המדריך לטיפול בטייקונים

>> הכלכלה הישראלית רשמה ב-2010 צמיחת שיא - יותר מ-5%. קברניטי המדינה התגאו והתקשורת חגגה. אך האם אלה באמת חדשות טובות? לאו דווקא. לפי פרופ' האנס ברנד שפר, מהחוקרים הבכירים בעולם בתחומי הכלכלה והמשפט, צמיחה בשיעור גבוה עשויה להעיד דווקא על שליטה ריכוזית של בעלי הון במשק, ולכך עלולות להיות השלכות הרסניות במקרה של משבר כלכלי.



צמיחה כעדות לריכוזיות אינה הדוגמה היחידה שנותן שפר, שביקר באחרונה בישראל, שמזכירה מאוד את המתרחש כאן אצלנו. יחד עם פרופ' רוברט קוטר מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, כתב שפר את "קשר שלמה", ספר המבקש להסביר כיצד נכרכים יחד הון ושלטון. בין היתר מנתח הספר את האופנים שבהם נהפכים בעלי הון לאוליגרכיה עתירת השפעה, מה הנזקים החברתיים העשויים להיגרם עקב השתלטות של בעלי כוח כלכלי על עוצמה פוליטית וכיצד נחלצו מדינות ממצבים כאלה בעבר. שפר אמנם אינו בקי בנבכי כלכלת ישראל, אך אבחנותיו על ביטויי הריכוזיות ברחבי העולם מתאימות לישראל כמו כפפה ליד.

דוגמה שנייה שמציג שפר לקשרי הון-שלטון רלוונטית במיוחד לאירועי השבוע האחרון בישראל: במדינה בעלת שלטון ריכוזי, הוא אומר, בעלי ההון לא מתעניינים בשלטון החוק, כי יש להם יכולת לתרגם את הונם הפיננסי לכוח פוליטי. במלים אחרות, הם יכולים לבלום כל רפורמה שתזיק להם, גם אם היא תועיל לציבור. ברגע שהאינטרס החברתי-לאומי אינו עולה עוד בקנה אחד עם האינטרס הפרטי של בעלי ההון - יצוץ כוחם הפוליטי במלוא עוזו.



דוגמה נוספת מהשבוע האחרון נוגעת לכוונתו של איל ההון נוחי דנקנר לרכוש העיתון "מעריב". מה לבעל הון מצליח ולעיתון יומי השקוע בקשיים כלכליים? מחקרים בעולם מראים כי רוכשים של אמצעי תקשורת עושים זאת בעיקר מתוך רצון לנצל את הכוח הפוליטי הגלום בשליטה במדיה.



"יש ספרות גדלה והולכת בעולם שלפיה במדינות שבהן יש ריכוז גבוה של הבעלות בנכסים או בחברות, ניתן להבחין בנטייה להגן על בעלי העושר הקיימים - גם כשהדבר נעשה על חשבון צמיחה כלכלית. הסיבה לכך היא שבחברות אוליגרכיות כאלה, האוליגרכים נעשים כה עשירים עד שהם יכולים להפוך בקלות את העושר שלהם להשפעה או לכוח. הקבוצות האלה בדרך כלל אינן מעוניינות בצמיחה כלכלית. אפשר לומר שהאינטרס העיקרי שלהן הוא להגן על ההון הקיים", אומר שפר.



"בחברות אוליגרכיות כאלה אתה רואה מונופולים וחסמי כניסה לשווקים, וההיגיון מאחורי החסמים האלה הוא בניסיון להגן על התעשיות הקיימות ולהקשות על יזמים חדשים למחוק רווחים מונופוליסטיים או להזניק חברות חדשות או תעשיות חדשות", אומר שפר. לדבריו, מספר רב של דוגמאות היסטוריות תומכות בטענה הזאת.



ספרם של שפר וקוטר, שצפוי להתפרסם בסתיו הקרוב, נקרא "קשר שלמה" על שם סמל הנושא את אותו השם, שבו נראות שתי טבעות הכרוכות זו בזו בקשר שלא ברור כיצד נוצר ועוד יותר מכך, לא ברור כיצד ניתן להתירו. בספר מנסים השניים, על בסיס בחינת קשרי ההון והשלטון במקרים היסטוריים רבים במדינות שונות, ליצור מדריך להתרת הקשר בין ההון לשלטון. אם תרצו, מדריך לניטרול טייקונים.



ריכוזיות היא נורת אזהרה



בחזרה לצמיחה המרשימה שהציגה ישראל ב-2010. "מחקרים על מדינות אסיה מראים שיש שם ריכוזיות גבוהה מאוד של בעלות על ההון, במיוחד בפיליפינים ובאינדונזיה", אומר שפר, "זה לא אומר שלא תראה צמיחה במדינות הללו. כל עוד התעשייה הקיימת מצליחה אתה תראה צמיחה, אבל ברגע שהתעשייה הקיימת נקלעת למשבר אז מתחילות הבעיות", אומר שפר, שעמד בראש המכון למשפט וכלכלה של אוניברסיטת המבורג בגרמניה וכיהן כנשיא האגודה האירופית למשפט וכלכלה.



בשנים האחרונות מכהן שפר כראש התוכנית ללימודי משפט וכלכלה בבית הספר למשפטים היוקרתי בוצריוס, הנחשב לאחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים בגרמניה. למען הגילוי הנאות יצוין כי שפר היה מנחה הדוקטורט של כותב שורות אלה. הראיון עמו נערך לאחר סבב הרצאות בברזיל, קנדה, וטורקיה, כאשר הגיע ללמד בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל ובאוניברסיטת תל אביב.



כלומר הבעיה היא במדינות שנקלעות למשבר. בזמנים כאלה המדינה מעדיפה להגן על התעשיות הקיימות ועל בעלי ההון הקיימים?



"יש טענה כזו: במדינות שבהן הקבוצה השלטת היא אוליגרכיה מצומצמת יש פחות תשלומי העברה סוציאליים של הכנסה, וזה עשוי לעתים להוביל לשיעורי צמיחה גבוהים יותר מאשר בחברות דמוקרטיות שיש בהן רמות גבוהות של חלוקה מחדש של הכנסות - כי זה מייצר מוטיווציה שלילית לעבוד. אבל הכל תלוי בשאלה עד כמה מצליחות התעשיות הקיימות. ברגע שהתעשיות האלה נקלעות למשבר ויש להן אינטרס להגן על עצמן, ואם לא קיימת מערכת שהופכת את הכניסה והיציאה של מתחרים בשוק לקלה ופשוטה - אז מתחילות הבעיות".



יש קשר בין ריכוזיות לבין פערי ההכנסה באוכלוסייה?



"בוודאי. פיזור הכנסות הוא גבוה בדרך כלל במדינות בעלות חברה לא אוליגרכית לעומת מדינות אוליגרכיות. למשל, במדינות סקנדינביה קיים פיזור גבוה של ההכנסות, אחריהן תמצא את מדינות מערב אירופה ואחריהן המדינות האנגלו-אמריקאיות, שבהן פערי ההכנסה גבוהים יותר. מדינות כמו מקסיקו, ברזיל וטורקיה מתאפיינות בריכוז עושר גבוה ובפערים גדולים".



אחת הסוגיות ששפר וקוטר מתמודדים עמן בספרם היא כיצד לזהות מדינה הסובלת מניצני הבעיות שמובילות ליצירת אוליגרכיה המטילה צל על קבלת ההחלטות הדמוקרטית. במלים אחרות, איך מזהים שהחולה סובל מהמחלה לפני שהיא מתפרצת. "הקרטלים ההרסניים ביותר הם האוליגרכיות שבהן שולטת קבוצה מצומצמת של משפחות ברוב ההון", קובעים הפרופסורים בספרם. "ריכוזיות של השליטה על ההון היא משהו שצריך להדליק את נורת האזהרה. אבל זה כשלעצמו אינו מספיק. צריך גם לראות חסמי כניסה ויציאה בשווקים וקושי בהקמת עסקים חדשים", אומר שפר.



לפי שפר, תעשיית ההיי-טק בישראל היא סממן חיובי המעיד על דינמיות בשוק, אך הוא מודה כי ריכוז ההון המקומי בידי מספר מצומצם של בעלי שליטה הוא בעיה.



בלבל את הטייקון



אז מה עושים? מי שחושב שמה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח - יתבדה. שפר סבור שהדרך היחידה להעביר רפורמות חברתיות חיוניות במדינה שיש בה טייקונים או אוליגרכים הבולמים שינויים, היא לקנות את הסכמתם של הטייקונים - או לבלבל אותם.



"המדינות שבהן נערכו רפורמות מוצלחות הבינו שהדרך להתגבר על הבעיות האלה היא לקנות את ההסכמה של הקבוצות הללו. כלומר, ליצור תהליך צמיחה שיקיף את כל הקבוצות ולפצות את מי שיפסיד מתהליך הצמיחה מתוך הרווחים של הצמיחה הזו. אם יש לך מדינה שבה רפורמות כלכליות רדיקליות יעיקו על קבוצות שיש להן כוח להטיל וטו במערכת הפוליטית, אז לעולם לא תצליח להעביר את הרפורמות", אומר שפר.



על סמך הניסיונות היסטוריים שבחנו, שפר וקוטר התוו בספרם מכלול של דרכים להעביר רפורמות כלכליות דרמטיות נגד קבוצות אינטרס חזקות. דרך אחת, לדברי שפר, היא "לא לחתוך יותר מדי ברווחים של האנשים האלה. זו הסיבה שהרפורמות בסין הצליחו.



"אם סין היתה יוצרת רפורמות שהיו גורמות לכל בכירי המפלגה השלטת ולמנהלים הבכירים לאבד את כוחם, אז הן היו נתקעות. במקום זה, הרפורמטורים בסין עשו ליברליזציה בשוליים בלבד, מבלי לפגוע בקבוצות הכוח הקיימות. הרעיון היה שחברות הסטארט-אפ שבשוליים יצמחו במהירות כי הן יעילות, ובהמשך הן יגמדו את התעשיות הישנות ואת מבני הכוח הישנים. בספר שלנו אנחנו קוראים לרפורמות האלה 'רפורמות מכילות' (all inclusive reforms)".



שיטה אחרת, אומר שפר, "היא פשוט לקנות את המתנגדים. ניקח לדוגמה את המקרה של ספרד והאיחוד האירופי. הכלכלה הספרדית תחת שלטון פרנקו היתה מאוד מסוגרת והיה חשש מאוחר יותר, עם הצירוף לאיחוד האירופי, שהיא לא תוכל להתמודד עם המדינות האחרות בתחרות הכלכלית. החשש היה שחלק גדול מהתעשיות בספרד יקרסו, ולכן יהיו מפסידים רבים כתוצאה מהצטרפותה לאיחוד והם יתנגדו למהלך. הפתרון היה להקים קרנות לתמיכה באזורים האלה על ידי האיחוד האירופי, כך שבעצם בוצעו תשלומי העברה שפיצו את התושבים שעלולים היו להיפגע על ידי מימון לתשתיות טובות יותר, מוסדות לימודים וכדומה".



עיתוי טוב לרפורמה הוא רגע של משבר, לכן דווקא המצב הכלכלי הטוב של ישראל בשנים האחרונות יקשה על מקבלי ההחלטות המקומיים להעביר רפורמות גורליות. שפר וקוטר טוענים כי התזמון הטוב ביותר לרפורמות כאלה הוא משבר עמוק.



"זה מצב שבו כל האזרחים נמצאים בפני סוג של 'מסך בערות', מצב שבו כל הקבוצות במדינה יודעות להעריך מהן ההחלטות או הרפורמות שיהיו טובות כדי לשקם את המדינה, אבל אף אחד אינו יודע בדיוק מי ירוויח מהרפורמות האלה או מי יפסיד מהן", מסביר שפר. "אם מדינה נמצאת במשבר קשה זה יכול לפרק את ההתנגדות של קבוצות בעלות כוח וטו, כי כל השחקנים במערכת הפוליטית יהיו מעוניינים ברפורמות שיטיבו עם כל האזרחים כך שהרווחה החברתית הכוללת תגדל.



שפר נעזר בהיסטוריה של עם ישראל כדי להמחיש את הרעיון: "דוגמה לכך היא המצב שנוצר כאשר עם ישראל חזר מגלות בבל ואז היה צריך להקים את המשטר החברתי מחדש, ואף אחד לא ידע אם הוא ירוויח או יפסיד מזה. זה רגע מכונן שבו כולם מעדיפים פשוט ליצור את החוקים הטובים ביותר".



ואם כל זה לא עובד, אז שיטת הפעולה שעליה שפר ממליץ היא לבלבל את היריב. "הרבה פעמים פוליטיקאים מנסים להעביר רפורמות בצורת חבילות שמפזרות את הרווחים וההפסדים בין כל מיני קבוצות. קל יותר להעביר רפורמה כשברור מאוד מה יהיו הרווחים ממנה, אך כשהמפסידים אינם יכולים לדעת בוודאות שיפסידו ממנה וכשהמרוויחים לא בטוחים שהם ירוויחו - אבל כשכולם בטוחים שהרבה יותר אנשים יהיו בצד המרוויח ומעט אנשים יהיו בצד המפסיד. לעומת זאת, הכי קשה להעביר רפורמה כשלכל אחד ברור מראש אם הוא יפסיד או ירוויח וכשלמפסידים יש מספיק כוח פוליטי כדי לבלום את הרפורמה".



אחת התובנות של שפר היא שרפורמות מכילות עדיפות על רפורמות שנכפות על המיעוט המתנגד להן, גם אם הכפייה נעשית בדרך דמוקרטית. "אפשר לטעון שבמדינה דמוקרטית לא צריך רפורמות מכילות, אלא מספיק שהרפורמה תאושר על ידי הרוב בפרלמנט. אבל אם רפורמה מסוימת גורמת לפילוג קשה מאוד, אז יכול להיווצר מצב שבו הממשלה הנבחרת הבאה תבטל את הרפורמה, ואז משקיעים מבחוץ לא יאמינו לרפורמה ויימנעו מלהשקיע. תמיד עדיף לכונן רפורמות אמינות שיחזיקו מעמד לטווח ארוך".