נוחה, אצילית, מעודנת: יגואר XK היא הנמרה שהייתם קונים אם היה לכם כסף

הדיאלוג הבא מעולם לא התקיים. "רישיונות!"



"מה עשיתי?"



"נהגת במהירות של 200 קמ"ש".



"לא יכול להיות. כשאני מדבר בטלפון ומחזיק את ההגה ביד השנייה אני אף פעם לא עובר את ה-150".



)מתקשר לעורך דין(



"צחי, שומע? תפסו אותי על 200. מה לעשות?"



"נתת לו כבר רישיון נהיגה?"



"לא".



"איזה אוטו זה?"



"יגואר xk".



"איזה מנוע?"



"5.0 ליטרים, 385 כ"ס".



"זאת מכונית מבחן או שלך?"



"מבחן".



"כנס לאוטו".



"אני כבר באוטו".



"מצוין. באיזה כביש אתה?"



"בירידות לים המלח".



"מעולה. מה שאתה הולך לעשות עכשיו זה לברוח למשטרה".



"השתגעת? אתה עורך דין אתה?"



"זה הסיכוי היחיד שלך".



"נו".



"אתה נותן גז. אף אחד לא יכול עליך".



"ומה עם הדו"ח?"



"יש לך סבתא עם רישיון?"



"לא. היא כבר מתה".



"עוד יותר טוב. תשאיר את זה לי".







נוחות עם סגנון



מה שאני אוהב ביגואר xk עם המנוע בנפח 5.0 ליטרים הוא שאפשר לנהוג בה לאט. ממש לאט. והיא לגמרי בסדר עם זה. המנוע עם שמונה הצילנדרים שמנמן ודשן, והוא מתמוגג בסל"ד נמוך ובמהירות זחילה. זה כל הפאן. יש לך מכונית שסוגרת 250 קמ"ש ומאיצה מ-0 ל-100 קמ"ש בחמש וקצת שניות, אבל אתה זוחל. 80-90 קמ"ש, נוסע מהורהר בנתיב האמצעי. על מה מהרהרים הבעלים של יגואר בכמעט מיליון שקל? שאין להם יאכטה או שהיאכטה שלהם קטנה מדי, ושבכלל החבר שלהם אלכס הרבה יותר מאושר כי יש לו מסוק פרטי ובקרוב הוא קונה מטוס מנהלים.



אז אתה מקונן לי בנחת על מר גורלך, ממשיך לדשדש בנתיב האמצעי (יגואר כזו אף פעם לא תכבד בנוכחותה את הנתיב הימני) ופתאום מישהו מעצבן אותך או שמתעורר בך חשק בלתי נשלט לבדוק מקרוב מה יש שם באופק, אז אתה דורך שם על הדוושה הימנית והמונסטר הזה נוחר באגזוזיו ועף קדימה. מה זה עף? זה מזכיר המראה של 747, רק הרבה יותר שקט.



ממכונית שנראית כמו מכונית ספורט מצפים בדרך כלל לנוחות נסיעה בינונית-קשיחה שכזאת. אבל כאן יש לנו עסק עם יגואר, לא עם פורשה. ה-xk היא מכונית נוחה. אף פעם לא תתפוס אותה סוגרת מתלים ומרסקת ישבנים על מהמורת אספלט.



לנוחות הזאת יש סגנון. לא מדובר חלילה ברכות ספוגית שעלולה להביא עמה בחילה קלה. הרכות הזאת נשלטת. היא מעודנת. נו, יגואר.



ויש כאן גם קצת טכנולוגיה. בולמי הזעזועים של המכונית נשלטים אוטומטית על ידי חיישנים שמודדים את תנודות המרכב 500 פעם בשנייה. תנודות הגלגלים נמדדות, לעומת זאת, רק 100 פעמים בשנייה, אבל כנראה שזה מספיק. החיישנים האלה נותנים הוראה לשינוי - הצרה או הרחבה - של מעברי השמן בבולמים, והתוצאה היא התאמה מצוינת של פעולת המתלים לכביש ולסגנון הנהיגה.



ואם רוצים להתפרע? אפשר לנתק את בקרת היציבות ואת בקרת המשיכה ולקבל בתמורה חורכת צמיגים מדופלמת. אספלט רטוב, אספלט יבש, חלק או מחוספס - כל לחיצה הגונה על הדוושה מניבה זריקת תחת או לפחות סחרור צמיגים.



ואם רוצים תענוג עיקולים? כאן מגלים שאי אפשר לנצח את הכל. יגואר xk היא לא פורשה 911. אתה לא יכול להשיג ספורטיביות חסרת פשרות יחד עם נוחות נסיעה ועידון שכזה. עם זאת, יש לי בשורות טובות בשבילכם. למרות הגודל, הנמרה הזאת מרגישה כמו חתולה, במובן הקומפקטי של המלה. אפילו בכבישי נס הרים המפותלים היטב לא נתנה יגואר xk תחושה של בהמה גדולה מדי. ויש לזה סיבה טובה: שלדת המכונית עשויה מעטפת אלומיניום - קשיחה ב-60% ממעטפת סטנדרטית של פלדה וקלה ממנה ב-40%. מכיוון שיש קושי לרתך אלומיניום, מחוברים כאן חלקי השלדה השונים בעזרת דבק (100 מטר של דבק אפוקסי) ובעזרת ניטים (3,200 ניטים). מרשים מאוד. נשאר רק לקוות שכל זה לא יתפרק יום אחד.



מכוניות לחוליגנים



אז אתה ממשיך לבהות ולדשדש בנתיב האמצעי ולחשוב כמה רע לך וכמה טוב היה לך לו רק היית משיג עוד שלושה מיליון ירוקים ומגדיל קצת את היאכטה, ופתאום אתה מוצא את עצמך בכביש צדדי ושני אנשים עומדים בצד ומבקשים טרמפ. אתה חושב שיהיה זה רעיון מצוין לעצור להם. ראשית, כי הם יתרשמו מאוד ממך ומהמכונית שלך, ושנית כי הם יסיחו את דעתך מכל המחשבות המעיקות שאוחזות בך כל כך חזק ולא מרפות לך מהנשמה.



אז אתה עוצר. השניים נדהמים. פותחים את הדלת. הנמוך יותר מסיט את המושב הקדמי ימני ואומר בדעתו להיכנס למושב האחורי. אבל אז הוא מגלה שזה בלתי אפשרי. עם כל התשוקה לטרמפ ביגואר, אי אפשר לשבת מאחור. לא אם אתה מתנשא לגובה של יותר מ-120 ס"מ.



ככה זה. יגואר xk היא מכונית ענקית - 4.8 מטרים לאורך - אבל בפנים היא קטנה יותר ממיני מיינור של פעם. יש שני מושבים אחוריים, אבל למעשה לא מדובר במושבים אלא בגומחות שטובות לכל היותר לאחסון או לשינוע עציצי נוי קטנים. לאן הולך כל האורך? לעיצוב הקלאסי, למכסה המנוע הבלתי נגמר, לאחוריים המשתפלים - ומי שיניף אל על את הדלת האחורית הארוכה והסקסית יגלה תא מטען גדול באופן מפתיע. אולי שם צריך להושיב את האורחים לנסיעה?



למעשה, לא מדובר במכונית חדשה וגם לא במנוע חדש. יגואר xk הוצגה בעולם כבר ב-2005. בסוף 2008 שודרג המנוע - 5.0 ליטרים במקום 4.2 ליטרים, 385 כ"ס במקום 298 כ"ס ותוספת של כ-20% במומנט. למרות תוספת הכוח הושגה ירידה בזיהום האוויר ובצריכת הדלק. זה קרה בזכות מעבר להזרקה ישירה ולתזמון שסתומים משתנה, כולל סעפת יניקה עם תהודה משתנה. כן, ככה.



המכונית עברה מתיחת פנים קלה ב-2010 וזכתה באותם בולמי זעזועים מהוללים שתיארנו קודם וגם לבורר הילוכים רוטורי - אותו מוט עגול שמגיח החוצה עם ההתנעה ומאפשר שליטה על ההילוכים, שקיים גם ביגואר xf.



יגואר xk נמכרת כאן בארבע גרסאות: מנוע 5.0 ליטרים במרכב סגור (890 אלף שקל) או פתוח-קבריולה (961 אלף שקל) וגם עם מנוע מוגדש 5.0 ליטרים xkr במרכב סגור (1,125,000 שקל) או פתוח-קבריולה (1,187,000 שקל).



ההבדל בין xk ל-xkr הוא לא רק במנוע. הגרסה המוגדשת מצוידת במתלים קשיחים יותר, היא נמוכה יותר ויש לה דיפרנציאל אחורי אקטיבי שמספק עד 90% של נעילת דיפרנציאל. זה מתכון לדריפטים, וזה אומר שמדובר במכונית לחוליגנים של ממש.



בעד: מנוע, הופעה, עידון.



נגד: מחיר, מושבים מאחור.



שורה תחתונה: משכרת חושים.