נדחתה ייצוגית נגד הבנקים בסך 6.6 מיליארד שקל

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה אתמול 9 בקשות לאישור תביעה ייצוגית בהיקף 6.6 מיליארד שקל שהוגשו נגד הבנקים לאומי, הפועלים, דיסקונט, הבינלאומי, מזרחי ויהב - על ידי עמיתים בקופות גמל ובעלי יחידות בקרנות נאמנות שנוהלו על ידי מנהלים מטעם הבנקים.



בעקבות רפורמת בכר הועבר ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהמנהלים מטעם הבנקים לניהול ושליטה של חברות הביטוח וחברות מנהלות. בתביעות שהוגשו באוגוסט 2008 נטען כי כספי התמורה שקיבלו הבנקים מחברות הביטוח בעבור העברת פעילותם בתחום, שמסתכמים במליארדי שקלים, שייכים לעמיתים בקופות הגמל ולבעלי היחידות בקרנות הנאמנות, והם תבעו כי כספים אלה יחולקו לעמיתים ולבעלי היחידות.

התובעים טענו כי העמיתים ובעלי היחידות ניזוקו מכך שהבנקים ניכסו לעצמם שלא כדין את כספי התמורה השייכת להם.



במסגרת הדיון בתיק הובאו חוות דעת מומחים של שני מפקחים על הביטוח לשעבר: רו"ח דורון שורר מטעם התובעים, ורו"ח אייל בן שלוש מטעם הבנקים. שני המומחים נחקרו על חוות הדעת שנתנו.



השופט יצחק ענבר קיבל את עמדת הבנקים בתיק ואת חוות הדעת שהוגשה מטעמם. "התמורה בגין מכירת השליטה והניהול בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות שייכת במלואה לחברות המנהלות ולבנקים", קבע בפתח הכרעתו.



"מטרת עסקיה של חברה מנהלת (החברה המנהלת בנאמנות עבור העמיתים את קופת הגמל, נ"ר) היא מתן שירות של ניהול כספי העמיתים. השירות לא ניתן על ידי החברה המנהלת לשם שמיים אלא לצורך השאת רווחים. החברה המנהלת, החבה במתן השירות ללקוחותיה, נושאת לבדה ברווחים ובהפסדים הכרוכים במתן השירות, ככל עסק כלכלי. זאת, במובחן מהרווחים (או מההפסדים) המופקים מנכסי קופת הגמל או הקרן, הנזקפים לחשבונותיהם של העמיתים. שוויים הכספי של נכסי החברה המנהלת, ובפרט תזרים דמי הניהול העתידיים, עשוי להיגזר משווי נכסי קופות הגמל או הקרנות המנוהלות, אך אין בכך כדי לבטל את ההפרדה בין סוגי הנכסים, וממילא אין בכך כדי להקנות לעמיתים זכויות בנכסיה של החברה המנהלת. כפועל יוצא, התמורה בגין מכירת עסק הניהול שייכת אף היא לחברה המנהלת ולה בלבד", נימק השופט בפסק הדין.



השופט קבע עוד כי "בבסיס ההתקשרות החוזית - תקנוני קופות הגמל והסכמי הקרנות - שבין העמיתים לבין החברות המנהלות, כלל לא קיימת ציפייה של העמיתים לקבל זכויות שמקורן בנכסי החברה המנהלת, להבדיל מקבלת תשואה מיטבית בגין כספי השקעתם".



"המסקנה כי תמורת המכירה אינה שייכת לעמיתים מתבקשת גם ממאפייניה הכלכליים של פעילות קופות גמל וקרנות להשקעות משותפות בנאמנות: זהות העמיתים בקופה ובקרן משתנה באופן תדיר. עמיתים חדשים מצטרפים מעת לעת ואילו עמיתים ותיקים פודים את הכספים שנצברו לזכותם או מעבירים את כספם לקופות ולקרנות אחרות. במצב דברים זה נראה, כי ייחוס התמורה ממכירת הניהול והשליטה בקופה ובקרן לעמיתים אינו אפשרי מבחינה מעשית, וודאי שאין בצידו הגיון כלכלי", קבע ענבר.



הוא הוסיף כי "בעוד שייחוסה של תמורת המכר לעמיתים אינו נמצא כלל במתחם ציפיותיהם הלגיטימיות, הרי שהוא יפגע בציפיותיו של ציבור המשקיעים שהחזיק במניותיהם של הבנקים בעת עריכתן של עסקאות המכר. הדעת נותנת, כי שווי אחזקותיהם של הבנקים בחברות המנהלות גולם במחיר מניותיהם של הבנקים, בעת שאלו נרכשו על ידי הציבור עובר לעסקת המכר. בעלי מניותיהם של הבנקים אף נהנו במהלך השנים מפירות השליטה והניהול של הבנקים בקופות ובקרנות. בנסיבות אלה, אין הצדקה לשלול מציבור המשקיעים שהחזיק במניות הבנקים את זכותו היחסית בתמורה ששולמה לבנקים עבור עסקאות המכירה".



בית המשפט חייב את התובעים בהוצאות הנתבעות בכל אחת מן הבקשות בסך 25 אלף שקל.



בנק דיסקונט וחברת דיסקונט ניהול קופות גמל, וכן הבנק הבינלאומי וחברת קידמה לניהול קופות גמל יוצגו על ידי עורכי הדין ברק טל, בעז פייל וליאור גלברד ממשרד יגאל ארנון ושות'. בנק לאומי יוצג על ידי עו"ד ירון אלחנני, עו"ד דרור קדם ועו"ד רועי דלח ממשרד קנטור-אלחנני-טל.



(ת"צ 2308/08)