>> בעבר הלא כל כך רחוק - 1980 - אחד מכל שישה תינוקות שנולדו בליבריה שבמערב אפריקה מת בינקותו, תוחלת החיים במדינה היתה 48 בלבד, מרבית התושבים לא ידעו קרוא וכתוב ומרבית הבנות מעולם לא נכחו בבתי ספר.
ב-30 השנים האחרונות תמותת התינוקות בליבריה נפלה בחדות ותוחלת החיים זינקה ל-58. רוב התושבים יודעים כיום קרוא וכתוב, ויותר מ-80% מהבנות לומדות בבתי ספר. המדינה חופשייה כיום בהרבה במונחים פוליטיים לעומת 1980, אז התרחשה הפיכה אלימה.
ואולם כלכלית, ליבריה היא המדינה בעלת הביצועים הגרועים ביותר ב-30 השנים האחרונות. התמ"ג לנפש צנח בשיעור מדהים של 80% לפי נתוני הבנק העולמי, מה שהופך את ליבריה לדוגמה קיצונית לבעיות הממושכות של אפריקה. אף שרבים דנים בגורמים לבעיות אלה - ממשלות מושחתות ואוטוקרטיות, סיוע זר הפכפך והנגאובר פוסט-קולוניאלי - נראה שכולם מסכימים כי אפריקה היא סיפור כישלון. אך האם זה באמת נכון?
בספר חדש הנקרא getting better ("משתפרים"), טוען צ'רלס קני, כלכלן בריטי היושב בוושינגטון, כי התשובה היא לחלוטין לא. החיים במרבית אפריקה ובעולם העני השתפרו בקצב חסר תקדים בעשורים האחרונים, גם אם הצמיחה הכלכלית לא. "ההצלחה הגדולה ביותר של הפיתוח", הוא כותב, "אינה בהתעשרותם של אנשים, אלא בהנגשת התחומים החשובים באמת, כמו בריאות וחינוך".
הכסף חשוב, כמובן. יש לו תפקיד חשוב בקביעת איכות חייהם של אנשים והאושר שעליו הם מדווחים. ניתן לטעון, כפי שעושה קני, כי המהומות במזה"ת ובצפון אפריקה נובעות, בין היתר, מהניגוד בין קיפאון כלכלי להתקדמות בתחומי החינוך והבריאות. אנשים כבר אינם מסתפקים בתנאי הקיום הבסיסיים.
שירותי הבריאות זולים מבעבר
כאשר דיברתי עם קני באחרונה, הוא טען באופן משכנע כי העולם שם דגש רב מדי על הנתונים הכלכליים, ולכן נותרו בידיו קריקטורות מטעות: סין נהדרת, הודו טובה, אמריקה הלטינית בינונית, אפריקה גרועה. אך למעשה, תוחלת החיים ארוכה יותר ועלתה בצורה חדה יותר בלוב ובסוריה מאשר בסין. משך החיים הממוצע בלוב - 74, מפגר כעת רק בארבע שנים אחרי ארה"ב.
בקרב האזורים העיקריים לפיהם מחלק הבנק העולמי את כדור הארץ, תוחלת החיים עלתה בצורה חדה יותר מאז 1980 במזה"ת ובצפון אפריקה מאשר בכל מקום אחר - 12.2 שנים. לאחר מכן נמצא אזור דרום אסיה - 9.6 שנים, ואחר כך אמריקה הלטינית, עם גידול של 8.9 שנים. מזרח אסיה במקום הרביעי, עם גידול של 8.1 שנים.
תימן, מוקד המהומות הפוליטיות החדש, סגרה כמעט את מלוא פער משך החיים שלה מול הודו מאז 1990, למשל. ליבריה צימצמה את הפער מול הודו בחצי באותה תקופת זמן. הסיבה העיקרית לכך היא ששירותי בריאות ורווחה הם זולים יותר מבעבר.
אפריקה, כמו גם חלקים גדולים מאסיה ואמריקה הלטינית, נותרה ענייה להחריד. אך מדינות היבשת עדיין יכולות לעתים להרשות לעצמן אנטיביוטיקה, חיסונים ומים נקיים. כך שגם כאשר מחוזות אפריקאים הידרדרו מבחינה כלכלית, חלקם התחילו להתקדם בתחומים אחרים.
חשוב לא פחות מכך, אזרחי אפריקה, המשכילים יותר מאבותיהם ונהנים מגישה טובה הרבה יותר למידע, הם בעלי הכוח הפוליטי לדרוש שירותים בסיסיים טובים יותר. הרבה יותר אנשים חיים כיום במערכת פוליטית שלפחות מזכירה דמוקרטיה, לעומת עשורים קודמים. לפני 40 שנים בלבד, נשים בשווייץ עוד לא זכו להצביע בבחירות.
מגרעה אחת לטענה של קני היא כי ההתקדמות באפריקה הואטה בעשור האחרון, בעיקר בשל מגיפת האיידס. לפי כל הגדרה שהיא, איכות שירותי החינוך והבריאות באפריקה שמדרום לסהרה עדיין נמוכה להחריד. בכמה מדינות באזור זה תוחלת החיים היא עדיין כ-45 שנים.
לשם השוואה, תוחלת החיים בעידן האבן היתה כ-34 שנים, מציין הכלכלן גרגורי קלארק מאוניברסיטת קליפורניה, שפירסם ספר היסטוריה כלכלית של העולם. "למרות יצירתם של פתרונות רפואיים זולים שהיו יכולים לצמצם משמעותית את תמותת התינוקות לפני כ-60 שנה, ולמרות סיוע רפואי וכספי משמעותי ממדינות עשירות", אמר לי קלארק, "המדינות העניות ביותר באפריקה עדיין שיפרו את תוחלת החיים בעשר שנים בלבד לעומת התנאים ששררו 200 אלף שנים לפני הספירה".
קני משיב כי האיידס היא המגיפה השחורה המודרנית. העובדה כי אפריקה שמדרום לסהרה הצליחה לבצע שיפור קטן בעודה מתמודדת עם המגיפה מדהימה. בינתיים, חלק גדול משאר העולם ממשיך להתקדם בתחומי הבריאות, החינוך, התשתיות ואף זכויות האדם.
הוא בהחלט צודק, כי אנשים לרוב מתעלמים מהתקדמות זו, ובמקום זאת הם מאמינים כי לא ניתן לתקן את הסבל העולמי. "הטיעון החזק ביותר נגד הצו המוסרי לפעולה", אומר קני, "הוא שאין לנו יכולת לשפר את העולם". אך בבירור יש לנו כוח. השאלה האמיתית אינה אם סיוע זר ותוכניות ממשל מקומי יכולות להשפיע, אלא אילו תכוניות עובדות ואילו לא.
החלק המעודד ביותר במסר של קני הוא כי שיפור בתחומי החינוך, הבריאות וזכויות האדם עשויים בסופו של דבר לגרור אחריהם גם התקדמות כלכלית. הוא זהיר בנקודה זו, ומציין כי כלכלנים כשלו פעם אחר פעם במציאת הסברים עקביים לצמיחה כלכלית.
ואולם הצמיחה באפריקה הואצה בעשור האחרון, ותאוצה זו הגיעה בעקבות שיפורים בתחום החינוך ותנאים בסיסיים אחרים. נכון שהצמיחה באפריקה אינה מרשימה ביחס לנס האסייתי, אך הצמיחה היא עדיין המהירה ביותר בהיסטוריה המתועדת של אפריקה. אולי ההשקעות באוכלוסיית אפריקה פשוט היו זקוקות לזמן כדי להניב תשואות.
חשבון הנפש שלאחר המיתון
כאשר קראתי את getting better, לא הצלחתי להימנע ממחשבה על הקבלות עם החיים בארה"ב. הצמיחה הכלכלית שלנו היתה מאכזבת במרבית 40 השנים האחרונות, ואולם באותה תקופה מישורים אחרים של החיים בארה"ב השתפרו משמעותית. חלק גדול מהאמריקאים מתמודדים כיום עם פחות אפליה, בין אם מדובר באפליה על בסיס גזע, דת, מין או נטייה מינית. עבור מרבית האנשים, החיים לא היו טובים יותר בשנות ה-50 וה-60, שעליהן תמיד מדברים בחיוב.
בחשבון הנפש שלאחר המיתון הגלובלי, כאשר המדינות העשירות צומחות באטיות, המדינות העניות נאנקות תחת עול מחירי המזון הגבוהים ויפאן מתמודדת עם אסון אמיתי, קל להתמקד בבעיות הכלכליות של העולם. מדובר בבעיות אמיתיות, ומרבית הממשלות אינן עושות די כדי להתמודד עמן.
ואולם כדאי גם להקדיש כמה דקות למחשבה על לקחי ההצלחות האחרונות. השיפורים בתחום הבריאות והחינוך בעשורים האחרונים חסרי תקדים בחלק גדול מהעולם. יש סיבה לקוות כי אנשים בריאים ומחונכים יותר מוכנים פחות לקבל אוטוקרטיה או קיפאון כלכלי.
יש עוד תקווה לעניי העולם
דיוויד ליאונהרדט,
29.3.2011 / 6:53