פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהומות תחריר - הגרסה האיסלנדית

      איך קרה שכל האזרחים באיסלנד "חייבים" 12 אלף יורו לכיסוי הפסדי הבנקים? אפרים דוידי מביט לעבר איסלנד וצופה כיצד גם בצפון אירופה עלולות לפרוץ מהומות כמו במצרים

      מי זוכר את התקוממות באיסלנד? לפני יותר משנתיים התקוממו האזרחים באי הצפוני כדי למחות נגד מדיניות הממשלה והבנקים הגדולים – זאת עקב הנזקים הקשים שנגרמו למשק המקומי ולחברה בעקבות המשבר הקפיטליסטי, שטרם הסתיים. שטחה של הרפובליקה של איסלנד, 103 אלף קמ"ר, גדול אך אוכלוסייתה מונה פחות מ-320 אלף אזרחים, מחציתם מתגוררים בבירה רייקיאוויק. זו מדינה פי 5 יותר גדולה מישראל בגבולות הקו הירוק, אבל אוכלוסיית הבירה כשליש מאוכלוסיית תל אביב.

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      בגלל רדיפת בצע

      בעת אותה התקוממות אזרחית ולרוב בלתי אלימה, החלק הארי של האוכלוסייה הפגינה במרכז הבירה והטילה מצור ממושך על הפרלמנט. מאז חל מהפך פוליטי גדול לצד התדרדרות הכלכלה שהייתה מבוססת יתר על המידה על המגזר הפיננסי, שברובו פשט רגל עם המשבר. המחאות גרמו לשני מהפכים פוליטיים ולהתפטרות הממשלה, לכינוס אסיפה מכוננת, לפיזור הפרלמנט ולחקיקה חוקה חדשה. מהדורה צפונית, ומוקדמת, להתחרשויות הפוליטיות במצרים ובתוניסיה בחודשיים האחרונים.

      בגלל רדיפת הבצע של הבנקאים ופשיטות הרגל, עתה כל אזרח איסלנדי (קשיש, מבוגר או ילד) "חייב" בממוצע 12 אלף יורו. אלה אינם חובות אישיים או האשראי שניתן לאזרחים. על פי השקפת נושי הבנקים הגדולים ובייחוד ממשלות בריטניה והולנד, על הממשלה לערוב להפסדי הבנקים. כתוצאה מאימוץ גישה קולוניאלית, כל אזרח יאלץ לשלם לפחות 12 אלף יורו (ויש הטוענים שהסכום יהיה גבוה יותר) מכיסו כדי לכסות על הפסדי הבנקים.

      איסלנד היא מקרה מעניין: כאשר נרשמו רווחים בתאגידי הבנקאות, הבנקאים ובעלי ההון הרוויחו הון. אבל כאשר המוסדות הפיננסיים נקלעו לקשיים בגלל המשבר, כל אזרח נדרש לכסות מכיסו את ההפסדים. במשאל עם בנושא שנערך בשנה שעברה, 93% מהמשתתפים התנגדו ל"תרומה כפויה" זו.

      אומרים לא ליורו

      ראש ממשלת איסלנד, יוהאנה סיגורדרדוטיר, נתנה בשבוע האחרון ביטוי לרגשות אזרחי הרפובליקה כאשר פרסמה בדף הפייסבוק שלה, לאחר חשיפת משכורתיהם של ראשי הבנקים: "אין כל צידוק מוסרי לשכרם הגבוה של מנהלי הבנקים. לא מתקבל על הדעת שראשי הבנקים משתכרים מיליונים כאשר הציבור נדרש להקריב קרבנות גדולים כדי להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של התמוטטות המוסדות הפיננסיים".

      כעת הממשלה החליטה לקיים משאל עם נוסף בשאלה האם על האזרחים לשאת בהפסדי הבנקים. זאת, בגלל לחצן הבלתי פוסק של מדינות אירופה (בייחוד בריטניה והולנד) לפצות את הבנקים "שלהן" על ההפסדים. המשאל יתקיים ב-9 באפריל ועל פי הסקרים – לא ברור מי ינצח.

      בסקר אחר, שפורסם השבוע, והקשור קשר הדוק עם סוגיית החובות, נשאלו האזרחים האם יש להצטרף אל האיחוד האירופי. הסקר נערך בהזמנת התאחדות התעשיינים וממנו עולה כי 61% מתנגדים להצטרפות לאיחוד – במסגרתו איסלנד תיאלץ לוותר על המטבע הלאומי ותאמץ את היורו, ורק 24% תומכים באיחוד.

      לאבד את העצמאות הכלכלית

      החשש של האיסלנדים, הוא חששם של העובדים היוון, ספרד, אירלנד ומדינות אירופיות נוספות שנכנסו למעגל היורו ונוכחו לדעת, ועל בשרם, שאובדן המטבע המקומי פירושו אובדן העצמאות הכלכלית ואובדן העצמאות בעת קבלת ההחלטות בתחומי הכלכלה והחברה.

      אם אכן רוב תושבי איסלנד יסרבו שוב לשלם מכיסם את ההפסדים שנגרמו לבנקים כתוצאה מהמשבר הקפיטליסטי ויתמידו בסירובם להצטרף לגוש היורו, יהיו אלה איתותים ברורים לרצונו של עם קטן שאינו מוכן לשעבד את עתידו בעקבות ההפסדים של בעלי ההון המקומיים והזרים. תחריר, גם בצפון אירופה.


      * ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית www.sea.org.il