במי נלחמת מירי רגב

>> השבוע הצליחה ח"כ מירי רגב לזכות בחשיפה נאה. הסיבה: היא הציעה להקטין את ההיטל שישלמו חברות הגז מ-50% ל-40%, הצעה שעלותה לציבור נאמדת ב-5 מיליארד שקל. רגב התרגזה מניתוח עלות הצעתה שפורסם ב-themarker: "אני לטובת הטייקונים? אני הרי תמיד פועלת לטובת החלשים", אמרה, ואיימה לקחת את themarker לוועדת האתיקה של הכנסת.

החלטנו לבדוק את עצמנו. הרי לא כל יום ח"כ מדבר אתך על בעיות אתיות. הבדיקה הראתה: רגב צודקת - themarker טועה. הניתוח הביא בחשבון רק את הפגיעה בהכנסות המדינה ממאגר תמר ולא ממאגר לווייתן. לכן יש לתקן: ההפסד של המדינה מהצעתה של רגב הוא 15 מיליארד שקל. לפחות.



אבל אין להיות מופתעים מיציאתה של רגב השבוע לטובת חברות הגז. מזה חודשים שהיא מנסה לכרסם בהמלצות ששינסקי. בשיאה של המהפכה במצרים, היא הודיעה שיש לדחות בשנתיים את ההמלצות. הכל לטובת האזרחים, כמובן. "האזרחים לא צריכים להיפגע ממחדלי הממשלה", היא אמרה. מעט קודם לכן התנגדה רגב באופן כללי להמלצות ששינסקי, בטענה כי "ישראל אינה יכולה להסתמך רק על הגז המצרי".



רגב יודעת להשתמש יפה בתקשורת, ולכן גם מסיפור ה-15 מיליארד היא ודאי תצליח להיחלץ בכמה דאחקות עם המראיינים. ובכלל, היא הרי פועלת "לטובת החלשים". רגב היא מה שנקרא "חברתית". בשם אותה "חברתיות" היא נלחמה נגד ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות, החלטה שהיטיבה עם רשתות המזון דוגמת שופרסל שבשליטת נוחי דנקנר. רגב גם נאבקה נגד ביטול הטבות המס לחברת כיל שבשליטת עידן עופר, שכן "ביטול הפטור יגרור פיטורי עובדים". אבל הפלא ופלא, הפטור בוטל וכיל לא פיטרה אפילו עובד אחד. להפך, היא אף העלתה את שכר העובדים שלה בעלות של 200 מיליון שקל.



רגב לא טיפשה. היא יודעת שאפשר להציג כל עמדה כאילו היא לטובת האזרחים - אפילו פגיעה בהכנסות המדינה או סיוע לאנשי עסקים עשירים ועסקים רווחיים. אין ספק, ההצעות שלה מיטיבה עם הציבור, חבל רק שמדובר בציבור מצומצם קצת של עשירי ישראל.



עם הטענה של רגב, שהיא דואגת לתעריפי החשמל - "ככל שאתה מעמיס על היזמים ככה הם יעמיסו על האזרחים" - יש להתמודד באמצעות טיעונים כלכליים. לכן, ראשית כדאי להסביר שהמלצות ששינסקי לא נגעו בכלל בתמלוגים (הנגבים מההכנסות), אלא ברווח (שמחושב אחרי הוצאות). גם כאו מדובר רק ברווחי יתר שנצברים לאחר שליזמים כבר הובטח כיסוי מלוא ההוצאות ואחרי שהובטחה להם תשואה מינימלית (18% בתמר).



ועדת ששינסקי ציינה במפורש כי מתח הרווחים בשדות הגז הגדולים הוא כה גדול, שאין סיבה שהמיסוי ישפיע על המחיר. מה עוד שהמודל נבנה כך שלא יפגע בתזרים בשנות ההפקה הראשונות (שבע שנים).



בנוסף, כדאי להזכיר לרגב שמחירי הגז, בדומה למחירים של מוצרים רבים אחרים, אינם נקבעים לפי העלות - אלא לפי המחירים בשוק ורמת התחרותיות. כך נקבע למשל מחירה של פחית קולה, גביע גבינה לבנה, כרטיס להופעה או דקות שיחה לחו"ל. קשה לדעת מה הוביל את רגב להיאבק כל כך נגד הגז ממצרים, חוץ מהטענות שנשמעות טוב בתקשורת על "גז כחול-לבן" - אבל אם הגז ממצרים יהיה רלוונטי בעתיד, ברור שליזמים הישראלים יהיה קשה יותר להעלות מחיר. ויש דוגמה מהשטח: מאז הפסקת הזרימה ממצרים ניסו חברות הגז הישראליות להעלות מחירים. בקיצור, גם בתחום הגז, השפעת התחרות על המחיר גבוהה בהרבה מאשר שינויים בעלויות. וחוץ מזה, האם אסור למדינה, למשל, לגבות תמלוגים על השימוש במעיינות מים מאחר שזה ייקר את המים המינרליים? מה השלב הבא - שרגב תציע להוריד את המסים לחברות הסלולר כדי לצמצם את חשבונות הסלולר של הציבור? הכל כדי לעזור לחלשים כמובן.



לרגב יש זכות להביע עמדה, אבל מוטלת עליה גם אחריות: עמדתה יכולה לעלות מיליארדים למשלם המסים, לכן היא חייבת לבסס אותה. ועדת ששינסקי ישבה חודשים ארוכים, ריאיינה מומחים, התייעצה עם כלכלנים והגיעה למודל מוסכם (שרוכך במקצת). האם רגב יכולה להצביע על מחקר שלפיו הפחתה של ההיטל מ-50% ל-40% תסייע לשמור על מחיר החשמל? ואם זה טוב, אולי נבטל את ההיטל לגמרי?



הדרך להפחתת מחירים עוברת ביצירת שווקים תחרותיים - בגז, בסלולר, בבנקים, בשוק ההון, בפנסיה, בביטוח, ברשתות השיווק ובכרטיסי האשראי, ולא באמצעות דאגה ליזמים עשירים. מוזר, אבל לא ראינו את רגב נאבקת לטובת הציבור בתחומים אלה. כנראה קשה יותר להיאבק באנשי עסקים חזקים מאשר להפריח כמה הכרזות פופוליסטיות בתקשורת.