יש שתי גישות מנוגדות לרגולציה של שוק ההון: גישה משפטית שמונהגת על ידי רשות ניירות הערך של ארה"ב- ה-S.E.C (The Security Exchange Control ) שמפקחת על שוקי ההון ביד משפטית רמה. עבירות וחריגות של ספקי השירותים הפיננסיים מסתיימים בדרך כלל בקנסות פיננסיים כבדים. כותב המאמר שירת בעבר כאחראי על רשות ניירות הערך של דרום אפריקה. בביקורי בארה"ב נפגשתי עם מנכ"לים וראשי מחלקות בקרה של בתי ובנקי השקעות מהגדולים והמשפיעים בעולם: מריל לינץ, גולדמן סקס, בר סטרן ועוד.
סובלים בשקט
הסתקרנתי לדעת מדוע בתי ובנקי השקעות בארה"ב משלמים קנסות עצומים על עבירות וחריגות בפעילות העסקית, מעל ומעבר למקומות אחרים בעולם.
התשובות של ההנהלות היו מפתיעות: "אנחנו לא מסכימים עם מרבית האשמות של אנשי הרשות אבל הגענו למסקנה שמוטב לנו לשלם את הקנסות בשקט ולמזער את הנזק. דיון משפטי ממושך שמציגים אותנו כנוכלים פוטנציאלים, או אפילו רק לא אתיים כלפי הקליינטים, מסב נזק גדול וזאת גם אם נצא בסוף זכאים לגמרי". הגישה המפוכחת הזו ממחישה את כוחם של הרגולטורים, מחד ואת הגמישות העסקית של הסקטור הפרטי כשמדובר ברווחיות מאידך.
תחרות וגילוי נאות.
לעומת הגישה המשפטית של האמריקנים, הרשות לניירות ערך של אנגליה F.S.B (Financial Services Board)) נקטה בגישה כלכלית פיננסית ולא משפטית. מטרתה הייתה להקים ולהפעיל שוקי הון בינלאומיים שירכזו את המסחר והפעילות הפיננסית הגלובלית בלונדון. ההגנה על המשקיעים לא הוזנחה אבל נעשתה במידה מרובה דרך תחרות חזקה בין ספקי השירותים וגילוי נאות. ואכן, במשך דור שלם, לונדון נצחה את ניו יורק כמרכז פיננסי בינלאומי וזאת למרות שהכלכלה האמריקנית גדולה וחזקה מהבריטית.
עד היום, אימצו כל היו"רים של הרשות הישראלית לניירות ערך, כולל ראש הרשות הנוכחי פרופ' זוהר גושן, את הגישה המשפטית האמריקנית ואכן רובם ככולם היו אנשי משפטים. פרופ' גושן אפילו עשה לאחרונה צעד גדול של חיזוק הגישה המשפטית והפך את הרשות לגוף מפקח ושופט כאחד וזאת בהתאם לגישה המשפטית האמריקנית. במילים אחרות, הדגש עד היום היה על חוק וסדר ואילו המטרה של יעילות שוקי ההון בעיקר באמצעות עידוד התחרות המקומית והבינלאומית בפרט הייתה משנית.
מפקח ושופט כאחד
כמי שהיה שנים רבות משני צידי המתרס - גם כרגולטור וכמפקח וגם כמנהל בכיר של ספקי הון, אני מאמין כי יעילות שווקי ההון ותחרות בריאה היא קו הגנה הטוב ביותר עבור המשקיעים והמשקיעים. הגישה המשפטית אינה מספקת הגנה, ואולי אפילו מספקת אשליה מסוכנת שהרגולציה תגן עלינו.
יש אפילו חשד חמור יותר, שבהעדר תחרות אנשי הרשות עלולים ללכת רחוק מידי לקראת ספקי השירותים הפיננסיים על חשבון המשקיעים והמשקיעים הקטנים בפרט. רוב התקציב והמשכורות של עובדי הרשות באים מאגרות והכנסות מספקי השירותים. העובדה שעובדי הרשות נהנים ממשכורות שמנות העולות בהרבה על גופי הפיקוח האחרים במשק כמו עובדי הפיקוח על שוק ההון באוצר, ואפילו על המשכורות, הגבוהות יחסית, של מפקחי הבנקים בבנק ישראל, מעידה שמשהו כנראה רקוב בממלכת הרשות. זוהי תופעה של סימביוזה בין הגוף המפקח וספקי השירותים המוכרת גם בארצות אחרות.
המינוי של כלכלן ואיש פיננסים מובהק כמו פרופ' שמואל האוזר ליו"ר הרשות יכול להטיב עם הרשות וכלכלת ישראל במידה ויאמץ את הגישה המהותית על פני המשפטית.
*גד אריוביץ הוא מרצה לכלכלה ומימון, המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ולשעבר אחראי על רשות ני"ע בדרום אפריקה.