פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בין פסח לאחד במאי: מחירות לעבדות

      בעוד מרביתנו מטיילים בזמן חופשת החג, הגיע הזמן לבחון כמה אנחנו באמת עובדים. אפרים דוידי בוחן באווירת החג את הממצאים ונותר לו רק לסכם, עבדים היינו ועבדים נישאר

      הימים שבין פסח ("מעבדות לחירות") לבין האחד במאי (יום העובד הבינלאומי) מהווים הזדמנות מצוינת כדי לנסות ולהתמודד עם השאלות המטרידות את העובדים. וסוגיות המטרידות את העובדות והעובדים בישראל לא חסרות. חרף ההצהרות הרמות של דוברי ממשלת הימין הקיצוני לפיה "הכלכלה רק מתחזקת" ועל ה"דאגה לעניים", רוב השכירים חשים שאין ביכולתם "לגמור את החודש". מספר העניים, בקרב העובדים, גדל מדי שנה, גם בשנה שחלפה.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      עובדים יות רכדי להרוויח אותו הדבר (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      המעסיקים מרוויחים

      אך השנה שחלפה "סגרה" עשור טוב מאוד למעסיקים. אמנם, בין 2000 ל-2002 ירד חלקם בהכנסה הלאומית מ-14% ל-10%, אך כבר ב-2004 הוא חזר לרמתו הקודמת ומאז הוא המשיך לגדול עד שהגיע ב-2009 ל-17% - גבוה בשלוש נקודות האחוז משהיה ב-2000. עבור העובדים, העשור הנוכחי לא היה טוב: חלקם בהכנסה הלאומית, שעמד ב-2000 על 66%, ירד עד ל-60% ב-2009. כך, על פי נתונים שפרסם מרכז אדוה.

      גם כאשר מדובר באחוזים בודדים, הסכומים הם משמעותיים: אשתקד, לדוגמא, עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על כ-700 מיליארד שקל. אחוז אחד מזה היה כ-7 מיליארד שקל. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2009 על 66%, כפי שהיה בשנת 2000, ולא על 60%, כפי שהיה בפועל, היו העובדים מקבלים עוד לפני שנתיים, כקבוצה, 39.2 מיליארד שקל נוספים. אם נחלק את הסכום הזה במספר הכולל של העובדים והעובדות - ב-2009, כ-3 מיליון (כולל מהגרי עבודה) - נמצא, כי ב-2009 עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל, בממוצע, תוספת שנתית של 13,000 שקל, או כ-1,100 שקל לחודש.

      על האי שוויון הגדל בהתחלקות ההכנסה הלאומית אפשר לעמוד גם באמצעות השוואה בין שיעור הגידול בהכנסה הלאומית לבין שיעור הגידול בחלקיהם של המעסיקים והעובדים: בין 2000 ל-2009 גדלה ההכנסה הלאומית ב-30%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-17% בלבד, חלקם של המעסיקים גדל ב-59%. לפני דור אחד בלבד, ב-1985, תחולת העוני בישראל הייתה קטנה בחצי משהיא כיום – כ-11% מהמשפחות (במקום כ-20% כיום). אז, כחמישית מן העניים היו שכירים; כיום, כמעט 40%.

      בניגוד למגמה העולמית

      על פי "ידיעות אחרונות" (3.4) בעשור שחלף ירד השכר הריאלי לשכיר במגזר הפרטי, בייחוד בתעשייה, בכ-5%. אך הרווח הריאלי (לאחר מס) של חברה בורסאית עלה ב-190% והתגמול הריאלי שקיבלו המנהלים הבכירים בחברות הבורסאיות עלה בכ-70%. ועוד לא דיברנו על כך, שבניגוד למגמה העולמית, השכירים בישראל נאלצים לעבוד מדי יום יותר ויותר שעות.

      צריך לעבוד יותר שעות – כדי להשתכר בדיוק אותו השכר. האוצר, בשירות בעלי ההון, אף רוצה באחרונה לבטל את המגבלה הקיימת בחוק על מספר השועות השבועיות. חברם הנאמן של בעלי ההון, יו"ר ההסתדרות עופר עיני, אף עשוי להצטרף ליוזמה שנחלה כישלון חמור בפרלמנט האירופאי לפני מספר חודשים בגלל התנגדות האיגודים המקצועיים ומפלגות השמאל. המשוואה המעמדית במשטר הקפיטליסטי הישראלי היא פשוטה: יותר ניצול מניב רווחים גבוהים (הרבה) יותר. או מחירות לעבדות.

      * ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית www.sea.org.il

      המכללה החברתית-כלכלית תקיים בעיר חיפה, בשבוע הראשון בחודש מאי הקרוב, פסטיבל סרטי עובדים. לתכנית הסרטים והדיונים: http://tinyurl.com/6gfgxgd