"היהודים בישראל חיים בממוצע ארבע שנים יותר מהערבים"

>> הפערים בין ערבים ליהודים בישראל גדלים, והגיעו ב-2009 לשיא חדש - כך קובעת עמותת סיכוי לקידום השוויון האזרחי בישראל.



העמותה מפרסמת מדי שנה את מדד השוויון, שהגיע ב-2009 לרמתו הגבוהה ביותר מאז החלה העמותה בפירסומו לפני כארבע שנים. לפי המדד, רמת האי שוויון בישראל נמצאת בשיא חדש. המדד הנוכחי מתייחס לממוצע השנים 2004-2008. לדברי מנכ"ל סיכוי, עלי חיידר, "המדד מוכיח כי בניגוד להצהרות הרשמיות הפערים בין האזרחים היהודים והאזרחים הערבים בישראל רק הולכים וגדלים. אזרחיה הערביים של ישראל מופלים באופן שיטתי ומתמשך. הממשלה חייבת לפעול באופן מיידי, בשותפות עם האוכלוסייה הערבית, כדי להקצות משאבים ולהביא לצמצום הפערים".

בהשוואה ל-2008, המדד מעיד על גידול ניכר באי שוויון בין שתי האוכלוסיות בתחום הבריאות, גידול קל באי שוויון בתחומי התעסוקה, הרווחה והדיור, ושיפור באי שוויון בתחומי החינוך. בסך הכל, האי שוויון בין שתי האוכלוסיות התרחב ב-1.7% מאז 2008, וב-6.1% מאז 2006.



בכל המדדים הערבים מפגרים אחרי היהודים. בתחום הבריאות הפיגור של הערבים הוא של 33% (במונחי טיב הביצוע של הממשלה לנפש), בדיור הפיגור הוא של 40%, בחינוך הפיגור הוא של 46%, בתעסוקה הפיגור הוא של 64%, וברווחה קיים הפער הגדול ביותר - טיב הביצוע של הממשלה הוא פי 2.5 גבוה יותר במגזר היהודי מאשר במגזר הערבי.



הפערים בין האוכלוסיות קיימים אפוא בכל התחומים. הפער הבולט הוא בבריאות - תוחלת החיים של אישה ערבייה נמוכה בארבע שנים מזו של יהודייה, ובין הגברים ההבדל בתוחלת החיים הוא של 3.8 שנים לרעת הערבים. מדד נוסף, זה של תמותת תנוקות, מעיד אף הוא על פיגור משמעותי של האוכלוסייה הערבית - 7.7 תינוקות מתים לכל 1,000, לעומת 3.1 תינוקות אצל היהודים. יש לציין כי שיעור תמותת התינוקות נמצא במגמת ירידה בשתי האוכלוסיות, ובקרב הערבים שיעור הירידה הוא מעט מהיר יותר.



בתחום הדיור נרשמה מאז 2006 התרחבות של 7.4% באי שוויון. הרעה בולטת נרשמה במספר הדירות הנבנות ביוזמה ציבורית - 16% מהתחלות הבנייה ביישובים היהודיים הן ביוזמה ציבורית, לעומת 1.2% בלבד ביישובים הערביים.



בתחום התעסוקה בולט הפער בשיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה - 19.3% מהנשים הערביות עובדות, לעומת 56.2% מהנשים היהודיות. יתרה מכך, שיעור הנשים הערביות הבלתי מועסקות גדל ב-2009, לעומת קיטון בשיעור הנשים היהודיות הלא מועסקות.



במגזר הציבורי יש התקדמות מזערית בלבד בהעסקת ערבים - 7% בלבד מהמועסקים היו ערבים. כך, רק 8.5% מהדירקטורים בחברות ממשלתיות הן ערבים, ברשות ניירות ערך אין ערבים כלל, בהנהלת בתי המשפט שיעורם מגיע ל-3.4% מהעובדים ובמינהל מקרקעי ישראל רק ל-2.9% מהעובדים.



ההתרחבות הגדולה ביותר באי שוויון מאז 2006 היא בתחום הרווחה - 12.4% התרחבות, המביאים לכך שההוצאה לנפש בקרב היהודים בתחומי הרווחה גדולה פי 2.5 מזו של נפש בקרב הערבים. כך, מספר המטופלים לכל עובד סוציאלי הם 522 בקרב הערבים לעומת 351 אצל היהודים. עם זאת, בעמותת סיכוי מציינים כי היחס של מספר המטופלים לעובד סוציאלי כבר הגיע ב-2007 ל-677 ומאז צנח ב-26%. משמע, משרד הרווחה ער לפערים ועושה מאמץ מהיר לצמצם אותם.



התחום היחיד שבו האי שוויון הצטמצם הוא החינוך - מאז 2006 הצטמצם האי שוויון ב-7.8%. עיקר השיפור הושג במספר שעות הלימוד לתלמידים - במקרה זה בגלל הידרדרות החינוך בכיתות היהודיות יותר מאשר שיפור בכיתות הערביות - וכן שיפור ניכר במספר הילדים הערבים המופנים למעונות ילדים. שיעור בני 3-4 בגני ילדים גדל מ-57% ב-2006 ל-71% ב-2009 (87% בקרב היהודים). עם זאת, שיעור השימוש במעונות ילדים נשאר מצומצם - בקרב בני השנתיים רק 9.4% מהילדים הערבים נמצאים במעון לעומת 46% מהילדים היהודים. שיפור משמעותי נרשם גם בשיעורי הנשירה מלימודים, ובשיעור הסטודנטים הערבים.