נגמר לה הכוח: מה יקרה ביפן ביום שאחרי

רעידת האדמה הגדולה היכתה באי היפני הונשו ב-1 בספטמבר 1923, ב-11:58. לא ברור כמה זמן בדיוק היא נמשכה, אך ההערכות נעות בין ארבע לעשר דקות. לרוע המזל, רעידת האדמה התרחשה בשעה שבה רוב תושבי טוקיו ויוקוהמה היו בבתיהם ובישלו את ארוחת הצהריים - התנורים שבהם בישלו את הארוחה נפלו במהלך רעידת האדמה, ושתי הערים נשרפו כמעט לחלוטין. יותר מ-500 זעזועי משנה נרשמו בימים שלאחר רעידת האדמה, ויחד עם הרוחות החמות שנשבו הם החריפו את מצבם של הניצולים. למרות התמונות הקשות, הצונאמי ההרסני והמשבר הגרעיני שעדיין לא נפתר, "רעידת האדמה הגדולה של קנטו", שנודעה גם בשם "השריפה הגדולה של טוקיו", מגמדת בהשלכותיה את רעידת האדמה שהתרחשה החודש ביפן. על אף שהיתה בעוצמה נמוכה יותר, 7.9 בסולם ריכטר, היא קיפחה את חייהם של 142 אלף בני אדם, רבים מהם קורבנותיהן של סופות האש שהתחוללו בעקבותיה. שריפה שפרצה במחסן בגדים צבאי לשעבר הובילה למותם של 38 אלף בני אדם שחיפשו מחסה במקום. רעידת האדמה הפכה את טוקיו ואת יוקוהמה, אז עיר הנמל החשובה של יפן, לעיי חורבות.



אלפים נהרגו ומאות אלפים נותרו חסרי בית בעקבות מפולות וגלי צונאמי שהתחוללו לאחר רעידת האדמה הגדולה. סופת טייפון שהתרחשה בסמוך לרעידת האדמה החמירה את המצב עוד יותר. לאחר רעידת האדמה, הבהלה והבלבול הובילו את העיתונים לדווח על חורבנה המוחלט של טוקיו, על שקיעתו של כל מחוז קנטו לים, על הרס איי איזו, על התפרצויות וולקניות ועל גלי צונאמי עצומים שהגיעו עד הר אקאגי שבצפון קנטו. הבהלה גם הובילה לשמועות כי התושבים הקוריאנים של יפן מתכוונים לנצל את האסון כדי להשתלט על המדינה, והובילה לאלפי רציחות של תושבים ממוצא קוריאני. כ-4,000 קוריאנים נחטפו מרחובות טוקיו, נתלו וראשם נערף בידי המונים זועמים. 45% מהתושבים נותרו ללא עבודה. עד היום, רעידת האדמה בקנטו היא אסון הטבע הגדול ביותר שאתו התמודדה יפן ומדי שנה היא מציינת את זכרה ב-1 בספטמבר בדקת דומייה ובתרגיל בטיחות מיוחד.



למרות הנזק העצום, יפן התאוששה במהירות מרעידת האדמה הגדולה ההיא. טוקיו, בהובלת ראש העירייה ושר הפנים גוטו שימפיי, נבנתה מחדש באופן טוב יותר. הכבישים, הרכבות והגשרים שוקמו, הרחובות הצרים והצפופים - שהקשו על צוותי החילוץ להגיש סיוע לנספים - הורחבו, ופארקים נבנו ברחבי טוקיו למקרה שתושבים יצטרכו למצוא מחסה. תקני הבנייה הוחמרו גם הם באופן משמעותי.



למרות הרושם שאפשר היה לקבל מהתמונות הקשות מיפן בשבועיים האחרונים, למרות הדיווחים על המחסור במזון, על הבהלה, על המחדלים שהובילו למשבר הגרעיני ולמרות נימת הייאוש שביטאו היפנים בכל ראיון למהדורת חדשות בינלאומית, למדינות ספורות בלבד, אם בכלל, יש את היכולת של יפן להתאושש מאסונות הרסניים. אחרי שהתאוששה מרעידת האדמה של 1923 הגיעה מלחמת העולם השנייה, ושוב עריה של יפן נחרבו.



"ב-1945 התרחש אסון גדול אחר, לא אסון טבע, כשהאמריקאים הפציצו את ערי יפן. תמיד מדברים על הירושימה ונגסקי, אבל גם טוקיו נהרסה שוב בעקבות פצצות תבערה שהשליכו האמריקאים. למעשה, חוץ מקיוטו, כל ערי יפן נהרסו. מספר ההרוגים האזרחיים היה מעל לחצי מיליון איש. האסון היה אדיר", אומר פרופ' בן עמי שילוני מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית.



כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, היתה יפן הרוסה שוב. רוב עריה נחרבו, היא סבלה מאבטלה ומאינפלציה, ממחסור במוצרים בסיסיים ומהוצאות המלחמה שאיימו להפילה לתהום פיננסית. למרות זאת, סופה של מלחמת העולם השנייה סימן את תחילת הנס הכלכלי של יפן, שבמהלכו התאוששה כלכלתה במהירות מעוררת תדהמה והמשיכה לצמוח במהירות גם לאחר שכוחות הכיבוש האמריקאיים עזבו. בשנות ה-60 צמחה יפן בקצב ממוצע של 10%, בשנות ה-70 רשמה צמיחה ממוצעת של 5%, ובשנות ה-80 המשיכה לצמוח בקצב שנתי ממוצע של 4%. יפן נהפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם ולמעצמה בינלאומית בתחומים כמו רכב ואלקטרוניקה.



בינואר 1995 נהרסה העיר קובה כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר. אלפי אנשים נספו באסון: רובם לא נהרגו משריפה, אלא נקברו תחת בתיהם בגלל בנייה רעועה. רעידת האדמה הביאה לנזקים של 10 טריליון ין (102 מיליארד דולר), 2.5% מהתמ"ג של יפן באותה תקופה, קיפחה את חייהם של 6,400 בני אדם והיתה לאסון הטבע היקר ביותר עד אז.



האסונות הגדולים של יפן ב-100 השנים האחרונות, לצד אסונות קטנים יותר, הביאו את המדינה לרמת מודעות גבוהה מאוד. לדברי שילוני, כיום היא נחשבת למדינה המתקדמת בעולם ברמת המוכנות להתמודדות עם אסונות טבע.



המשכורות משפיעות



למזלה של יפן, מדינות מפותחות מתאוששות מהר יותר מאסונות. כך עולה ממחקרם של מארק סקידמור, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת מישיגן, והידקי טויה מאוניברסיטת נגויה ביפן, שבחנו 151 מדינות שעברו אסונות טבע בין 1960 ל-2003 ואת התאוששותן. באופן לא מפתיע, במדינות שבהן רמות השכר, הפיתוח והחינוך היו גבוהות יותר, היה מחירם של אסונות טבע נמוך בהרבה מאשר במדינות מתפתחות ועניות יותר. התושייה והאיתנות האנושית, יחד עם היכולת לעשות שימוש בעתודות הון בשעת חירום, מאפשרות לכלכלות מפותחות להתאושש מהר יותר מאסונות שנראים בתחילה קשים במיוחד, כמו פיגועי הטרור בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001 או רעידת האדמה ביפן.



יפן היא אולי ההוכחה הבולטת ביותר לטענה הזאת. רעידת האדמה של 1995 החריבה את קובה, אז אחת מערי הנמל החשובות ביפן, אם לא החשובה שבהן, ועיר הנמל השישית בגודלה בעולם. מיקומה בין אוסקה למערב יפן הפך אותה לבעלת חשיבות כלכלית יוצאת דופן. עם זאת, השפעותיה הכלכליות היו מוגבלות בלבד. התפוקה התעשייתית של יפן נפלה ב-2.6% בינואר, החודש שבו התרחשה הרעידה, אבל כבר בפברואר עלתה ב-2.2%. התמ"ג היפני צמח ב-1.9% ב-1995 וב-2.6% ב-1996, מעל קצב הצמיחה הממוצע באותן שנים, הודות למאמצי השיקום והבנייה מחדש שתרמו לצמיחה.



בראיון לרויטרס, ציין סקידמור כי מדינות עשירות יכולות להסתגל לסיכונים שבפניהם הן עומדות - במקרה של יפן, לרעידות אדמה - ולשפר את יכולת התגובה שלהן לאסונות. סקידמור ציין כי רוב הנזק שנגרם ביפן אחרי רעידת האדמה האחרונה נבע מהצונאמי ההרסני שהתחולל בעקבותיה, שהיתה חזקה פי 1,000 מהרעידה בקובה. "אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה הנזק הכלכלי של האסון הזה, אפילו במונחי קורבנות בנפש, אך קובה הצליחה להתאושש במהירות רבה ואני בהחלט רואה פוטנציאל להתאוששות דומה כאן".



ככל שהמשכורות עולות, אפשר להשקיע יותר משאבים בבטיחות. לכן כלכלות שיש להן חשיפה גבוהה יחסית לרעידות אדמה ולסופות הוריקן מתחילות לנקוט את אמצעי הזהירות הדרושים. "יפן היתה אחת מהמדינות המוכנות ביותר בעולם לאסון משום שיש לה חשיפה גבוהה לרעידות אדמה ושכר ממוצע גבוה", אמר סקידמור בראיון, וציין כי מדינות הפתוחות יותר למסחר מסוגלות גם הן להתאושש מהר יותר לאחר אסונות משום שהן נהנות מיחסים דיפלומטיים ומסחריים מועילים, כמו גם מיכולת לחדש את קווי האספקה.



"אין התאוששות במובן של לחזור למה שהיה. אנחנו לא מתאוששים, אנחנו מגיבים", אומר ד"ר מיכאל זכים מהחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. "ב-1835 נשרפה מחצית מנהטן. ניו יורק הכפילה את האוכלוסיה שלה בשנים שלפני כן ונהפכה לעיר הנמל ולמרכז הפיננסי החשוב ביבשת, ואז כילתה השריפה את כל החלק הדרומי של מנהטן. אז כמובן שבונים מחדש, אבל בונים עיר שלא היתה קיימת קודם. כיום החלק הדרומי של מנהטן הוא הרובע הפיננסי של העיר, ואין בו בתי מגורים. לפני השריפה היה מדובר בעיקר באזור של שכונות מגורים, כך שהשריפה האיצה את תהליך המודרניזציה ותרמה לנסיקה הנמשכת של ניו יורק. היא תרמה להתפתחות העיר המסחרית המודרנית, בכך שסילקה את השרידים של העידן הישן".



אסון טבע נוסף שאתו התמודדה ארה"ב היתה רעידת האדמה הגדולה בסן פרנסיסקו ב-1906 והשריפה ההרסנית שהתחוללה בעקבותיה. במקרה זה, בחרו הבכירים המקומיים לזייף את הנתונים ולהסתיר את ממדי האסון האמיתיים, כדי למנוע ירידה במחירי הנדל"ן ופגיעה במאמצים לשקם את העיר באמצעות משקיעים זרים. באופן רשמי, דיווחו הרשויות באותה תקופה על 375 הרוגים מרעידת האדמה, בעוד שהערכות לא רשמיות טוענות שמספר הקורבנות היה קרוב ל-3,000.



"במקרה של סן פרנסיסקו, מדובר בתפנית שאין התאוששות ממנה", אומר זכים. "סן פרנסיסקו היתה העיר החשובה ביותר בחוף המערבי ובכל מערב ארה"ב במאה ה-19 ונחשבה למרכז פיננסי. בעקבות רעידת האדמה היא איבדה את הבכורה הזאת לעולמים, לטובת לוס אנג'לס. זאת היתה מכה כלכלית שמשנה את פני הדברים".



לפעמים מובילים אסונות להשלכות ארוכות טווח, שחורגות מההשפעה המקומית. במקרה של ה-11 בספטמבר, אסון מעשה ידי אדם שפגע קשות בכלכלת ניו יורק ב-2001, הצליחה העיר להתאושש מהמכה ולשמור על מעמדה כמרכז הפיננסי החשוב בעולם. לכאורה, להתקפות הטרור לא היתה השפעה ארוכת טווח על מצבה הכלכלי של העיר, אבל ארה"ב לא הצליחה להתאושש עד היום.



התקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי בניו יורק הובילה למותם של יותר מ-3,000 איש, לנזקים של 40 מיליארד דולר ולנפילה של 7.1% במדד דאו ג'ונס ביום שבו חודש המסחר ב-17 בספטמבר. המתקפה האיצה את המיתון בארה"ב, הגבירה את אי הוודאות בשווקים ואילצה את הבנק הפדרלי להזרים נזילות בסך 100 מיליארד דולר ביום למערכת הפיננסית, כדי למנוע משבר. התיירות לניו יורק נפלה בצורה חסרת תקדים ומאות אלפים פוטרו מעבודתם. הממשל הפדרלי נאלץ להזרים סיוע של יותר מ-20 מיליארד דולר לעיריית ניו יורק.



"במקרה של 11 בספטמבר, זאת לא היתה פגיעה שרירותית, אלא פגיעה מודעת במרכז העסקי והפיננסי של ארה"ב", אומר זכים. "זה מעניק לתגובה ממד אידיאולוגי ופוליטי והופך אותה ליותר חשובה. הרי מה היה סמל ההתאוששות האמריקאית? הפתיחה מחדש של המסחר בוול סטריט. 'הנה', אמרו האמריקאים, 'אנחנו מתאוששים, המסחר במניות נמשך'. אנחנו צריכים לשאול אם במקרה הזה באמת מדובר בהתאוששות. ארה"ב ספגה מכה מדינית ופוליטית קשה, היא תקועה מאז בשתי מלחמות שלא ממש מצליחות בעירק ובאפגינסטן, וחוסר ההצלחה שלה נתפס כדעיכת השלטון האמריקאי בעולם. זאת התאוששות? לא בטוח. המלחמות האלה גם מכבידות מאוד על הכלכלה. המתקפה לא כוונה נגד ניו יורק, אלא נגד העוצמה הכלכלית של ארה"ב. את העיר עצמה אנשים וחברות לא עזבו".



ארה"ב התמודדה עם אסון טבע הרסני נוסף באוגוסט 2005, אז היכתה סופת ההוריקן קתרינה בחופי מפרץ מקסיקו והחריבה את ניו אורלינס. קתרינה גרמה לנזקים בסך 137 מיליארד דולר, יותר מפי ארבעה מהיקף הנזקים שחולל ההוריקן אנדרו ב-1992, הציפה 80% מניו אורלינס וקיפחה את חייהם של יותר מ-1,800 בני אדם.



לקתרינה - ולסופת ההוריקן ריטה שהיכתה באזור מפרץ מקסיקו זמן קצר אחריה - היו השפעות כלכליות מרחיקות לכת, שמהן הקהילות שנפגעו לא התאוששו עד היום. מאות אלפי בני אדם בלואיזיאנה, בטקסס ובמיסיסיפי איבדו את עבודותיהם בעקבות קתרינה; יותר ממיליון בני אדם פונו מאזורי האסון לאתרים ברחבי ארה"ב, גל ההגירה הפנימית הגדול בתולדות המדינה; הרשויות המקומיות נותרו ללא הכנסות ממסים, למרות ההוצאות העצומות שבהן היה כרוך שיקום ההריסות, ונקלעו לבעיות תקציביות שמהן לא התאוששו לחלוטין עד היום.



ההתאוששות בניו אורלינס הואטה אפילו יותר בשל המשבר הכלכלי העולמי ודליפת הנפט של bp בקיץ האחרון. בניגוד לאזורי אסון אחרים, ניו אורלינס לא חוותה פריחה כלכלית מיד לאחר האסון, משום שחלק גדול מהאוכלוסיה עזבה והסיוע הממשלתי הפדרלי התמהמה. גם כיום, כמעט שש שנים לאחר האסון, ניו אורלינס לא השתקמה לחלוטין. התמ"ג שלה צמח ו-80% מהאוכלוסיה חזרה, אבל הפשע עדיין משתולל והשיקום לא הושלם, וקצב יצירת המשרות הואט בחדות מאז 2007, בעקבות המשבר.



"אנחנו נמצאים בשנה החמישית של תהליך שיקום בן 10-20 שנה", אמרה אליסון פלייר, האחראית הדמוגרפית הראשית של מרכז המידע הקהילתי בניו אורלינס, לרשת abc ביום השנה החמישי לאסון. "את ההתאוששות של ניו אורלינס עד כה אפשר לסכם כך: חצי כוס מלאה".



"מה שקרה בניו אורלינס חשף כל כך הרבה תחלואים ורשלנות ממשלתית ומדינית", אומר זכים, "ותרם ללא ספק לבחירתו של ברק אובמה. האסון חשף את פשיטת הרגל של התפישה הרפבוליקנית הנאו-ליברלית של ממשל ג'ורג' בוש, שלפיה למדינה אין אחריות וחברה בחסות השוק בהחלט מסוגלת לתפקד ולנהל את ענייניה בעצמה. קתרינה חידדה מאוד את הוויכוח הזה בארה"ב, ואובמה כבר נבחר על בסיס תפישה של מדינת רווחה".



זכים לא חושב שליפנים יש מה ללמוד מהאמריקאים בכל מה שנוגע להתאוששות מאסונות. "אני בספק אם הם יכולים, או רוצים, ללמוד משהו מהאמריקאים. אף על פי שהאמריקאים כפו עליהם צורת ממשל אמריקאית בעקבות התבוסה במלחמת העולם השנייה, היפנים עיבדו את המבנה הזה לצרכים שלהם. הם לא זקוקים להפנמת הלקחים של האמריקאים. אם כבר, להפך. האמריקאים צריכים ללמוד מהם. עם זאת, הם יכולים לקחת מהאמריקאים את ערך השקיפות, כי בזה היפנים לא חזקים".



צ'ילה צמחה מההריסות



אצ'ה שבצפון האי האינדונזי סומטרה סבלה את רוב הנזק שגרם הצונאמי, שהיכה בדרום-מזרח אסיה ב-26 בדצמבר 2004. 230 אלף בני אדם נהרגו באי בעקבות הצונאמי, שגרם לנזקים בסך 4.5 מיליארד דולר. גם שנים לאחר מכן, האזור עדיין לא התאושש במלואו מהשלכות האסון, בין היתר בשל חוסר תיאום בין גופי הסיוע והגופים הממשלתיים ותשתיות רעועות. האזור שנפגע ברעידה מהווה רק 2% מהתמ"ג של אינדונזיה, כך שהוא לא באמת השפיע על כלכלת המדינה, שצפויה לצמוח ב-6.4% ב-2011.



גם האיטי, שנה לאחר רעידת האדמה ההרסנית שקיפחה את חייהם של 222 אלף בני אדם ופצעה 300 אלף בני אדם נוספים לפי נתוני האו"ם (וגרמה ל-316 אלף הרוגים לפי הממשלה), עדיין מתקשה להשתחרר מהכאוס הפוליטי והחברתי שנגרם בעקבות אותה רעידה, בעוצמה של 7 בסולם ריכטר. בבחירות לנשיאות שנערכו השבוע היו צריכים תושבי המדינה לבחור בין מישל מרטי, זמר מפורסם שהודה כי שמט הלוואות נדל"ן בסך מיליון דולר בפלורידה, לבין מירלנדה מניגט, לשעבר הגברת הראשונה של המדינה.



המהומה הסובבת את הבחירות לנשיאות המדינה, שהסיבוב הראשון שלהן היה עמוס בפרשיות שחיתות, הוחמרה על רקע חזרתו הצפויה של ז'אן ברנרד אריסטיד, נשיא המדינה לשעבר שהודח בעקבות מרד ב-2004 ואמר כי בכוונתו לחזור מגלות בדרום אפריקה לפני הבחירות. הכאוס הפוליטי צפוי לעכב אפילו יותר את מאמצי השיקום, שעדיין לא תפסו תאוצה. נכון לינואר 2011, 810 אלף בני אדם בהאיטי עדיין התגוררו באוהלים, לאחר שאיבדו את בתיהם. כ-70% מתוכם היו שוכרי בתים, כך שאין להם בית כלל. הסיוע הבינלאומי שהובטח להאיטי, 5.5 מיליארד דולר תוך שלוש שנים, מסתכם בפחות מ-185 דולר לאדם.



לדברי מיכאל שראל, ראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל, "ממשל מתפקד הוא תנאי הכרחי לשיקום מוצלח. האיטי היא מדינה שלא מתפקדת, ולכן קשה לה להתאושש מאסון כזה כשהוא קורה, גם כי הממשלה לא מתפקדת וגם כי השירות הציבורי לא מתואם ואי אפשר ליישם תוכניות שיקום. כשיש ממשל לא מתפקד, גם אם יש תוכניות שיקום הן לא עובדות. ביפן יש כל הזמן טענות שהמפלגות והפוליטיקאים לא מספיק יעילים, אבל יחסית למדינות כושלות הם במצב לא רע. האופי של העם הוא גם פרמטר חשוב. במובן הזה, יש ליפנים יתרון בכך שהם חדורי משמעת ויש להם מחויבות הדדית".



בניגוד להאיטי, צ'ילה הצליחה לנצל את רעידת האדמה שחוותה בפברואר 2010 לטובתה. הרעידה העזה, בעוצמה של 8.8 בסולם ריכטר, גרמה לכלכלת המדינה נזקים בסך 30 מיליארד דולר וקיפחה את חייהם של 500 בני אדם. עם זאת, תוכניות השיקום של הממשלה הובילו להטבה בלתי צפויה בדמות האצה בקצב הצמיחה של המדינה, שצמחה ב-5.2% ב-2010. תוכנית השיקום צפויה להיטיב עם כלכלת צ'ילה גם בשנה הקרובה, וברבעון הראשון של 2011 צפויה הכלכלה לצמוח בזכותה בכמעט 8% .



במדינות שעברו אסונות, פעולות השיקום גורמות בדרך כלל להאצה בפעילות הכלכלית ולפעמים אף משפרות את המצב לטובה. "הבנייה מחדש יוצרת צמיחה, מקומות עבודה ופעילות כלכלית ומשפרת את המצב הכלכלי", אומר שראל. עם זאת, הוא מבדיל בין נתוני הצמיחה לבין הסבל האנושי. "אסור להתבלבל בין צמיחה לרווחה. הרווחה של היפנים נפגעה קשות, גם אם נתוני הצמיחה טובים יותר. אנשים רבים איבדו את בתיהם. זה לא שהמצב של אנשים יותר טוב אחרי רעידת אדמה".



"השפעתו של השיקום על הצמיחה נהפך לחזק יותר ויותר ככל שהזמן עובר", אמר שר האוצר של צ'ילה, פליפה לריין, לרויטרס. את חבילת החילוץ מימנה צ'ילה באמצעות הנפקות אג"ח, העלאת מסים על חברות הכרייה במדינה ובאמצעות קרן חירום שהצליחה המדינה לחסוך במהלך העלייה במחירה של הנחושת, היצוא העיקרי של צ'ילה.



הנזקים הקלים יחסית שגרמה רעידת האדמה בצ'ילה היו הודות לשני גורמים: העובדה שלא פגעה באזורים התעשייתיים יותר במדינה, והממשל התקין שאיפשר לרשויות להגיב במהירות ולהתחיל במהירות בתהליך השיקום, כמו גם המצב התקציבי השפיר שאיפשר למדינה לממן את הבנייה מחדש. לדברי שראל, "לצ'ילה היו עודפים גדולים מהעשור הקודם, שאותם צברו כתוצאה מהעלייה במחירי הנחושת וחסכו בקרן מיוחדת. לאחר רעידת האדמה, הם החליטו להשתמש בכסף הזה לבנייה מחדש".



עושרה של מדינה מסייע גם הוא להתאוששות מאסונות טבע, כפי שאפשר לראות מהתאוששות הלא קיימת בהאיטי, לעומת מדינות כמו צ'ילה ויפן. "בדיוק כמו שעדיף להיות עשיר כשאתה חולה", טוען שראל. "תתאושש ממחלות מהר יותר אם תהיה עשיר. עם זאת, יכולתה של הממשלה לתפקד וליישם תוכניות חשובה לא פחות".



האוכלוסיה זקנה מדי



נכון לכתיבת שורות אלה, מניין הנספים והנעדרים ביפן בעקבות רעידת האדמה והצונאמי עומד על כ-20 אלף. נזקי האסון, שעדיין לא הוערכו במלואם, צפויים לעלות על 235 מיליארד דולר, והמשבר הגרעיני אמנם מראה סימני רגיעה, אך עוד לא נפתר. יותר מ-100 אלף מבנים נהרסו במהלך הרעידה והצונאמי, 1,500 כבישים נהרסו, לצד 48 גשרים ו-15 מסילות רכבת. הבנק העולמי מעריך כי ליפן יידרשו חמש שנים כדי להתאושש. האסון הנוכחי תפס את כלכלת יפן, שדישדשה עוד זמן רב לפניו, ברגע של ייאוש יוצא דופן. יפן סבלה ממשבר פוליטי שאיים להוביל לנפילתו של ראש הממשלה נאוטו קאן והמפלגה הדמוקרטית (dpj), שנבחרה ב-2009 בעקבות הבטחותיה לשנות את הסדר הקיים במדינה ולתקן את כלכלתה.



האסון הנוכחי מוצא את יפן כש-25% מאוכלוסייתה הם בני 65 ומעלה. "אחד מהדברים שאיפשרו ליפן להתאושש מהאסונות הקודמים שלה, ב-1923 וב-1945, היה האוכלוסיה הצעירה וכוח העבודה הזמין", אומר שילוני, "אנשים היו מוכשרים ורעבים לעבודה, והשכר היה נמוך. היה הרס רב, אבל האנשים היו צעירים ומלאי מרץ. לכן יפן התאוששה באופן מהיר כל כך מאסונות. הפעם, אוכלוסיית יפן הרבה יותר זקנה. יש פחות ופחות צעירים. יפן היא המדינה עם האוכלוסיה הזקנה ביותר בעולם".



ב-20 השנים האחרונות הכלכלה היפנית סובלת מצמיחה אטית, מתקופות מיתון ומדפלציה, לאחר שמעולם לא התאוששה מפקיעתה של בועת הנדל"ן של שנות ה-80 ומהעשור האבוד שבא בעקבותיה. יפן היא המדינה עם יחס החוב לתמ"ג הגדול מבין מדינות ה-oecd, עם חובות המסתכמים ב-210% מהתוצר הכלכלי השנתי שלה. במצב כזה תתקשה יפן לממן את פעולות השיקום הנרחבות הדרושות כדי שמהריסותיה של יפן הנוכחית תקום פעם נוספת יפן חזקה, מודרנית ומשגשגת יותר.



עם זאת, מרבית התחזיות לא צופות פגיעה משמעותית ביפן, למרות ממדי האסון. באופן כללי, לפי מחקרם של סקידמור וטויה, אסונות טבע לרוב לא פוגעים באופן משמעותי בכלכלות מפותחות - ואם כן, הפגיעה היא מקומית בלבד. "ההערכות כרגע מדברות על נזקים כלכליים בסך 200-250 מיליארד דולר מהאסון ביפן. זה נשמע הרבה, אבל ביחס לגודל הכלכלה היפנית מדובר ב-3%-4% מהתמ"ג. הממשלה לא תתקשה לגייס את הסכומים הדרושים, וגם אם היא תגדיל את החוב הציבורי ב-3%-4% מהתמ"ג, זה לא יהיה משמעותי מדי בהתחשב בכך שהחוב הלאומי שלהם הוא מעל 210% מהתמ"ג", אומר שראל. "יפן היא כלכלה גדולה ואיתנה, והבנק המרכזי יכול להדפיס כסף ולרכוש נכסים כמו הבנק הפדרלי בארה"ב, ובכך גם לפתור את בעיית הדפלציה. אין לי ספק שהיא תתאושש".



"יפן מודעת לאסונות טבע ולשריפות", אומר שילוני, "היא הארץ המתקדמת ביותר בעולם, ברמת המוכנות שלה להתמודדות עם אסונות". עם זאת, הוא מציין, "ראש הממשלה ביפן כל הזמן מוטרד שהפרלמנט יפיל אותו. מפלגת השלטון נבחרה לפני שנה וחצי, ואין לה שום ניסיון. היא אולי יותר נקיית כפיים מהממשלה הקודמת, אבל חוסר היעילות שלה מאכזב מאוד. האוכלוסיה היפנית שקטה, מאופקת וצייתנית מאוד, אבל מצד שני המרמור שם גדול משום שהממשלה לא מגלה לציבור את האמת. ביפן, בניגוד לישראל, אין דרישה לוועדת חקירה. יש דרישה שהשלטון יהיה יותר יעיל ויותר אמין, ובמידה שהוא לא מצליח - יפילו אותו".



לפחות למראית עין, דאגה ממשלת יפן להתחיל במאמצי השיקום באופן מיידי, למרות השלג הכבד והמחסור במזון ובחומרי גלם. היא החלה לשקם חלק מהמבנים ומהנמלים, כדי לאפשר לסיוע להגיע לנזקקים, וחברות הבנייה החלו לפעול לשיקום אזורי האסון. היעילות היפנית המפורסמת, שאיפשרה את שיקומה של קובה בחמישית מהזמן הצפוי, מקווה להתעלות על עצמה גם הפעם.



"אני חושב שאפשר להתגבר על זה", אומר שילוני, "ביפן אדם מעל גיל 65 נחשב זקן, אבל אנחנו יודעים שלא מדובר בהכרח בקשיש. אפשר גם לשנות את החוק, להעסיק יותר נשים. עד עכשיו יפן לא מיצתה את עניין ההגירה. מיליוני צעירים באסיה חולמים לעבוד ביפן, כי המשכורת גבוהה, ועד כה הממשלה סירבה לאפשר זאת. אולי עכשיו ממשלת יפן תפתח את השערים.



"יפן חוותה נס כלכלי אחרי 1923 ואחרי 1945. גם קובה השתקמה תוך שנתיים, אף שצפו שהיא תשתקם רק תוך עשר שנים. אבל אז היה מדובר במשק בריא שקרה לו אסון, וכיום המשק חולה. עם זאת, אסונות דווקא מכניסים אדרנלין ליפנים. עד עכשיו הם התמודדו עם כל האסונות שעברו באופן מוצלח. אני רוצה להאמין בכך שהם יעשו זאת גם הפעם, זה מה שאומרים האופטימיסטים. הפסימיסטים אומרים שהמשק היפני חולה, ושהפעם מדובר במחלה רדיואקטיבית. יש יפנים שאומרים שזה הסוף. היפנים הם קצת כמו הישראלים במובן הזה".