התובע במשפט גאידמק: החברה לנאמנות היתה עסוקה במתן שירותי הסתרה במקום שירותי בנקאות

הבוקר (א') נפתח שלב ההוכחות בפרשת גיאדמק ופועלים שירותי נאמנות. תחילה, הקריא השופט את החלטתו ביחס לבקשת התביעה לתקן את כתב האישום ולהוסיף סעיף עבירת שיבוש מהלכי משפט לפועלים שירותי נאמנות ומנכ"לה, רכט. "אמנם המדינה השתהתה שיהוי ניכר בבקשתה לתקן את כתב האישום", כתב השופט צבי גורפינקל בהחלטתו והוסיף: "אך יחד עם זאת אין מדובר בשינוי עובדתי אלא הוספת אישום", לדבריו, לא מדובר בשינוי חזית של התביעה ואין היא מחוייבת לקיים שימוע ביחס לכל עבירה אלא ביחס לעובדות באופן כללי. לפיכך, התיר השופט גורפינקל את תיקון כתב האישום.



מיד לאחר התרת תיקון כתב האישום, החל התובע, עו"ד שרון פרידמן את נאום הפתיחה: "התיק הוא תיק פשוט, מדובר בשורה של מצגים כוזבים ובוטים שנעשו על ידי בכירי המערכת הבנקאית תוך שיתוף פעולה עם הלקוח שכינו הלקוח מספר 1, גיאדמק ואיש הקש נחום גלמור. החברה לנאמנות היתה עסוקה מכף רגל ועד ראש במתן שירותי הסתרה". אמר פרידמן והוסיף כי מנכ"ל פועלים שירותי נאמנות, שלמה רכט, "הגדיל לעשות, שלאחר שהמשטרה כבר ביקשה לברר פרטים על חשבון הנאמנות של גיאדמק, במקום לרוץ ולספר במשטרה, הוא רץ וסיפר לגיאדמק על החקירה. וכך באופן פתאומי, 450 מיליון שקל רוקנו מחשבון גיאדמק והועברו לחו"ל".



יתרה מכך, הוסיף עו"ד פרידמן, כאשר, חברת פועלים שירותי נאמנות, הגיעה לצומת שבו נדרשה לבחור, האם להיות נאמנה ללקוח - גיאדמק, או להיות למדינה ולחוקיה, תשובתה היתה חד משמעית: נאמנות לגיאדמק, שהכניס לה יותר מ-25% מכלל הכנסותיה מלקוחותיה הפרטיים. "אדוני, אכן שירותי נאמנות. גיאדמק לא רכש שירותי בנקאות אלא שירותי הסתרה", הוסיף פרידמן. לבסוף ציין פרידמן: "למרות שמדובר בתיק פשוט, הליך ההוכחה עשוי להיות מורכב. מדובר בפאזל מורכב".
סנגורו של גיאדמק, פרופ' דוד ליבאי, ביקש בתום נאום הפתיחה של התובע, מבית המשפט להורות לתביעה להקפיד על מילותיה. לדבריו, גיאדמק מעולם לא הודה בסחר לא חוקי בנשק או ביהלומי דמים, גם לא בצרפת, כפי שהשתמע בדברי התביעה. יתרה מכך לדבריו, "אין לתביעה במשפט זה טענה שמקור הכסף הוא בלתי חוקי".



כזכור, בחודש אוקטובר שנה שעברה, הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), כתב אישום נגד שבעה נאשמים וביניהם האוליגרך הרוסי ארקדי גיאדמק, ועובדי בנק הפועלים סניף הירקון. כתב האישום מתייחס לשנת 2002, במהלכה רצה גיאדמק לקנות את חברת הפוספטים ההולנדית, טרמופוסט, עסקה בהיקף של 50 מיליון דולר. על פי כתב האישום גיאדמק לא יכול היה לפעול בגלוי באירופה היות והיה מבוקש בצרפת בחשד לעסקות נשק בלתי חוקיות שביצע בעבר. בעקבות זאת, החליט למצוא לו איש קש שיקנה אותה מהם במקומו. כתב האישום מייחס לגיאדמק עבירת מרמה לפיה, המבנה העסקי המפואר שבנו גיאדמק ושותפיו נועדו במטרה להחזיק כספים של גיאדמק ולהשתמש בהם תוך יצירת מצג שווא, כאילו הכספים האלה שייכים למישהו אחר.



בין הנאשמים, איש העסקים, נחום גלמור, שלפי כתב האישום היה "איש הקש" של גיאדמק. גלמור, פנה לבנק אמרו ההולנדי, בעל השליטה בטרמופוסט וביקש לרכוש את חברת הפוספטים תוך שהוא מסתיר מהם מהיכן מגיע הכסף שלו ולמי הוא שייך.



השניים, לפי האישום הקימו חברה בשם קאזפוספט וחברת בת בקזחסטאן. במקביל, פתח גיאדמק חשבון פרטי בקרן הנאמנות, פועלים שירותי נאמנות. הכסף, על פי כתב האישום הועבר בחופשיות, בתנועות סיבוביות מחשבון הנאמנות לחשבון שחברת הקש פתחה בבנק הפועלים ומשם לחברת הבת הקזחית. בינואר 2003 רכש גלמור את טרמופסט עבור גיאדמק תוך שהוא משתמש בכספי חברת הבת. בנוסף נטען בכתב האישום כי השניים לא היו לבצע תוכניתם לולא מנהלי קרן נאמנות. לפיכך, הואשמו שלמה רכט וחיים שמיר, מנהלי פועלים שירותי נאמנות והפקידה קרן ללום כי היו מעורים ודאגו להסתיר את הדברים מפני הרשויות.