מונופול ושמו ישראל

>> היחס המפלה של ישראל לתושביה הערבים לא נעלם מעיניהם של אנשי oecd. השבוע ביקר בישראל ראש מחלקת תעסוקה, כוח אדם ושוויון בארגון, ג'ון מרטין, ואמר כי ישראל אינה עושה מספיק לצמצום האי-שוויון בין יהודים לערבים. החיזוק המובטח ליישובים הערביים מדשדש, וחוקי שוויון ההזדמנויות ושילוב הערבים במגזר הציבורי אינם מבוצעים בפועל. "אינכם אוכפים ברצינות את החוקים שלכם", נזף הנציג הבכיר של oecd.

באותו שבוע שבו אמר מרטין את הדברים, אישרה הכנסת - על סף יציאתה לפגרה - שני חוקים הקשורים בקשר הדוק לביקורת של oecd: חוק הנכבה וחוק ועדות קבלה, המקפלים בתוכם אפליה של ערביי ישראל.



חוק הנכבה מסמיך את שר האוצר לגרוע מגופים הנתמכים על ידי מימון ממשלתי את התקציב שמשמש למימון פעילויות שיש בהן כדי לערער את יסודות המדינה, כגון שלילת קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי או שלילת אופיה הדמוקרטי. השר גם יוכל לעכב כספים לגופים שיש בהם פעילויות של תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור נגד ישראל, פגיעה בכבוד הדגל, המדינה או בכבוד סמל המדינה.



חוק ועדות קבלה, שיחול על יישובי הנגב והגליל המונים 400 משפחות לכל היותר - קובע כי "הקצאת מקרקעין לאדם לשם רכישת זכות במקרקעין ביישוב קהילתי שבו פועלת ועדת קבלה תיעשה רק לאחר קבלת אישורה של ועדת הקבלה". הוועדה תוכל לסרב לקבל מועמד ליישוב אם נמצא חוסר התאמה שלו למרקם החברתי-תרבותי של היישוב. החוק נולד בעקבות בג"ץ קעדאן, שהתיר לאזרח ערבי להקים את ביתו ביישוב קציר. בעקבות הביקורת הקשה על החוק, נוסף לו סעיף שלפיו "ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום ומוגבלות".



במונחים כלכליים, חוק ועדות קבלה משמר את המונופול של קבוצות יהודיות ביישובים קהילתיים על המשאבים שמקצה להם המדינה - שירותים ברמה העולה לאין ערוך על אלה הניתנים ליישובים ערביים, איכות חיים טובה יותר ושגשוג כלכלי. לשם המחשה, השכר החודשי הממוצע של שכיר ביישוב הכפרי קציר-חריש ב-2007 היה 7,161 שקל, ואילו השכר החודשי הממוצע של שכיר ביישוב הכפרי הערבי אעבלין הגיע ל-4,421 שקל באותה שנה, לפי נתוני הביטוח הלאומי. שכרו של שכיר ערבי בישראל נמוך ביותר מ-30% משכרו של שכיר יהודי, ושיעור העוני בקרב ערביי ישראל מגיע כיום ל-50%, לעומת 20% בקרב האוכלוסייה היהודית. מעבר לתחושות התסכול החברתיות הנגרמות למי שאינו שותף לשגשוג הכלכלי, כמו בכל מונופול המצב קיים רק מתקבע ומתעצם - החזק מתחזק והחלש נחלש.



למעשה, אין צורך בחוק ועדות הקבלה כדי לאפשר את האפליה בקבלה ליישובים קהילתיים - היא קיימת ממילא גם כיום ביותר מ-600 יישובים קהילתיים בישראל, שהסיכוי של אזרח ערבי להתקבל אליהם הוא אפסי. עיגון האפליה בחקיקה יאפשר לכל היותר להעמיד את הנושא שוב לבחינה חוקתית בבג"ץ, שיידרש לשאלה אם החוק פוגע בזכויות היסוד.



גם חוק הנכבה יכול לשמש מכשיר לדיכוי לאומי-תרבותי תוך שימוש בכלים תקציביים, ובכך להעמיק את השסע היהודי-ערבי, את החשדנות והיעדר שיתוף הפעולה שבצדו מחיר כלכלי.



אז הנה, מר ג'ון מרטין, רצית שנאכוף את החוקים שלנו בנוגע ליחס של המדינה למגזר הערבי? עכשיו יש לנו כמה חוקים שאותם לא תהיה בעיה לאכוף.