ועדת ששינסקי כשלה בהמלצות לגבי חיפושי נפט

נראה שמרוב האמוציות, המאבקים על קרדיט פוליטי והלהט בתקשורת בנוגע לאישור המלצות ועדת ששינסקי, הוזנח הדיון ברבים מהנושאים המהותיים בעניין. אחד מהם הוא השפעת החוק על חיפושי נפט ביבשה (נפט ולא גז) - כשההמלצות אינן מציעות פיצוי משמעותי לחיפושי נפט, השונה כל כך מחיפושי גז בים.

כיצד ניתן להחיל אותה נוסחה, לרבות מרכיב הפיצוי על הסיכון, כשרמות הסיכון הן כה שונות? אחד העקרונות הבסיסיים בכלכלה הוא קיום מתאם בין רמת הסיכון לרמת התשואה. ששינסקי עצמו טוען כי הוועדה התנהלה תחת הנחה סמויה ובלתי מבוררת כי מדובר באותו הדבר. הנחה סמויה שנייה היתה כי הממשלה צריכה לתמרץ חיפושי נפט וגז באותה מידה.

השגיאה השנייה היתה התעלמות מהנוגעים בדבר לאורך כל עבודת הוועדה. לא מדובר בעבודת מטה שעוסקת באלפי חברות, אלא בעבודה שנוגעת לארבע-חמש חברות בלבד. איזו מן עבודת מטה זו שלא שומעת את הנוגעים בדבר בתחילת התהליך? במשך שבע שנים הייתי קצין מטה תחת פיקודו של הרמטכ"ל. עשיתי עבורו עשרות עבודות מטה. האם יעלה את הדעת שאעשה עבודה שיש לה, למשל, השפעה דרמטית על פיקוד צפון, והפיקוד לא יהיה שותף לעבודת המטה?

ועדת ששינסקי לא היתה מודעת לעשרות היבטים משמעותיים ביותר. זה לא שהיא היתה מודעת וחשבה א' בעוד שמישהו אחר דעתו ב'. היא פשוט לא ידעה דברים בסיסיים. זו התוצאה הבלתי נמנעת כשעושים עבודה "אובייקטיבית" בנוכחות צד אחד בלבד - הממשלה.

השגיאה השלישית היא הגדולה ביותר. הוועדה סיימה עבודתה עם המלצות. היא יצרה מצב דיכוטומי שלפיו או שמקבלים את ההמלצות או שדוחים אותן. מי אמר שזהו כל מרחב האפשרויות? לעולם עבודת מטה צריכה להסתיים בהצגת חלופות עם ניתוח יתרונות וחסרונות. יכולה הוועדה (או חבריה באופן אישי) להמליץ על חלופה מסוימת מתוך שלוש-ארבע חלופות, אך עקר עבודתה אינה להמליץ. עיקר העבודה היא להציג באופן אובייקטיבי את כל מרחב החלופות ולאפשר לדרג הפוליטי להחליט.

למשל, הוועדה בחרה להמליץ על יצירת מס מיוחד. חלופה אחרת יכולה היתה להיות הגדלת התמלוגים. לשיטה שנבחרה יש שפע חסרונות, כמו צורת המס שנקבעה המעוותת את השיקולים הכלכליים, מס חדש המייצר ביורוקרטיה רבה, והמס במתכונתו נותן לשלטונות מס הכנסה כוח עצום לפרשנות כזו או אחרת. התשובה של הוועדה היא כי הם בחנו את האפשרויות והחליטו כך ולא אחרת, אינה לגיטימית. ההחלטה צריכה להיות של הממשלה, וממשלה יכולה להחליט נכון רק כשמוצגות לה חלופות, והדבר הזה לא נעשה.

הוועדה כשלה הן בתהליך והן בתוצאה. מה שעצוב לא פחות היה המצב ששום גורם, לרבות בתקשורת, לא הסכים להאזין לטענות אחרות. נראה כי מכבש הלחצים פעל לא רק מצד אחד.


*הכותב הוא יועץ אסטרטגי חיצוני לשותפות חיפושי הנפט גבעות עולם ואלוף במיל'