וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

דברים שלמדנו מחוק ששינסקי

מאת אבי בר-אלי

25.3.2011 / 7:30

חוק מיסוי רווחי נפט שאושר השבוע בוועדת הכספים לא ישפיע רק על שוק האנרגיה בישראל. הליך חקיקתו שימש תמונת ראי למציאות האמיתית כאן - והשלכותיו יתדפקו בקרוב על דלתות כולנו



>> בשבוע הבא תתבקש מליאת הכנסת לאשר בקריאה שנייה ושלישית את חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי) - שנה לאחר שהפתיע שר האוצר, יובל שטייניץ, בהכרזה על כינונה של ועדה מקצועית שתבחן מחדש את מנגנון חלוקת ההכנסות ממכירת משאבי הטבע של ישראל.

הצעת החוק, אם תאושר, תשלים את אחד המהלכים הכלכליים הדרמטיים בתולדות ישראל, מהלך שעשוי להביא לתמורה הפיסקלית המהותית שיידע המשק בעשורים הבאים. דווקא משום כך, חורג הליך גיבוש החוק החדש מהגבולות הצרים והנישתיים של ענף האנרגיה ויש בו כדי ללמד רבות - על אופיה של המשילות בישראל, על התנהלותה מול קבוצות לחץ דומיננטיות ועל המקום שהיא תופשת בחתירה לטובת הציבור. חשיבותם של שיעורים אלה תבוא לידי ביטוי שוב לקראת המהלכים הדרמטיים לא פחות שבהם תידרש הממשלה לדון כבר בתקופה הקרובה, ובראשם: סוגיות הריכוזיות היתרה והתחרותיות החסרה.



1. הקיבעון הוא האויב, לא הטייקונים



שר האוצר נוהג לציין את התגובות הראשונות שלהן זכה כשהציע לפני שנה לבחון מחדש את משטר התמלוגים בענף חיפושי הגז והנפט. אלה, כך סיפר, נעו על הציר שבין תנועת ביטול מזלזלת, פקפוק, ספקנות עייפה - ועד ההמלצה לוותר ו"לא להיכנס לזה".



כוחם של "הטייקונים" לכאורה במשק הישראלי, לא בא בדרך כלל לידי ביטוי במתן טובות הנאה לבעלי שררה או בהפעלת לחצים כוחניים ופסולים - אלא דווקא בתפישת העולם הכנועה, ולכן הקונפורמיסטית, שהם מצליחים להטמיע בתודעתם של מקבלי ההחלטות.



תגובות כמו: "אל תיכנס לזה", "יחסלו אותך" ו"לשם מה לך לעסוק בזה" מלמדות שחוסר הביטחון של הרגולטורים בכושר המשילות הוא האויב הגדול ביותר שלהם - ולא יצחק תשובה או קובי מימון. שהרי במבט לאחור, האדישות הציבורית והשלטונית היא שאיימה באמת על ועדת ששינסקי, ואילו דווקא הקו התוקפני שבו נקטו חברות הגז כלפי הוועדה, הוא שסייע לחוק ששינסקי יותר מכל.



המהלך שעליו הימר שטייניץ לפני שנה לא היה נועז משום שיצא חזיתית נגד כיסם של בעלי הון, אלא משום שפרץ את גדרות הקיבעון המחשבתי שסימם במשך שנים את הממשל, את הציבור, ואפילו את התקשורת. אין לקח חשוב מזה כשבימים אלה ממש יש המפזרים אימרות מדכאות כמו: "ריכוזיות? עזוב, זה נושא אמורפי מדי"; או: "תחרות לא ניתן למדוד כמו אחוזים ממכירות גז".



2. מונופול הוא גידול ממאיר



בליל יום רביעי, 26 באוגוסט 2009, עשה צבא שליחים על קטנועים את דרכו אל בתיהם של כל חברי דירקטוריון חברת החשמל - ערב התכנסותם לדון באישור חוזה הגז המחודש עם מצרים. לידי הדירקטורים או בני משפחותיהם נמסר מכתב פרי עטו של עו"ד ד"ר דורי קלגסבלד, בא כוחה של ספקית הגז המתחרה, ים תטיס, שנשא איום בתביעה אישית נגדם אם יעזו להצביע למחרת בעד אישור החוזה.



הקמפיין האגרסיבי הבוטה שבו נתקלו שר האוצר, חברי ועדת ששינסקי ותומכיהם לא נולד ביום. הוא נוצר והתגבש במשך שנים בזכות כשל שוק שהפך חברה או שתיים, המחזיקות במוצר לאומי חיוני - למי שרואות עצמן משוחררות מכל כבל, תוך טשטוש ההיררכיה השלטונית במדינה דמוקרטית.



מי ששתק מול איום אישי שהופנה כלפי דירקטורים בחברה ממשלתית בבתיהם הפרטיים - זכה לימים למודעות הסתה בעיתונים ושלטי חוצות בדרכים. מי שחושב שמונופול או דואופול הם כורח נסבל בגדרות ענף עסקי מסוים - עתיד לגלות עד כמה מהר יפיצו אלה גרורות, שבהן כבר קשה יהיה לטפל.



3. את המלחמה הבאה ינהלו בשקט



אפשר לומר שקיים קונצנזוס באשר לטעות שביצעו חברות הגז כשבחרו באסטרטגיה אגרסיבית כדי להתמודד עם כינון ועדת ששינסקי. אסטרטגיה זו לא רק שלא הניבה את התוצאות הרצויות ליוזמיה, אלא ייתכן שאף החריפה את ההמלצות נגדם. יתרה מכך, היא התעלמה מהעיקרון החשוב של "היום שאחרי" - ההקפדה שלא להותיר אדמה חרוכה עם תום המאבק - עיקרון אקוטי בענף ארוך טווח כענף התשתיות.



הציבור הישראלי מודע כיום יותר למאזן הכוחות הפועלים במשק, ולכן הוא ציני הרבה יותר משהיה ב-2000, אז יצאו החברות דלק ונובל אנרג'י בקמפיין "גז כחול-לבן" תחת קולו הרועם של רפי גינת. החדרה של מסרים בוטים ושטחיים שמורעפים באופן תלוש מן המציאות, לא תתקבל כיום בקרב הציבור, המתאפיין יותר מבעבר באוריינות תקשורתית.



היות שלקח זה בוודאי יילמד, הרי שהמאבקים הבאים בין הממשל לקבוצות האינטרס יתנהלו ככל הנראה בשקט יחסי, ואם ניתן - אז מאחורי הקלעים: לא עוד אג'נדה שוללת וקיצונית, אלא הקמת ועדות משותפות לבחינת ריכוזיות, למשל, שבהן ניתן יהיה להשפיע מבפנים; לא עוד התבטאויות תוקפניות ומאיימות - אלא גילויי הבנה לבעיית שכר הבכירים, למשל, תוך חיבוק הרגולטור לשם מסמוס תוצריו.



4. עוד ניצחון כזה ואבדנו



בימים הקרובים, לאחר אישור חוק ששינסקי, סביר שישטפו את כלי התקשורת שורות מחץ מהללות דוגמת: "יום חג לדמוקרטיה", "מבחן בגרות לרשות המחוקקת והמבצעת" ושאר טפיחות עצמיות על שכם השררה. אין רע בכך, אלא שההישג, כפי שהושג, דווקא נושא מסר מדאיג לעתיד לבוא.



לאישור המהלך הכמעט טריוויאלי הזה, הדואג לכך שהלאום יוכל ליהנות ממשאביו, נדרש מאבק מקצועי מעמיק ומאבק ציבורי ממושך. השלמתו כללה התמודדות עיקשת מול שכירי דעת ועט והתמודדות מתמיהה מול חברי כנסת שטובת ציבור בוחריהם נעלמה מעיניהם. אם דרכו של מהלך פופולסטי שכזה - שהיה מוצדק כלכלית, משפטית, חברתית ומוסרית - היתה רצופה מכשולים רבים כל כך, מה יהיה על טובת הציבור במאבקים חברתיים חשובים אך נגישים פחות לציבור, ושנויים יותר במחלוקת? מי יעדיף אז להתייצב מול בעלי הון כשגם הפופוליזם לא יעמוד לצדו?



5. אין דבר העומד בפני הרצון



התשובה לשאלות אלה נעוצה בסופו של יום בקצה הפירמידה שבמבנה הדמוקרטי של המשטר בישראל. "כשהממשלה מחליטה - היא מבצעת. אנחנו מדינת חוק", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו רק לפני חודש בטקס חנוכת צינור הגז לצפון. זהו המסר שצריך להדהד החל מהשבוע הבא בראשיהם של קברניטי המשק בכל ענפיו. זהו החותם החשוב שחוק ששינסקי יטביע בשבוע הבא, אם יאושר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully