדים נרשמים בתמימות לפרסומות צבעוניות ומתחתן הסבר מינימלי על החיוב הצפוי. הם לרגע לא התכוונו לגנוב, אבל הם נותנים הרשאה לגנוב את כספי הוריהם", הוא אומר.



"לא סתם הגביל המחוקק את השימוש של ילדים בכסף", מוסיף קדמן. "כך למשל, עד גיל מסוים הם אינם זכאים להחזיק בכרטיס אשראי, לקבל פנקס צ'קים או לבצע עסקות ללא אישור האפוטרופוס. כל אלה נקבעו בחקיקה כדי שלא ינצלו קטינים. חברות הסלולר וספקי התוכן מצאו דרך לעקוף את ההגבלות כל האמצעים החוקיים. הטענה כי ישנו תקנון ושם נרשם כי הילד מצהיר שהוא מעל גיל 18 היא התחמקות לא מוסרית. הרי מה יש לי לעשות באתר הזה אם אני מעל גיל 18?"



הדרך הארוכה לזיכוי



גם כשההורים מבחינים בשורת החיוב בחשבונות הסלולר, הבירור והשבת הכספים אינם משימות פשוטות. התהליך מתחיל מול מוקד השירות של חברות הסלולר, שכן הצרכן הממוצע סבור שמדובר בחיוב שגוי. בשלב זה הנציגים במוקדי השירות של המפעילות טוענים שאינם יודעים לספר ללקוח מה טיב העסקה שהוא ביצע ומחויב בגינה.



"חברות הסלולר ציינו במפורש בפסק דין בעניין דומה שנגע לאתר היכרויות ישראלי כי הן משמשות צינור בלבד להעברת שירותים ולגביית התמורה בגינם ואינן נושאות באחריות בקשר לעוולות שמבצעים מפיצי התוכן - על אף שהן לא הכחישו כי הן מרוויחות ממתן השירותים האלה", אומרת אבישי.



למעשה, חברות הסלולר מרוויחות היטב מהשירותים - מחצית מהרווחים מכל עסקה. תוכן סלולרי הוא קטר הצמיחה העיקרי של שלוש החברות הסלולר בשנים האחרונות. תוכן כזה ייצר להן הכנסה משותפת של 3.2 מיליארד שקל ב-2010 - גידול של 23% לעומת 2009.



נציגי חברות הסלולר מפנים את הלקוחות המבקשים להתחקות אחר מקור החיוב למוקדי השירות של החברות המופיעות בשורת החיוב בחשבון, כמו יוניסל, שמיר, טלכלל וסל-אקט. אלא שגם חברות אלה אינן הגורם האחרון בשרשרת הבירורים. תפקידן הוא לספק את הפלטפורמה הטכנולוגית לביצוע השירות והחיוב. הן משמשות חברות סליקה ונהנות מעמלה של 2%-5% מעסקות שעוברות דרכן.



מאחר ששמן של חברות הסליקה מופיע על חשבונית החיוב, הן גם הזוכות למרב הביקורת מצד הצרכנים. "במצב אידיאלי, לקוח שיירשם לשירות יקבל מיד הודעת טקסט עם פירוט השירות ומחירו, שמו של ספק התוכן והדרכים לביטול השירות - דבר שהרגולטור שוקל כעת", אומר רן בלומנפלד, סמנכ"ל פיתוח עסקי ביוניסל.



גם אחרי בירור של שם ספק התוכן, הדרך לזיכוי המיוחל עדיין ארוכה. בשלב זה הצרכן עומד בפני עימות עם ספק התוכן בניסיון לשכנע אותו להחזיר את הכספים שנגבו. כמובן שהספקים אינם ששים לשתף פעולה והם מערימים קשיים על הצרכנים.



פרסומות אוטומטיות באתרים בטוחים



"לא ברור מי אשם יותר", אומרת עירית, אמא לשני ילדים, בני 10 ו-12, "המוחות היצירתיים שהמציאו משחקי פיס לילדים בעשרות שקלים לחודש, או האתרים שנתנו להם את שטח הפרסום אחרי שהם מציגים את עצמם כאתרי תוכן מוגן".



טל עציון, מנכ"ל קבוצת אתרים, המחזיקה באתר הילדים "מומו הפרה", שבו נמצאה מודעה בסגנון, מסביר כי "האתר משתמש במערכת פרסום אוטומטית וכשישנו מלאי מדיה פנוי באתר, מוגשים באנרים ממערכת זו. יש לנו סינון קפדני ברמת תוכני הפרסומות וכשעולה חידת טריוויה כמו 'איזה בלונדינית היא אמיתית' אני פוסל אותה על הסף". אך עירנות לחיובים סלולריים, הוא מודה, כנראה נדחקה לשוליים: "עד כה לא התקבלו תלונות מהורים, אך אני מניח שבקרוב נאלץ לפתוח במלחמה חדשה. אני כמובן בעד הסדרי חקיקה בנוגע לפרסום מותר ואסור במדיה לילדים".



גם אפרת פרידליך, מנכ"לית אתר "דף הבית הראשון שלי" המפעיל את אתר הילדים "ביגו", שבו נמצאה מודעה דומה, ממהרת להתנצל. "הבאנר הופיע אוטומטית ונחסם מייד עם הפנייה מ-themarker", היא אומרת. "יש לנו פילטר שמסנן מודעות שאינן נכונות עבור הגולשים שלנו, ואני עם האצבע על הדופק כי גם הילדים שלי גולשים באתר". פרידליך מוסיפה כי "בכל מקרה מבחינת 'דף הבית הראשון שלי', כל הפניות לפרסום של רישום לתוכן סלולרי נענו בשלילה בעבר וכך גם בעתיד".



מובייל מדיה-אינטראקטיב מסרה בתגובה: "הלקוח ביצע שימוש במערכת מיוזמתו. על המסמך המדובר מתבקש לחתום רק מי שהחברה החליטה לזכותו לפנים משורת הדין, אף שאינו זכאי לביטול התשלום - וזאת כדי שהלקוח לא יעשה שימוש לרעה ויטעה אחרים, כפי שפעל במקרה זה.



"מיותר לציין כי חברתנו קיבלה החלטה לא לזכות את הלקוח, מאחר שאינו עומד בנהלי החברה. חברתנו, הפועלת על פי החוק, אינה מפרסמת ביוזמתה באתרים המיועדים לבני 18 ומטה. ניסיון לקשור את החברה לפרסום שכזה, כמוהו כהוצאת דיבה".



מאתר העיר הוירטואלית לא התקבלה תגובה.