בואי שרהל'ה, טסים

>> שני הדברים הטובים שחשבנו שקרו מאז שאהוד אולמרט הלך ובנימין נתניהו החליף אותו - שיש לנו ראש ממשלה לא מושחת והמצב ביטחוני רגוע יחסית - נראים קצת אחרת אחרי ההתרחשויות של היומיים האחרונים. הגראדים על באר שבע וראשון לציון והפיגוע בירושלים השאירו מהשקט שהיה רק שקר. שנתיים לאחר עופרת יצוקה, החיים בדרום היו מושבתים אתמול שוב. שום דבר לא מתקדם בתחום המדיני עד שאפילו נשיא ארה"ב ברק אובמה ושרת החוץ שלו הילארי קלינטון התייאשו מאתנו.

גם בנושא השחיתות העניין כבר לא בטוח כל כך, אחרי התחקיר המצוין של רביב דרוקר בערוץ 10 על הנסיעות של משפחת נתניהו מסביב לעולם. מעטפות כנראה שנתניהו לא לקח, אבל בכל הטריקים הדוחים האחרים הוא כן השתמש.



באחת התגובות לסיפור באתר themarker מתומצתת היטב התחושה העולה ממנו: "אני עובדת, לומדת, מתאמצת לא לגמור במינוס, משווה מחירים וקונה רק במבצעים. חופשת 380 דולר ברודוס מהווה בשבילי פינוק אמיתי. עצוב לקרוא שמנהיגנו קטנים כל כך, חמדנים, נהנתנים ומנותקים מהציבור", כותבת בחורה שלא מזדהה, אך עם דבריה אפשר ודאי להזדהות.



זה עצוב שיש לנו מנהיגות אטומה ונהנתנית, שלא מתעניינת במצב האזרחים שלה ובעתידם. מה כן מעניין את נתניהו ואשתו? טיסות לחו"ל, במחלקה ראשונה כמובן, סוויטות מפוארות, ארוחות במסעדות, ושגם בחדר יהיה מספיק אוכל, התחככות עם מיליונרים, רווחים גדולים בלי לעשות הרבה - סליחה, להעביר הרצאה של שעה - וכביסה מלוכלכת. המון כביסה מלוכלכת.



לפי ההצהרות והנאומים שלו, יש לנו מנהיג עם חזון שיקח את ישראל דורות קדימה. מנהיג שיבנה את הנגב, יקדם את הגליל, יעשה טוב להיי-טק, לצעירים, לזקנים, לחרדים, יטפל במערכת החינוך, בבריאות, ילחם בריכוזיות, במחירי הנדל"ן, בפשע, באפליה וידאג לביטחון. לפי כל אלה נתניהו יזניק את רמת החיים של הישראלים ויהפוך אותם לנורווגים של המזרח התיכון.



אבל לפי האמת שנחשפת בתחקיר, ועוד יותר לפי הביצועים הכושלים בשנתיים שבהן הוא משרת בתפקיד, נראה שמדובר במנהיג די עלוב שמתעניין בפינוקים ושלא מייצר שום ערך מוסף מלבד הישרדות עצמית. למעשה, נתניהו בונה כעת את העתיד התעסוקתי שלו לאחר שייזרק בשנית ממשרד ראש הממשלה, כך שיוכל להמשיך להסתובב במלונות הפאר עם שרתו ולקושש מאות אלפי דולרים מיהודי העולם העשירים.



מה ההבדל בין נסיעותיו של נתניהו לחו"ל והמיליונים שהוא עשה מהרצאותיו לאלה של אהוד ברק? אולי שברק לא לוקח אתו כביסה. מה חבל שנתניהו וברק, שני ראשי הממשלות הכושלים של שנות ה-90, נבחרו להוביל את ישראל לתוך העשור השני של המאה ה-21, ומה חבל שהם נעשו עוד יותר נהנתנים ועוד יותר מנותקים. גם את הנושאים שהממשלה המנופחת והבזבזנית שלהם מקדמת - היא עושה בחוסר חשק ובגרירת רגליים. לכן, המלצות ועדת נאמן בעניין שכר הבכירים מוסמסו, המלצות ששינסקי בעניין תמלוגי הגז רוככו וועדת הריכוזיות נראית כמו הדבר האחרון שיכול לזוז כאן. לכן הם לא מתעניינים בעובדים הסוציאליים וברופאים.



בוועידת הנגב שנערכה לא מזמן הבטיח נתניהו רכבת לאילת, הקמת שתי ערים בערבה ועוד מכל טוב. חבל רק שאת אותם הדברים הוא הבטיח כבר לפני שנה ומאז דבר לא השתנה - גם לא הצפיפות בבית החולים סורוקה, שקלט השבוע את פצועי הגראדים. בתי החולים המלאים לא ממש מטרידים את נתניהו ושריו, כי הם ממילא מקבלים יחס מיוחד.



בפעם הראשונה מזה עשרות שנים יש בישראל קונסנזוס רחב בכל מה שנוגע לדרכי ההתמודדות באתגרים שבפניהם ניצבת המדינה. אך דווקא כעת יש לנו ממשלה נעדרת כוחות משילות וחזון, ממשלה ללא סדר יום או רעב לשנות, ממשלה שלא מחפשת הישגים ציבוריים. נתניהו, שהיה שר אוצר מוכשר בממשלת שרון, חזר כראש ממשלה על אותן טעויות שעשה בקדנציה הראשונה, ובעיקר הפקיר את המדינה ואזרחיה לגורלם.



נתניהו לא לבד. רק אתמול חשף הכתב אור קשתי בעיתון "הארץ" את הסיפור על ילדי כיתה ד' מבית הספר לאמנויות בתל אביב והוריהם, שהוזמנו לסופשבוע במלון קלאב הוטל באילת כדי לחגוג יום הולדת לחברם בן ה-10. אולי אפשר רק לקוות שהילדים האלה יפנו עורף לתרבות הנהנתנית של ההורים שלהם, שהתגברה בחסות אולמרט, נתניהו וברק. ייתכן שמתוך החמדנות הזאת של המלונות בניו יורק, בלונדון ובאילת ייצא מנהיג אמיתי שלא מתעניין בתפנוקי מחלקות ראשונות וסיגרים, מנהיג שיידע להסתכל הרבה יותר קדימה - אבל בלי לשכוח את אלה שנשארו מאחור.