מורה טוב לא נקנה בכסף

>> על רקע הקביעה ש"איכות מערכת החינוך - כאיכות מוריה", צפויה מערכת החינוך להשלים בקרוב את השינוי ביחסי העבודה עם המורים: רפורמת אופק חדש מיושמת בהדרגה ובקרוב גם תיחתם רשמית רפורמת עוז לתמורה. למרות זאת, יש הטוענים כי למעשה מדובר בקניית שקט תעשייתי מצד ארגוני המורים תמורת שעות לימוד ושהייה נוספות בבתי הספר.

המורים עצמם מצביעים על גורמים אחרים, ולא בהכרח על השכר, כמשפיעים יותר על תחושת השליחות והנאמנות שלהם למקצועם. סקר של מכון המחקר הגל החדש קבע ב-2009 כי ההתפתחות האישית חשובה יותר למורים מאשר עתיד מקצועי טוב יותר. ממחקר שערכו פרופ' זמירה מברך מאוניברסיטת בר אילן וד"ר דיצה משכית מהמכללה האקדמית לחינוך גורדון בחיפה, עולה כי 22% מהמורים העידו כי הם חשים תחושות של פחד בעבודתם, 28% העידו כי הם מאוכזבים וכרבע הודו שהם לא חשים הנאה או שמחה בעבודתם.



אנחנו רוצים שילדינו יקבלו את החינוך הטוב ביותר, שיקבלו כלים להיות מנהיגי העתיד. מי שאמור להקנות את החינוך הזה הם המורים, נקודת ארכימדס בין התלמידים והכיתה, ההורים ומערכת החינוך. כשאין הישגים באים למורים בטענות, וכדי להשיג את השקט התעשייתי במערכת אנו חושבים שאפשר לקנותם בכסף. בדרך אנו שוכחים שמורים הם בני אדם, לא אינסטרומנטים. הכסף לא יענה על תדמית עצמית נמוכה, תחושת חוסר ביטחון וכפיות טובה.



האם הכשרות והשתלמויות לפיתוח מקצועי הם המענה לתחושות המורים? במערכת החינוך צמח תחום זה באופן אמורפי, ללא גבולות ובקרה וללא מדידה של אפקטיביות. יותר מ-5,000 השתלמויות מופעלות מדי שנה, בתקציב של עשרות מיליוני שקלים, הכולל גם ימי עיון, הדרכה וכנסים. מרכז המידע של הכנסת חקר לפני כמה שנים את הקשר בין נושא ההשתלמות לבין התחום המקצועי של המורה המשתלם. המחקר העלה כי למשרד החינוך אין נתונים על הקשר שבין נושא ההשתלמות לבין מקצוע ההוראה של המורה המשתלם או צרכיו המקצועיים והאישיים.



במחקר הוצגה התפישה שלפיה תהליך הכשרת המורים והתפתחותם המקצועית - מראשית ההכשרה הראשונית שלהם ועד לפרישתם - הוא רצף אחד של למידה ושל התפתחות. במסגרת המחקר אוזכרו גישות שונות בעולם בהקשר זה, כמו "תוכנית התפתחות מקצועית אישית" של המורים עצמם, המיושמת בכמה מדינות באוסטרליה, או תהליך מקיף של הכשרה מקצועית, המזמן למורים אפשרויות רבות לרפלקסיה (התבוננות עיונית) ולשיתוף פעולה עם עמיתים, ומלווה בהערכה שיטתית, כמו ביפאן ובקוריאה.



גם דו"חות ה-oecd האחרונים הצביעו על סינגפור ופינלנד, המצטיינות העולמיות בחינוך, כמערכות שבהן פיתוח אישי הוא תהליך מתמשך של ליווי מורים ובקרה תוך כדי עשייה, בתהליך הכשרה ארוך ביותר. מדיניות לטווח ארוך בחינוך בישראל חייבת לקחת נתונים אלה בחשבון. בצד הסכמי שכר, יש להתייחס באופן שונה לפיתוח האישי והמקצועי של המורים. צריך לאשרר ולתמוך בתוקף הבחירה של המורה "להיות מורה". צריך להאמין בהם, ללוות אותם באופן רציף לפני, במהלך ואחרי השיעורים, לצייד אותם בכלים מתאימים.



הכסף לא קונה הכל: מורה טוב, שמממש את שליחותו כמחנך, לא בהכרח יתוגמל בשכר. על המאמינים שדרך המורים נוכל להגיע לתלמידים ולהביא אותם להישגים, חלה החובה לכבד ולהעריך את המורים כבני אדם וכמנהיגים. אנחנו דורשים מהמורים להקשיב לתלמידים - אבל מתי הקשבנו באמת למורים עצמם?



הכותבת היא מנכ"לית yrf - הזדמנות שווה לכל ילד