העסקן שעלה לגדולה

>> הרבה לקחים מתחדדים בעקבות גזר דינו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב. לצד הצער על כאבן של קורבנותיו של קצב, עניין חמור נוסף הוא תהליך קבלת ההחלטות הבלתי אחראי שלנו, שהביא לבחירה בקצב לנשיא המדינה.

קצב נבחר לנשיא ב-2000. הוא ניצח בהצבעה בכנסת את המועמד שמעון פרס על חודם של קולות בודדים. 63 חברי הכנסת שבחרו בו להיות נשיא המדינה כנראה לא ידעו על החשדות שהיו כלפיו כעבריין מין סדרתי. עם זאת, הם כולם ידעו כי קצב היה ונשאר פוליטקאי בינוני, שלא היה דבר בקורות החיים שלו שהכשיר אותו למשרה הממלכתית הבכירה של נשיא המדינה.



פשפשו בזיכרונכם ונסו להיזכר במהלך פוליטי משמעותי אחד שקצב הוביל. אנחנו ניסינו להיזכר, ונכשלנו בכך. שאלנו גם כתבים פוליטיים ותיקים את השאלה הזאת - האם קצב הותיר חותם משמעותי כלשהו בשנותיו הרבות כחבר כנסת וכשר הרווחה, התחבורה והתיירות? - וגם הם לא הצליחו להיזכר במהלך משמעותי שהוא חתום עליו. כולם זכרו אותו בתור ראש מועצה צעיר ומבטיח, שהצליח להצעיד את קרית מלאכי קדימה. כולם זכרו אותו בהמשך בתור הבטחה שהכזיבה - ראש המועצה הצעיר והכריזמטי נהפך לעסקן פוליטי, מומחה לענייני מרכז הליכוד ומי שהרבה לנצל את התווית המזרחית לטובתו.



וזהו. פרט לעסקנות ולמזרחיות, קצב לא הותיר חותם כלשהו על הפוליטיקה הישראלית. למרות זאת, הוא שרד בה שנים ארוכות - 23 שנים כחבר כנסת, חבר בשבע ממשלות, שר בשלושה משרדים - ואף הצליח להגיע לפסגה. קצב, כאמור, היה שר שלוש פעמים, אף שבכל המקרים הוא היה שר בינוני שקידם אך במעט את הנושאים המקצועיים שהיה מופקד עליהם. בנוסף, הוא אף נשא בתואר של סגן ראש הממשלה בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו. כל זאת, כמובן, לפני הפסגה האמיתית - מינויו לנשיא השמיני של מדינת ישראל.



העיקרון הפיטרי גורס כי אנשים יקודמו במערכת עד למשרה האחת שתהיה מעל לכוחותיהם - ושם הם ייתקעו, בגלל חוסר התאמה וחוסר סיבה לקדמם שוב. המקרה של קצב חמור מהעיקרון הפיטרי - קצב כנראה הצליח מאוד בתור ראש מועצה, אבל לא הצליח בשלל התפקידים האחרים שנשא בהם בפוליטיקה הישראלית, מה שלא מנע ממנו להתקדם עד לצמרת. הוא הגיע עד למשרה השנייה הבכירה ביותר בהיררכיה של ישראל.



איך מצליח עסקן פוליטי בינוני ונטול כל רקורד של תרומה או הצלחה, להגיע כך לפסגה? זו השאלה המציקה באמת בפרשת קצב. זו שאלה שנוגעת לכל אחד מחברי מרכז הליכוד, שבחרו בו שוב ושוב כמועמד לכנסת רק משום שהוא היטיב לשרת את האינטרסים שלהם. זו שאלה שנוגעת לכל אחד מראשי הממשלה שמינו אותו לשר בממשלתם, אף שהם ידעו כי הוא לא בלט בתפקידיו הקודמים כשר ותרם מעט מאוד ליכולת הביצוע של ממשלת ישראל. זו שאלה שנוגעת לכל אחד מ-63 חברי הכנסת שבחרו בו כנשיא המדינה, רק משום שהם רצו להכשיל את פרס או את אהוד ברק (אז ראש הממשלה), או מכל סיבה פוליטית צרה אחרת. איש מהמצביעים עבורו לנשיאות הרי לא באמת סבר שקצב מתאים לשמש נשיא המדינה - אבל השיקול של התאמתו לתפקיד היה משני לשיקול הפוליטי קצר הטווח שהנחה אותם.



בכך חושפת הפרשה את הכשל של תהליך קבלת ההחלטות הפוליטי בישראל - אין אחריות, אין תבונה, אין שיקול לטווח הארוך ואין בחינה של האינטרס הלאומי. רק שיקולים פוליטיים קצרי טווח ואינטרסים זרים. זהו תהליך אובדני, שמדרדר את ישראל במשך שנים.