מועדון המנהלים הסגור של שוק התקשורת

1. במהלך שנות ה-90 כונה אליעזר פישמן מלך הכבלים הישראלי. הוא היה בין מקימי חברות הכבלים ההיסטוריות עידן וטל"מ וב-1999 רכש יחד עם ידיעות אחרונות וחברת הכבלים תבל את השליטה בחברת הכבלים ערוצי זהב. הימים היו ימי בועת האינטרנט והרבה תקוות נתלו אז בתשתית הכבלים של החברה, שלימים תיהפך לתשתית אינטרנט מהיר. תקוות אלה תורגמו להערכות שווי מופרכות, שהקפיצו את מחירי החברות לרמות רחוקות משוויין הכלכלי.

פישמן מוזס, נסחפו אחר התרוממות הרוח הבלתי מוסברת כשרכשו מקבוצת עורק את ערוצי זהב. השניים שילמו יחד 330 מיליון דולר עבור 70% מהחברה, לפי שווי מנוי של 2,100 דולר (כך העריכו אז את שווי חברות הכבלים). שנה וחצי לאחר העסקה כבר היה ברור כי המחיר ששילמו היה גבוה מדי. שלוש שנים אחריה, כשתבל קרסה, היה ברור כי מדובר בעסקה שממנה יתקשו השניים לצאת ברווח.



בעסקה הנוכחית מכר פישמן חבילת מניות של 6% וקיבל תמורתה 70 מיליון דולר. שווי האחזקות שנותרו לו ב-hot הוא כיום 85 מיליון דולר נוספים. כמו כן מכר בשנה האחרונה מניות נוספות בהיקף של כ-20 מיליון דולר. במסתכם, שווי אחזקותיו ב-hot מגיע ל-175 מיליון דולר.



אם נשקלל את עלות הכסף, ניתן להניח כי פישמן יפנה את כל התקבולים ממכירת מניותיו ב-hot לשם החזרת החוב שלקח כדי לרכוש את קווי זהב. את ההון העצמי שהשקיע בעידן ובטל"מ הוא כנראה לא יחזיר לעולם. המהלך הארוך של פישמן ב-hot הוא דוגמה טובה לאיך ניתן להפסיד הרבה כסף גם בתחום תשתיות התקשורת, תחום הנחשב פרת מזומנים חסינת תחרות ומיתון.



2. אין הרבה אנשים בישראל המתאימים יותר מסטלה הנדלר להוביל את קבוצת התקשורת של פטריק דרהי. למרות גילה הצעיר יחסית, הנדלר היא מוותיקי שוק התקשורת ומלווה אותו בתפקידים בכירים יותר מ-20 שנה. היא הספיקה לעבוד מול רבים מהבכירים, שמולם תצטרך עתה להתחרות. המעבר שלה מ-012 סמייל ל-hot מזכיר מחדש כי קבוצת המנהלים בשוק התקשורת היא מועדון סגור יחסית, של אנשים המכירים זה את זה היטב. הנדלר צריכה להוביל כעת את קבוצת התקשורת של דרהי, שתתחרה ישירות בבזק, המוחזקת על ידי שאול אלוביץ'. עד לפני שנה וחצי היה אלוביץ' יו"ר הדירקטוריון שלה ב-012 סמייל.



הקשר הזה בין מתחרים ביטוי נוסף לריכוזיות של שוק התקשורת המקומי. הוא ממחיש שוב את החשיבות המכרעת של משרד התקשורת כרגולטור שדואג לתחרות. להוציא את שר התקשורת הנוכחי משה כחלון, מרבית שרי התקשורת לא לקחו את תפקידם ברצינות רבה מדי. משרד התקשורת הוא עדיין גוף חולה. הוא אטי, אנכרוניסטי וחסר אמצעי אכיפה. אין לו את הכלים להתמודד מול המועדון הסגור של מנהלים מוכשרים.