אתם מקבלים מוזיאון בחינם, הטייקונים - עשרות מיליונים

דוברי בנק הפועלים ויחצ"ניו דוחפים את תמונות מנהלי הבנק בערבי התרמה לאמנות, לתושבי הפריפריה ולמדוכאים ומסכנים אחרים, או באירועי לחימה בקטל בכבישים ובמגפה (לא בשחיתות, באיידס). אבל פעם בשנה, עם פרסום הדו"חות הכספיים השנתיים בסוף מארס, עורך הבנק גם מסיבת עיתונאים מקצועית, רצינית. העיתונות הכלכלית שולחת כתבים, עורכים וצלמים, וגם תחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה הארציות משגרות צוותים. מגישים שם קישים בצלחות קטנות, שוקולדים וקפה הפוך ממכונה, והכל מאוד מתוקתק ומכובד - וגם פרחוני, בצבעי אדום ולבן, כמו הלוגו של הבנק.

מנהלי הבנק - בשנתיים האחרונות אלה הם ציון קינן (המנכ"ל) ויאיר סרוסי (היו"ר) - מתארים את התוצאות המצוינות של הבנק ("התשואה להון עלתה, הלימות ההון שופרה וההפרשה לחובות מסופקים ירדה"), מספרים עד כמה הבנק גדול ומוצלח ("ויציב וחזק ומוביל"), וגם מפליגים לכל מיני נושאים חשובים: הבעיות בכלכלה העולמית ("החששות מהורדת הדירוג ביוון") והזדמנויות ההשקעה ("הצמיחה בשווקים המתעוררים"). וכמובן, הם לא שוכחים להחמיא לעובדים ("שהם הנכס הכי חשוב שלנו") ולהודות איש לרעהו ("על השותפות והחברות").

כן, זוהי מסיבת הבלוף השנתית של בנק הפועלים. בלוף גדול יותר מאותם אירועי צדקה, ואפילו גדול יותר מהקמפיין המנותק של הבנק בטלוויזיה - "אני על זה", עם ארז טל ועלמה זק. כאן אפשר ממש לחוש בפער העצום בין התדמית שהבנק מנסה לטפח כמחושב, קוסמופוליטי, רחב אופקים, תורם, קשוב, חברתי ומחנך - ארגון שמחלק תיבות דן חסכן לילדים, דגלים בחג העצמאות וכניסה חינם למוזיאונים בפסח - לבין הבנק כפי שהוא במציאות: תובעני וכמעט אלים כלפי האזרחים והעסקים הקטנים, וטוב ומיטיב למנהליו ולמילייה שלהם, אנשי האלפיון העליון. כאן אפשר לחוש על מה מדברים ברצון (אבל זה לא מעניין איש), ועל מה אסור לדבר (כל מה שחשוב).

לפני שנה נערכה מסיבת העיתונאים השנתית של הבנק, חודשים לאחר הדחתו בידי בנק ישראל של היו"ר הקודם, דני דנקנר, שהוביל את הבנק בדרכים אסורות. אבל קינן וסרוסי סירבו אפילו לומר שהופקו לקחים. הם התעקשו להודות לדנקנר על "שירותו המסור ופועלו לטובת הבנק", אך לא לצבי זיו, המנכ"ל שהתפטר לפני שהומלך קינן. "אנחנו הולכים על קרקע יציבה", "זה הבנק הכי טוב עם האנשים הכי טובים", "הבנק פועל מצוין", "הלקוחות מצוינים", "אני מרגיש מצוין", "דני דנקנר מרגיש מצוין", "הנגיד מצוין".

בשנה שלפני כן התרחשה מסיבת הדו"חות יומיים לאחר שנודע על התפטרות זיו, אבל דני דנקנר לא התבייש: "החברות בינינו הלכה וגברה בעיקר בשנה האחרונה. אני רואה בו חבר ושותף אמיתי", אמר, וגם "יחד הבאנו את הבנק לחוף מבטחים".

ההצגה מלפני שלוש שנים תפסה את הבנק תחת הרושם של הפסדי העתק בתיק האג"ח מגובות המשכנתאות, שדירדרו את הבנק להפסד ראשון אחרי עשרים שנה: "אנחנו דוגמה בכל העולם", "במבחן המנהיגות הפיננסית אנחנו מקבלים ציון גבוה מאוד", "אנחנו בנק מוביל", "פיתחנו", "ביצענו", "האצנו", "הגדלנו", "חיזקנו", "צימצמנו חשיפות", "הקמנו", "הנענו", "השקענו", "קידמנו" - ו"הצלחנו".

השנה היה חידוש, שכן מסיבת העיתונאים נערכה חודשיים בלבד אחרי חקירתם במשטרה של יותר מעשרה מנהלים בבנק, ואחרי חקירת קינן בחשדות חמורים. קינן חשוד שפעל לאשר בניגוד לכללים הלוואה אישית של 14 מיליון שקל לדנקנר, והמשטרה המליצה להעמידו לדין - המלצה שעדיין לא ברור האם התקבלה על ידי הפרקליטות. כך שהבלוף היה הפעם מעוגן גם בספר החוקים: הרי אסור לדבר על נושאים שבהליך משפטי.

ועל מה עוד לא דיברו? על שכר העתק שהם לקחו לעצמם בחסות מערכת בנקאית מנופחת ולא תחרותית. סליחה, בעצם דיברו קצת על השכר. אחד העיתונאים הרים לקינן וסרוסי להנחתה כששאל מדוע ויתרו על חלק מהבונוס שלהם השנה (סכום שעובד סוציאלי לא עושה בעשרים שנה). והם, מבוישים וצנועים שכאלה, רק אמרו "הרגשנו שאנחנו צריכים לוותר", ולקחו הביתה שכר בעלות של 11.5 מיליון שקל (קינן) ו-13 מיליון שקל (סרוסי). גם לפני שנה קיבל קינן שכר בעלות של כמעט 12 מיליון שקל, אבל אז זה לא היה "שכר אמיתי" - שכן חלק ממנו היה הפרשות לתנאים סוציאליים, הוא הסביר.

מה חשבו לעצמם מנהלי הפועלים כשהעניקו ל"מעריב" הלוואה של יותר מ-100 מיליון שקל? ומה חשבו על זה אתמול סרוסי וקינן, כשנאלצו למחוק 60% מההלוואה? מדוע כאשר התברר שנוחי דנקנר הוא הרוכש של "מעריב" לא עשה הפועלים שרירים, כמו שעשה כשהרוכש היה זקי רכיב? ומדוע הפועלים רך כאן בהשוואה לקשיחות שהפגין עם לב לבייב ועם חברת דפי זהב? הרי לדנקנר ולדסק"ש, שדרכה מתבצעת הרכישה, כיסים עמוקים במיוחד.

כן, אלה חוקי המשחק כאן. לפני שנתיים, כשהורחבה ההלוואה ל"מעריב", אף אחד בבנק לא חשב שהעיתונות המודפסת בדרך למעלה וש"מעריב" יהיה הראשון מכולם להציג תוצאות עסקיות מעולות. ולפני חודש כשדנקנר רכש את "מעריב" אף אחד בבנק לא חשב לריב איתו, כי הרי בין הטייקונים והבנקאים שלהם הדברים נסגרים אחרת - ממש כשם שישראייר הכושלת, שבבעלות דנקנר, קיבלה מהפועלים אשראי אדיר, ואחר כך גם סיוע בעסקת בעלי עניין שערורייתית.

חוקי המשחק הם שאזרחי ישראל נאנקים תחת חובות ואוברדראפט וריביות ועמלות, וליחידי סגולה מחלקים הלוואות בעשרות מיליונים בלי ביטחונות. איתם מבלים באירועים ופותרים בעיות בחדרים סגורים. לכן שעות אחרי שקינן נחקר באזהרה התייצבו מאות מנהלים ובעלי הון במשק "לחבק ולחזק אותו", מבלי שהיה אחד שחשב לחבק ולחזק דווקא את אנשי רשויות החוק, ולהדגיש את חשיבות השמירה על החוק והעמידה בכללי ממשל תאגידי.

מבחינת סרוסי החוקים האלה כנראה בסדר, ובכלל המצב טוב. אתמול פורסמה (ב"מעריב" כמובן) העמדה שהציג בפני הוועדה להגברת התחרותיות במשק. סרוסי דווקא מזהה עלייה בתחרות במערכת הבנקאית, וטוען ש"לבנקים ממשל תאגידי מעולה".

זה קצת מזכיר את המחקר של פרופ' אפרים צדקה וד"ר יעקב שיינין שמסקנתו היתה שאין ריכוזיות - מחקר שמומן על ידי אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר. טוב, מישהו כבר הציע בעבר לא לשאול קרפיונים אם הם משתוקקים להגיע לליל הסדר.