כשהמשרד נהפך למגרש משחקים

>> "רוצים התנהגות יותר אתית בארגון? תקימו גן ילדים", מציעה ד"ר סרידהרי דסאיי, מבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, העוסקת בשנתיים האחרונות במחקרי אתיקה. בקיץ הקרוב עומדת דסאיי, הודית במקור שנחשבת כוכב עולה בתחומה, להציג תוצאות של סדרת מחקרים שהסתיימו באחרונה ולכולם שורה תחתונה מעניינת במיוחד: אנשים שנחשפו לאורך זמן לאלמנטים הקשורים בילדות - גני ילדים, חנויות משחקים, צעצועים רכים ואפילו שירי ערש - נטו באופן מובהק להיות ישרים יותר, הגונים ונדיבים יותר כלפי סביבתם.

בחלק אחד זימנה דסאיי כ-80 סטודנטים באמצע שנות ה-20 למעבדה, שם התבקשו לצייר ככל העולה על רוחם. "ילדים אוהבים לצייר עד גיל שמונה-תשע", אומרת דסאיי, "אחר כך הם מגלים שהם לא טובים בזה ומפסיקים. נתתי למבוגרים הזדמנות לחזור לילדות". חלק אחר של הקבוצה התבקש לצייר גרף מורכב, ובמלים אחרות - לעשות עבודה של מבוגרים.



בשלב הבא התבקשו המשתתפים לענות על כמה שאלות קלות. נאמר להם כי ירוויחו כסף אם יעמדו בלוחות הזמנים, אך אם יסיימו מוקדם יותר - הסכום ייגרע. מנהלי הניסוי יכלו לראות בדיוק מתי מסיים כל אחד ואם הוא עושה "אובר בילינג" או מדווח על זמן הפתרון האמיתי. באופן שיטתי אלה ש"חזרו לילדות" דיווחו דיווחי אמת בעוד האחרים נטו לעגל פינות. "משהו בתהליך הזה", אומרת דסאיי, "גרם להם להתנהג באופן אתי יותר יחסית לאלה שעשו עבודה של מבוגרים".



במחקר אחר הוזמנו אנשים למעבדה שם שמעו ברקע שיר ערש על כבשים וצפו בסרטון שהראה כבשים רועות באחו. קבוצה אחרת לא נחשפה לסרטון ולשיר. בשלב הבא התבקשו המשתתפים להרכיב כמה פאזלים בזמן קצר ולדווח כמה מהם אכן סודרו. גם מנהלי הניסוי הזה ראו בדיוק כמה הצליחו. דסאיי לא הופתעה לגלות כי מי שנחשף לשיר ולסרטון נטה לשקר הרבה פחות מאלה שלא נחשפו אליו.



דסאיי לא הסתפקה בשני הניסויים האלה. בניסוי שלישי אמרה לנסיינים כי מדובר במחקר בנושא שיווק והם התבקשו לדרג מוצרים שונים על פי צורה, צבע וטקסטורה. חלק מן הקבוצה העריך צעצועים רכים, והשאר העריכו מהדקי נייר חדשניים. בהמשך התבקשו לבצע מטלה שכללה השלמת מלים. למשתתפים הוצגו כמה מלים שחסרו בהן אותיות ושהיה אפשר להשלים אותן למלים נייטרליות או למלים ערכיות, כמו טוהר או תמימות. באופן שיטתי בחרו הנבדקים שהעריכו את הצעצועים להשלים את המלים בכיוון הערכי, בעוד האחרים הפכו את המלים לנייטרליות.



"החשיפה לצעצועים", אומרת דסאיי, "הפעילה מכניזם ערכי, אותו מכניזם שקשור בקבלת החלטות אתיות".



למה פוליטיקאים מצטלמים עם תינוקות



כל התוצאות האלה עדיין לא הניחו את דעתה. היא רצתה להיות בטוחה שאותן תוצאות יתקבלו גם מחוץ למעבדה. דסאיי פנתה לרשימת דירוג האחריות החברתית של חברת kld האמריקאית, שכללה 212 חברות מרחבי אמריקה, במטרה לבדוק אם קרבה לאלמנטים ילדותיים השפיעה באיזושהי צורה על רמת התרומה של החברה לקהילה.



מסביב לכל חברה תוחם רדיוס בן כשלושה קילומטרים שבתוכו נספרו האלמנטים הקשורים בילדים. במקביל בודדו משתנים כמו ביצועים פיננסיים וצפיפות אוכלוסין.



בתום הבדיקה המקיפה נרשם המספר 39.7 כממוצע האלמנטים ברדיוס. בשלב זה נבדקה התרומה לקהילה בשנים האחרונות. התוצאות, שאת האחרונות קיבלה רק בדצמבר 2010, היו מעניינות במיוחד: ככל שמספר האלמנטים סביב אותה חברה היה גבוה, כך גדלה תרומת הארגון לקהילה, או במלים אחרות: חברות שנמצאות באזורים שבהם יש מפגש שיטתי עם אלמנטים ילדותיים נוטות להיות נדיבות יותר.



"הספרות המחקרית כבר הוכיחה שתינוקות וילדים קטנים נתפשים בעינינו כמלאכים תמימים, טהורים, נדיבים ובעיקר אמיתיים מאוד", היא אומרת. "ידועה האמרה שילדים לא משקרים. המפגש עם אלמנטים הקשורים אליהם מייצר באופן לא מודע הזדהות עם התכונות האלה בדיוק. לא לחינם פוליטיקאים תמיד מצטלמים עם תינוקות. התוצאות של מבדקים שונים הוכיחו שוב ושוב כי מפגש עם אלמנטים המזכירים את הילדות גורם לאנשים לשנות את התנהגותם ולפעול יותר על פי הערכים שהיא מסמלת".



לאורך כמה זמן צריך לחשוף אנשים לאלמנטים כאלה כדי לראות את השינוי?



"אין לי תשובה מוחלטת. החשיפה במעבדה היתה קצרה יחסית. במחקר שבדק את הרדיוס דובר בחשיפה מתמשכת. אנחנו עדיין לא יודעים אם החשיפה לאלמנטים כאלה מתנטרלת אם במקביל נחשפים לאלמנטים אחרים, למשל תמונה של דונלד טראמפ, שמסמל ערכים אחרים".



האם במעבדה נראו הבדלי התנהגות בשל גיל, רמת השכלה או מין?



"לחלוטין לא. הנחת המחקר היתה שנשים נוטות להיות ישרות יותר, אבל התברר שלמין אין השפעה".



הדרך ליישם את המסקנות, כך דסאיי, פשוטה: "ארגונים נוטים לחשוב שהם צריכים לשדר סביבת עבודה רצינית, אבל בגוגל למשל כבר הבינו שדווקא סביבה צבעונית יותר, יש שיגידו ילדותית, עוזרת לחדשנות. עכשיו אנחנו יודעים שהיא עוזרת לעובדים גם לשמור על תכונות היושר, ההגינות והנדיבות שלהם".



מה את ממליצה לארגונים לעשות?



"אם רוצים להעביר את מיקום המשרד, כדאי לוודא שיש סביבו מפגש עם אלמנטים מהילדות, אבל לא צריך ללכת רחוק כל כך. אפשר פשוט לעודד עובדים להביא למשרד תמונות של הילדים שלהם ולתלות אותן במקומות בולטים, לפזר צעצועים רכים או משחקים שמזכירים ילדות (במקום משחקי המנהלים שאנחנו רואים על הרבה שולחנות). גם לפתוח גן ילדים לעובדי הארגון בתוכו זו דרך טובה להתחבר לנושא".



nihul@themarker.com