הפוליטיקאים נכשלים במבוא לכלכלה

>> חברת הכנסת מירי רגב כועסת על themarker, לאחר שבעיתון נכתב כי בעמדותיה - המצדדות בצמצום הכנסות המדינה על הגז - היא משרתת את האינטרס של אילי ההון ולא של הציבור הרחב. "אני בעד הטייקונים? זה נראה לי יותר ממוזר - לאורך כל הקדנציה שלי ייצגתי את החלשים", הגנה רגב בלהט על עמדותיה.

את הסתירה, לכאורה, בטענתה כי היא מייצגת את החלשים ובה בשעה מבקשת להקטין את ההכנסות שתקבל המדינה (כלומר החלשים) מתגליות הגז, מסבירה רגב בפרוטרוט: "ככל שאתה מעמיס יותר על היזמים, ככה היזמים יעמיסו יותר על האזרחים", אמרה לתקשורת. "האזרח הוא שייפגע בסוף מכל הסיפור הזה. לפי מה שנאמר לנו, צפויה התייקרות של 20% לפחות בתעריפי החשמל. שמענו את דברי שר התשתיות שאמר כי כשהתשומות עולות, ההיגיון אומר שיהיו לכך תוצאות. אף אחד לא אומר לציבור שמחיר החשמל יעלה".



הח"כית רגב לא למדה מעודה כלכלה, זה ברור. גם שר התשתיות, עוזי לנדאו, לא למד כלכלה. גם זה ברור. הבעיה היא שכמעט כל אלה ששמעו את רגב ולנדאו באותו דיון, וכך גם מרבית הקוראים של העיתונות העברית, לא למדו גם הם כלכלה. כך קורה שהבל הבלים כזה מודפס בגאון, ואיש אינו מתקומם ואינו פוצה פה.



רגב, אין לנו דרך ישירה פחות לנסח זאת, היתה נכשלת במבחן מבוא א' לכלכלה. כל תלמיד שנה א' בכלכלה לא יכול לדעת אם לבכות או לצחוק למקרא הניתוח הכלכלי שלה, על התייקרות התשומות (גז) בגלל המס, אשר תביא להתייקרות החשמל.



שתי בעיות יסודיות יש בניתוח שלה: האחת, מחיר התשומות כלל לא התייקר - מס, כדאי לדעת, מוטל על הרווח בלבד, ולכן אינו מייקר כלל את עלות המוצר. עלות הגז מקידוח תמר לא השתנתה מאחר שהוטל גז על רווחי הקידוח, ולכן גם אין לה השפעה על מחיר הגז; הבעיה השנייה, היסודית יותר, היא שאין כל קשר בין עלות התשומות לבין המחיר. בשיעור השני במבוא א' לומד כל תלמיד לכלכלה כי המחיר נקבע בשווקים לפי החיתוך של ההיצע והביקוש. כן, היצע וביקוש, ולא עלויות הפירמה.



אין כל קשר בין העלות של ייצור המוצר לבין המחיר שנקבע לו בשוק. יש מצבים שבהם ההיצע עולה על הביקוש, המחיר יורד, ואז פירמות נאלצות למכור במחירי הפסד. במקרים אחרים הביקוש עולה על ההיצע, ואז הפירמות מוכרות במחירים המשקפים רווח אסטרונומי. שני המצבים נחשבים לא מאוזנים, ובסופו של דבר השווקים אמורים להתאזן ולהגיע למחיר המשקף פחות או יותר את עלויות הייצור של הפירמות. אבל זה תלוי בכוחות השוק, ולא בפירמה הבודדת.



אין שום מצב שבו מס המוטל על רווחי הפירמה יביא לעליית מחירי המוצרים שלה - אלא במקרה אחד ויחיד. המקרה שבו הפירמה היא חזקה מספיק כדי להכתיב את המחירים בשוק, ואז היא יכולה לגלגל את עלות המס (או כל עלות אחרת שמתחשק לה) על כתפי הצרכנים, כי לצרכנים אין ברירה אלא לשלם את המחירים שהפירמה מכתיבה. המקרה האחד והיחיד הזה הוא מונופול.



בחברת החשמל אכן חוששים כי המיסוי של ששינסקי יביא להתייקרות הגז שהם רוכשים - אבל זאת רק בשל היעדר התחרות, מה שיאפשר ליזמי תמר להעלות את מחיר הגז לכל רמה שמתחשקת להם. כל זמן שאין תחרות, עלות המס אכן תגולגל על הצרכן, וכך גם כל עלות אחרת. אין דבר שיכול למנוע מיזמי הגז מלהעלות את המחיר עד לרמת מחיר הנפט (החלופה לגז) - שהוא גבוה כיום פי שלושה ממחיר הגז.



הבעיה, לכן, אינה המס ואינה שיעור המס. הבעיה היא שיזמי תמר נהפכו למונופול של אספקת גז לישראל, לאחר שאספקת הגז המצרי נפגעה קשות. אם שר התשתיות הנכבד והח"כית רגב הנכבדה דואגים כל כך להתייקרות החשמל בישראל - הרי שהמשימה הלאומית שהם היו אמורים להוביל היא להשקיע כל מאמץ אפשרי בשבירת המונופול של יזמי הגז. הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת היא להקים מתקן ליבוא גז נוזלי (lng) בישראל.



הדאגה לצרכן ולמחירי החשמל שהוא צפוי לשלם אמנם נישאת בפיהם של שר התשתיות ושל הח"כית הנכבדים - אבל מעשיהם אומרים אחרת. הפחתת הכנסות המדינה מהגז לא תועיל כלל לצרכן הישראלי - היא רק תביא להגדלת הרווחים של יזמי הגז, שגם כך צפויים ליהנות מרווח מרבי בזכות כוחם המונופוליסטי.



הדבר העצוב כל כך בסיפור הזה אינו רק הזנחת האינטרס הציבורי בידי מי שהופקדו עליו - לכך כבר כמעט התרגלנו. עצוב יותר שההזנחה הזו נובעת מבורות מוחלטת של מקבלי ההחלטות בישראל - בורות שהיא גדולה כל כך עד שהם אפילו לא מבינים שהם בורים, ולכן מתראיינים וכותבים בפומבי דברים שהם הבל הבלים.



תהליך קבלת ההחלטות בישראל ירוד ובלתי מקצועי מאחר שמקבלי ההחלטות הם בורים, וגם הבוחרים שלהם בורים - ולכן אינם מענישים את הפוליטיקאים על בורותם. כך אי אפשר להמשיך לנהל מדינה מודרנית, מתוחכמת, רצינית ומקצועית. הגיע הזמן לאמץ ברצינות את התוכנית של ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יוג'ין קנדל, להרחבת החינוך הפיננסי בישראל. אחרת, מי ישורנו.