להגן על נשים עובדות בנות 50

>> הדיונים על העלאת גיל הפרישה אינם מתקיימים רק בישראל, אך שורה של נסיבות ייחודיות מחייבות דיון מעמיק והתאמה לתנאי המדינה, תושביה ותושבותיה.

בעוד שבצרפת מיליוני אנשים יצאו לרחובות כדי למחות נגד כוונת הממשלה להעלות את גיל היציאה לפנסיה, הרי שאצלנו, כמו בתחומים רבים אחרים, הצליח הנושא להגיע כמעט עד לקו הסיום ללא קיומו של דיון ציבורי ומקצועי.



עולם התעסוקה בישראל מעמיד בפני הנשים אתגרים וקשיים משתנים. כל עשור והמשוכות שלו. בגילאי ה-30 וה-40 מוצאות עצמן נשים ישראליות מנסות לתמרן בין הורות לילד אחד או יותר (ובממוצע פי יותר משניים מנשים אירופיות), לבין התקדמות בקריירה. זאת, במציאות שבה החוק מעניק להן הכרה וזכויות חלקיות ביותר בהשוואה לחברותיהן בעולם המערבי.



כאשר מדובר בנשים בנות 50 (הגיל שבו אצל נשים רבות הילדים כבר גדלו יחסית), נתקלות נשים רבות בשוק עבודה קודר, מוגבל ומפלה. לאורך כל השלבים נתקלות הנשים ברמות שכר נמוכות באופן משמעותי מהגברים שעובדים עמן ועושים את אותה עבודה ממש.



העלאת גיל הפרישה בישראל היא חלק מתהליך עולמי רחב שנגרם, בין היתר, בעקבות העלייה בתוחלת החיים. עם זאת, אי אפשר לנתק את הפתרון שהציע משרד האוצר שלפיו יועלה גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64 מהתמונה הכוללת וממקומן של הנשים בשוק התעסוקה בישראל. שיקולים אלה ראוי שתבחן הוועדה שעל הקמתה הוחלט ב-2004, אך עבודתה מתחילה רק בימים אלה.



על פי ההסדר שנקבע לפני שבע שנים, אמור היה שר האוצר לבחון את המסקנות ולהחזיר אותן לאישור סופי בוועדת הכספים. בנוסף, בדיוק כשם שצרכנים רבים נתקלים באותיות הקטנות במבצעי הפרסום בעיתונים, גם בסיכום זה הסתתר תנאי שקבע כי אם תהליך זה לא יתרחש עד יוני 2011, אזי גיל הפרישה לנשים יועלה אוטומטית ל-64. כך, במקום החלטה שתעודד את בחינת הנושא לעומק, קיבלו שרי האוצר לאורך השנים הסדר שמעודד אותם לא לעסוק בנושא. אחרי שנים ארוכות נחתמו רק לפני כשלושה שבועות כתבי המינוי לחברי הוועדה.



במשך תקופה ארוכה לא נבחנו השיקולים המורכבים והחשובים שהמדינה חייבת לפחות לשקול. בנסיבות אלה, הדבר הנכון וההוגן לעשות הוא למצוא פתרון ביניים לנשים בנות חמישים פלוס שמתקרבות לגיל הפרישה. זו הדרך להבטיח איזון בין עמדת האוצר לבין הצורך החברתי, האנושי והכלכלי בשמירה על קיומן בכבוד של הנשים בישראל.



הכותבת היא שרת החקלאות