צבי בר: "לא זוכר למה לא הצהרתי על המזומנים"

בחודש שעבר הודיעה עו"ד ענבל לוי מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה כי בכוונת הפרקליטות להעמיד לדין את ראש עיריית רמת גן, צבי בר, בשורה של עבירות לקיחת שוחד של יותר מ-2 מיליון שקל, הלבנת הון של יותר מ-2 מיליון שקל, מרמה והפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט. בכתב החשדות שהועבר לידי סניגורו של בר, עו"ד נבות תל-צור, נטען כי "במהלך השנים ניצל מרשך את תפקידו ומעמדו הציבורי לשם לקיחת שוחד מבעלי האינטרסים וזאת בעד פעולות הקשורות בתפקידו". בשבועות הקרובים ולאחר שפרקליטות המדינה תקיים שימוע לבר, יוחלט אם להגיש נגדו כתב אישום ואילו עבירות לייחס לו.

בדצמבר 2008 פתחה היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בחקירה נגד בר, ניצב לשעבר במשטרה, על האישומים נגדו. לידי TheMarker הגיעו תמלילי החקירות שלו ביאח"ה. בחקירתו מכחיש בר בתוקף את אישומי השוחד המיוחסים לו וטוען כי כראש עיר פעל לקידום פרויקטים רבים ולא רק בפרויקטים המדוברים. לדבריו, הוא גאה בפעילותו כראש עיריית רמת גן ובדאגתו לרווחת התושבים. עם זאת, בר התקשה לתת הסברים באשר להלוואות שונות שלקח מיזמים שונים ולא פרע אותן. כמו כן, הוא התקשה להסביר מדוע בהצהרות הון שהגיש לרשות המסים ולמבקר המדינה נעלמו פרטים חשובים. להלן עיקרי הדברים שאמר בר בחקירתו.

"לשאלתך מדוע לא הצהרתי על המזומנים, אני משיב שאני לא זוכר מדוע זה לא הוכנס להצהרת ההון". מכתב החשדות שהגישה הפרקליטות עולה כי בר השמיט מדו"חות המס שהגיש לרשות המסים ולמבקר המדינה את הכנסותיו מלקיחת השוחד לכאורה בשנים 2000-2006, בסכום של יותר מ-2 מיליון שקל.

בחקירותיו מספר בר שהיו לו דולרים בכספת שעליהם לא הצהיר. הוא נשאל מדוע לקח הלוואות כשהיו לו מזומנים בדולרים ועונה שאלה היו שיקולים שלו. כשנשאל כמה כסף מזומן היה לו בדיוק בכספת הוא עונה: "אני אתייעץ עם סנגורי איך להציג את העניין הזה".

החוקרים מראים לבר הצהרת הון שבה לא הצהיר על הדולרים, ובחקירותיו סיפר כי הירושה מאביו היתה רק פרדס.

החוקרת יאח"ה, רפ"ק יעל הראל: "אז אתה אומר שהצהרת ההון אינה משקפת את מלוא הכספים שהיו בידך במזומן באותה עת?"

בר: "כן. אני מצהיר שההצהרה נכונה ואבי העניק לי סכום כסף מזומן ביד ואתן לך בפגישה הבאה תשובה מדויקת...".

"שגם עליהם לא הצהרת?"

בר: "ושגם עליהם לא הצהרתי".

על הצהרת ההון הוסיף בר: "עו"ד מוטי גלוסקה טיפל בכך עבורי. אני מדבר על כסף מזומן מהעבר הרחוק, לפני היותי ראש עיר, ואלה הכספים הלגיטימיים שעשיתי... ולא היה להם המשך בהצהרות ההון שלי, אין לזה ביטוי. לשאלתך מדוע לא הצהרתי על המזומנים אני משיב שאני לא זוכר מדוע זה לא הוכנס להצהרת ההון, ויכול להיות שמוטי לא יודע על הכסף המזומן שהיה לי".

"בהודעותיך הקודמות אמרת שתבדוק את הסכומים שפרטת אצל דוד לוי, תביא אותם ותפרט. האם הבאת עמך את פרוט הסכומים כפי שאמרת?"

בר: "אין לי בדיוק את הסכומים, אבל בבדיקה כללית, אני חושב שזה בין 100 ל-180 אלף דולר. כל המקורות הכספיים היו לגיטימיים, והחלפתם המקורית היא לגיטימית. כל ההחלפה תועדה, איני רואה משהו לא בסדר, שהחלפתי כסף תמורת צ'ק. הצ'ק היה מיועד למטרה, זה היה ברור, אני לא זוכר למה בדיוק. הכספים האלה, רואה החשבון ב-1992-1993, אני לא זוכר למה לא הכניס את זה להצהרת ההון, אני לא זוכר אם היתה הצהרת הון. אם תרשו לי להיפגש עם רואה החשבון שלי, אני אוכל להביא עוד יותר פרטים. כל ההחלפות בוצעו במקום מסודר תמורת אישורים. היו לי במגירה במשרד את הסרט של מכונת החישוב של החלפות הכספים ואו שהם אצלי במגירה או שהם נזרקו או שאתם לקחתם אותם, אין לי פירוט מדויק".

חוקרת: "האם תוכל לתחום ביתר דיוק את טווח הכספים, האם מדובר על 100 אלף דולר או על 180 אלף דולר? זה כמעט פי שניים".

בר: "זה היה במשך שנים רבות, זה היה דולרים ושקלים. לשאלתך, בכמה כסף מדובר, אני משיב, שתלכי לכיוון המחמיר, יותר למעלה. אין לי ספק שאצל החלפן יש רישום מדויק".

בהמשך, כשהוא מדבר על ההצהרה שהועברה למבקר המדינה, אומר בר: "ההצהרה אינה כוזבת, חסרים שם אותם מזומנים שלא הצהרתי - המניות באקו פאואר וההלוואה מחיים גייר (אחד היזמים, ש"מ). אולי זו תקלה טכנית. את שואלת אותי אם אני חושב שהייתי צריך להכניס את המזומנים להצהרה, ועל כך אני משיב שלא הכנסתי אותם".

"כספים שהמרתי הם כספים שלי שאני אתן למי שצריך הסבר. זה לא הנושא שלי כראש עיר"

לפי הפרקליטות, גם בפרשת הילקראסט קיבל בר שוחד במסווה של הלוואה בריבית מופחתת. התמורה היתה סיוע בקידום הליכי האישור של תוכניות בניין עיר (תב"ע), שהיו נחוצות לביצוע פרויקט של חברת הילקראסט הולדינג, שבבעלות מאיר לוי.

בר, לפי כתב החשדות, הכיר את האחים מאיר ודוד לוי, ובין השנים 1999-2003 העבירו האחים לוי לחשבונותיו בבנק אוצר החייל ובבנק לאומי בישראל ובבריטניה כספים בהיקף של יותר ממיליון שקל. על פי החשד, את הכספים קיבל בר בכמה דרכים: כהלוואה בריבית מופחתת באופן משמעותי, שאותה קיבל מחברת תל סאן, חברה לניכיון צ'קים שבבעלות האחים; באמצעות חשבונו הפרטי של דוד לוי, שאותו על פי החשד לא החזיר בר כלל; וחלק נוסף מהכסף הגיע גם הוא מחשבונו של דוד לוי, שאותו החזיר בר ללא ריבית והצמדה. בנוסף, מהודעותיו של בר במשטרה עולה כי הוא נהג להמיר כספים דרך דוד לוי. לפיכך, החוקרת מציגה לו צ'קים שניכה אצל לוי.

בר אומר בתגובה: "תגידי, יש לי עוד פצצות בדרך?"

לאחר שהחוקרים מציגים לבר המרה של מטבע ישראלי בצ'קים של לוי, סיפר בר שהמיר דולרים בשקלים: "אני לא עונה יותר על השאלות שלך שקשורות בכספים שלי. גם לפי עורך דיני, כספים שהמרתי הם כספים שלי, שאני אתן הסבר למי שצריך, זה לא הנושא שלי כראש עיר".

החוקרת מתעקשת כי מדובר בכסף מזומן שהעביר ללוי וקיבל תמורתו צ'ק.

בר: "אני שילמתי מזומן? אני לא זוכר. אלה היו הנושאים הפרטיים שלי והמרתי את הכסף הזה. אני חוזר: זה לא קשור לתפקידי כראש עיר, לאחריותי הציבורית. זה לא קשור לשוחד. כל הכסף בגין ייעוץ שנתתי לא קשור בתפקידי כראש עיר... אני לא בטוח שזו עבירת מס. להערכתי, זה לגיטימי, זה מותר לעשות וכך עשיתי. עורך הדין שלי לא יידע אותי. הוא ידע שאני עב"מ בתחום"

בפרשת בית ליר אור ומגדל התמרים קיבל בר, על פי החשד, שוחד של יותר ממיליון שקל מהיזם שאול לגזיאל ומיזם נוסף, תושב חו"ל ששמו לא הותר לפרסום. לשניים היו אינטרסים בשני הפרויקטים שבר סייע לקדם ברמת גן.

על פי החשד, בר קיבל שוחד בצורה של הלוואה של 225 אלף ליש"ט, שהועברה לחשבון בר ואשתו באוגוסט 2005. על פי כתב החשדות, היזם ששמו אסור לפרסום פרע את תשלומי ההלוואה בארבע הזדמנויות שונות. עם זאת, מכתב החשדות עולה כי היזם הפסיק לשלם את פירעון ההלוואה מיד לאחר שיחא"ה פתחה בחקירה גלויה נגד בר בדצמבר 2008.

החוקרת מציגה לבר מכתב דרישה לתשלום ההלוואה שקיבל ולמחרת העברה של היזם שפרע את הסכום המבוקש. בר אומר בתגובה: "אני אפילו לא ידעתי שזה בוצע".

"האם יש לך הסבר הגיוני כיצד יום למחרת שאתה קיבלת דרישה מהיזם ששמו אסור לפרסום (ש"מ) פורע את התשלום?"

בר: "אין לי תשובה, אין לי מושג".

בעקבות תשובותיו שואלת החוקרת את בר אם ייתכן שגלוסקה, שטיפל בעניינו של בר לטענתו, פנה ליזם ששמו אסור לפרסום לתשלום. בר עונה כי אין לו מושג וכי גלוסקה לא תאם אתו.

מיד לאחר מכן מוסיף בר: "אני מעריך שמוטי (גלוסקה, ש"מ) עשה את זה. אני סומך עליו, אבל אין לי ספק שבראיה לאחור, הייתי צריך להיות יותר מודע לכל הפעולות האלה. הוא לא יידע אותי. הוא ידע שאני עב"מ בתחום".

בהמשך מטיחה החוקרת בבר את תשובותיו הקודמות: "אבל קודם כששאלתי אותך אם היזם ששמו אסור לפרסום (ש"מ) הלווה לך כסף, נתן לך דבר מה, שילם לך או כל דבר אחר, השבת בשלילה מוחלטת. איך זה מתיישב עם ההלוואה בלונדון?"

בר: "אין לי תשובה. אני לא יודע, אני צריך לבדוק את זה. אולי זה היה מחווה של רצון טוב".

בהמשך מדגיש בר כי עו"ד גלוסקה ניהל לו את העסק. זאת, לאחר שהחוקרת מציגה בפניו מספר תשלומים שהעביר היזם ששמו אסור לפרסום לפירעון ההלוואה שלקח בר בלונדון. מיד לאחר מכן שואלת אותו החוקרת: "וכעת אתה רואה את החטא הגדול?"

בר: "אני עדיין לא חושב שקרה משהו דרמטי, אבל אני צריך לבדוק את זה...".

החוקרת מתעקשת: "אבל היזם קשור לפרויקטים ברמת גן והוא משלם כספים לזכות הלוואתך".

בר: "ראיתי את זה ואני אתן לך תשובה, לא עכשיו".

בחקירה שהתקיימה יום למחרת פתח בר ואמר: "אני רוצה להוסיף, אולי לתקן ולהעמיד דברים, לפי מיטב זכרוני המדויק. באשר לגלוסקה ולפעילות בלונדון - הוא עורך דיני הרבה מאוד שנים, אפשר לומר שהוא קרוב למשפחה. על פי מיטב זכרוני, הוא קיבל ממני יפוי כוח לצאת ולסדר לי הלוואה כנגד הדירה שבבעלותי.

"כוונתי היתה למכור את הדירה הזו, אך כל פעם היו תנודות בשוק, וזה עדיין לא בוצע. לא נכנסתי לפרטים, סמכתי עליו, כפי שאני סומך עכשיו עליו באופן מוחלט. סכום ההלוואה היה גבוה, ובשלב מסוים הנחיתי או נתתי את הסכמתי, שיפנה ליזם ששמו אסור לפרסום (ש"מ) לקבל הלוואה להקטין את סכום הכסף".

בהמשך מוסיף בר כי הוא מקווה שיש הסכם הלוואה עם אותו יזם. עם זאת, טוען בר כי היזם לא קיבל ממנו שום יתרון באיזשהו נושא. "כשהוא נכנס ורכש את הפקולטה למשפטים ברמת גן (בית ליר אור, ש"מ), התב"ע כבר היתה בוועדה מחוזית... אני דוחה על הסף את הדברים שאמרת אתמול, שזו טובת הנאה או שוחד".

החוקרת הקשתה ושאלה את בר מדוע בחקירה הקודמת אמר שאינו יודע על פנייה לאותו יזם וכי אין לו מושג מדוע גלוסקה ירצה לפנות אליו.

בר: "זה היה בסוף היום אתמול, הייתי עייף, מופתע מכל הניירת שהבאתם מלונדון, כך עניתי. אבל התוספת של היום משלימה את התמונה לעניות דעתי".

החוקרת: "זו גרסה חדשה. אתמול היא פשוט לא היתה קיימת".

בהמשך מציינת החוקרת בפני בר כי גלוסקה שנשאל בעניין אמר שכלל לא טיפל בפירעון ההלוואה בלונדון.

החוקרת: "האם תוכל ליישב את הסתירה בין גרסאותיכם?"

בר: "יכול להיות שהוא צודק. גלוסקה הוא אדם ישר. אני לא ביקשתי מהיזם לפרוע את ההלוואה ועם הסתירה הזאת תצטרכו אתם להחליט".

החוקרת מטיחה בפני בר דואר אלקטרוני שהעביר אליו היזם ששמו אסור לפרסום ובו מודיע היזם למשפחת בר: "מחר נבצע תשלום". להודעה היו ממוענים גם עו"ד גלוסקה ולגזיאל. בר מציין כי אינו מכיר את המייל הזה. החוקרת מתעקשת ושואלת האם המייל לא מעורר בו שום רגש, כעס תמיהה, פליאה.

בר: "אין לי מושג, לא ראיתי וזאת תשובתי".

החוקרת שואלת מה העניין של לגזיאל להודעה על התשלום שמשלם היזם והאם הוא אמר לו משהו על זה.

בר: "מלה לא. לא שאלתי אותו, והוא לא דיבר איתי".

החוקרת: "האם אתה כועס על מוטי גלוסקה בעניין הזה? לפי מה שאתה אומר, בגללו אתה יושב כאן, כי אלמלא הוא, היזם ששמו אסור לפרסום (ש"מ) לא היה משלם לך".

בר: "אני לא כועס עליו, אני כועס על עצמי, אשתי כועסת עלי, הבן שלי, שהוא עו"ד, כועס עלי. היתה לי עסקה גדולה בכפר יונה של 89 מגרשים, זה היה פרדס של ההורים שלי. היו לי שם שישה מגרשים, שהם נשאבו ממני, הפסדתי אותם בגלל שסמכתי על מוטי אז...אבל בסך הכל אני עדיין חושב שהוא אדם הגון וישר, ואני לא יכול לשפוך עליו את הדלי הזה".

"פניתי להרבה מאוד גורמים לסייע, לא רק לבן שלי, בכלכלה, בעזרה, במקום עבודה"

לפי כתב החשדות, אחת מטובות ההנאה שקבל בר בפרשת בית ליר אור ומגדל התמרים היא העברת 200 מניות לבנו של בר, יואב בר, בחברה שהקים לגזיאל ביחד עם ד"ר יעקב חנני לרכישת נפט מרוסיה.

החוקרת שואלת את בר האם לא בעייתי שהוא מבקש טובות עבור בנו, מיזם שיש לו עסקים בעיר.

בר: "אני בשום פנים ואופן לא מקבל את הדבר הזה. פניתי להרבה מאוד גורמים לסייע, לא רק לבן שלי, בכלכלה, בעזרה, במקום עבודה. עשיתי את זה בעבר ואני אעשה את זה גם היום. אין כאן שום טובת הנאה ושום שוחד. יש מערכת יחסים שאפשר לשאול ולבקש. אם ניתן... אני מבקש טובות תמיד עבור נזקקים".

החוקרת: "האם אתה אומר שהבן שלך היה בבחינת נזקק?"

בר: "אני לא עונה לך על זה".

"אולי קיבלתי את זה או כהלוואה שביקשתי או על חשבון עזרה שעזרתי להם בנבי סמואל"

בפרשה נוספת, לפי כתב החשדות, סייע בר לידידו, יפתח עינב, בעלים של קרקע בנבי סמואל (סמוך לירושלים), במשא ומתן מול מינהל מקרקעי ישראל להחלפת הקרקע. התמורה, על פי החשד - 200 אלף שקל שקיבל מעינב, בעל הקרקע.

החוקרת מציגה בפני בר צ'ק בסך 200 אלף שקל שקיבל מעינב באמצעות החברה שבבעלותו, חברת ע.מ.י ייזום ופיתוח. בר נשאל עבור מה קיבל את הצ'ק.

בר: "אני כבר לא זוכר".

אחרי התעקשות של החוקרת מציין בר: "יש לי איזה רושם. אולי קיבלתי את זה או כהלוואה שביקשתי או על חשבון עזרה שעזרתי להם (למשפחת עינב, ש"מ) בנבי סמואל".

בהמשך העריך בר שהכסף ניתן עבור שירות שנתן להם.

החוקרת שואלת: האם זה צריך היה להיות מדווח כהכנסה?

בר: "אני חושב".

החוקרת: "הם לא יכלו להזדכות על התשלום כי לא נתת חשבונית?"

בר: "לא נתתי חשבונית".

החוקרת: "ולא דיווחת על הסכום כהכנסה?"

בר: "לא דיווחתי".

במסגרת העזרה שלו למשפחת עינב מספר בר כי דיבר עם יעקב אפרתי, ראש מינהל מקרקעי ישראל. הקרקע בנבי סמואל שייכת למינהל מקרקעי ישראל ולכן המשא ומתן התנהל מולם.

"הוא התקשר וביקש לראות אותי. הפגישה היתה בתל השומר, במוסד גריאטרי, שאני היו"ר שלו"

בפרשה זו, המכונה בכתב החשדות פרשת גבעת נפוליאון, בר, על פי החשד, קיבל שוחד מהיזם חיים גייר של 100 אלף דולר בצורה של הלוואה אישית מחברה בבעלות גייר ב-2003 ולא החזיר אותה עד לפתיחת החקירה בעניינו. בתמורה, מתוקף תפקידו כראש עיר וכחבר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב ובוועדת התנגדויות, סייע בר לקדם את האינטרסים של גייר בפרויקט אנדרומדה ביפו. בנוסף, הוא סייע בקידום האינטרסים של גייר בקידום הפרויקט בגבעת נפוליאון ברמת גן, במסגרת החלפת שטחים עם העירייה. לפרשה זו מצטרף אישום של שיבוש מהלכי חקירה.

על פי כתב החשדות, יומיים לפני שהשניים זומנו לחקירה, הם תיאמו ביניהם גרסה, שלפיה סוכם כי בר צריך להחזיר את ההלוואה שקיבל. בר טען בחקירה שלו שלפי הסכם ההלוואה, הוא יחזיר אותה לאחר שיקבל אישורים על הפרדס בכפר יונה שירש מאביו, שכן לפי בר, גייר נתן את ההלוואה עד שיקבל אישור בנייה עבור הקרקע. למרות זאת, לאחר פתיחת החקירה הוא החזיר לגייר 200 אלף שקל מתוך ההלוואה.

יותר מחמש שנים לאחר שקיבל את ההלוואה ויומיים לפני החקירה העביר גייר בקשת החזר לבר. יתרה מכך, בהמשך, בעת חקירתו של גייר, הוא נשאל מדוע עד כה לא פעל להחזר ההלוואה, ובעקבות כך יוזם גייר פגישה עם בר במהלך חקירותיהם במשטרה.

החוקרת: "האם נפגשת לאחרונה עם גייר?"

בר: "בטח, אבל זה לא שיבוש מהלכי חקירה. הייתי מאוד זהיר, לא פגשתי אף אחד מהלהקה של הנחקרים. חיים גייר בא אלי לתל השומר ואמר לי שהוא התייעץ אתכם, שאמרתם לו למה אתה לא מקבל את כספך. אתמול נבות תל-צור 'נשכב' על הארץ, ומה שהוא יורה לי אני אעשה".

החוקרת מסבירה שהמשטרה לא שאלה את גייר על החזר ההלוואה במטרה לעודד אותו לגבות את הכסף.

בר: "הוא התקשר וביקש לראות אותי, הפגישה היתה בתל השומר, במוסד גריאטרי, שאני היו"ר שלו. לשאלתך האם אני נוהג לקיים פגישות שם, אני משיב בשלילה. אך בכל זאת פגשתי אותו שם, כי זה היה תל השומר, והיה לי נוח, הייתי מאוד זהיר, לשאלתך באיזה מובן, אני משיב שהקשבתי לו, אמרתי לו שאסור לי לפגוש אותו, ושאלתי אותו מה רצונו. הוא אמר שהמשטרה הפנתה אותו, שידרוש ממני את כספו, ואני אמרתי לו שאני לא עושה שום פעולה בלי הנחייה של עורך דיני, נבות תל-צור. זה היה קצר מאוד".

כשנשאל בר בחקירתו מדוע לא פסל עצמו מישיבה בדיוני הוועדה המחוזית על פרויקט אנדרומדה או לפחות דיווח לחברי הוועדה כי קיבל מבעל הקרקע, גייר, הלוואה אישית, ענה בר: "לא ראיתי סתירה בין עזרתו בנושא של ההלוואה לבין אנדרומדה. אני אומר את הדברים בכנות כי זה לא השפיע עלי, ולא על אנשי הוועדה, בייחוד שהוועדה היתה לה יכולת לקבל את ההחלטות הנכונות גם בלעדי, ולא היתה לי השפעה כהוא זה על שינוי בהחלטה. אני לא מעל מתכננת המחוז".

כשהתעקשה החוקרת שהוא הפר את חובת הדיווח שחלה עליו, מסביר בר: "לא הודעתי, כי לא ראיתי בזה ניגוד עניינים. אני לא זוכר מקרה אחד שאני חשבתי שיש לי ניגוד עניינים".

כשנשאל בר ביוזמת מי שילם לגייר 200 אלף שקל ובאילו נסיבות, השיב: "לא זכור לי. אני לא זוכר, זה היה מונח לי על הכתפיים ורציתי לנקות כמה שיותר מהר את הכל".

החוקרת: "מאיזה חשבון יצא הכסף?"

בר: "שברתי חסכונות, קרנות למיניהן בבנק יהב, והוצאתי משם את הכסף. לשאלתך מדוע דווקא עכשיו, אני משיב, שלי היתה סבלנות לחכות עד מכירת הפרדס, אבל החזרתי. לשאלתך האם נכון יהיה לומר, שחקירת המשטרה האיצה את התשלום, היה לי חוב, רציתי להחזיר אותו, לאחר שראיתי את המהומה הגדולה שנוצרה סביב זה, אמרתי שאני אעשה פעולה והחזרתי".

"הסערה שאת מציגה את הדברים מאוד מרשימה אותי. אינך יכולה בכל העיר להוכיח עובדה שהם קיבלו העדפה על אחרים או זכויות יתר או כל הטבה אחרת"

בכל חקירותיו דחה בר את הטענות שלפיהן פעל לטובת היזמים ובעלי האינטרסים השונים, מהם קיבל כספים במהלך השנים בצורת הלוואות. בר דחה את טענות השוחד כלפיו וציין כי כל הכספים שקיבל הם חוקיים וכי אינו חייב שקל לאף אחד מיזמים אלה. באשר לפעולותיו בנוגע לפרויקטים השונים שיזמים אלה היו בעליהם או בעלי אינטרסים בהם, ציין בר כי הוא פועל כך בכל אחד מהפרויקטים בעיר.

לדבריו, כראש עיר הוא פועל לטובת בנייה לגובה ולטובת עיריית רמת גן, ובכל אחד מהפרויקטים השונים העירייה יצאה נשכרת בצורה זו או אחרת. באחת מחקירותיו המאוחרות אומר בר לחוקרת: "הסערה שאת מציגה את הדברים מאוד מרשימה אותי. אינך יכולה בכל העיר להוכיח עובדה שהם קיבלו העדפה על אחרים או זכויות יתר או כל הטבה אחרת".

כשהחוקרת מתעקשת שהיטיב עם היזמים האלה ובהם האחים לוי, אומר בר: "אני דוחה על הסף, זה לא שוחד, אולי יש כאן בעיית מס שלי, אולי הייתי צריך להצהיר, אבל אין שוחד ואין שום דבר שמשפחת לוי קיבלה, שלא קיבלו האחרים. לא בסנטימטר אחד. לא הייתי צריך את הפעולות האלה להיטיב עם הפרויקט, שהובלתי אותו כמו שאר הפרויקטים. אני דוחה את זה על הסף".

באשר לחובתו לדיווח על ניגוד עניינים במסגרת ישיבות של הוועדות המקומית והמחוזית לתכנון ובנייה טוען בר: "...בכל המקרים שאני זוכר בוועדה, לא זכור לי שאי פעם שאלו מי הבעלים, כי הוועדה עוסקת בתכנון. איזה חטא עשיתי בבית הזה? (מדובר בפרויקט מגדל התמרים, ש"מ). התחושה שלי, שאתם עושים לי איזושהי הפחדה סמויה על שגיאות שכאילו עשיתי בפרויקט או בפרויקטים אחרים. עשיתי רק את הדברים לטובתה של העיר, לרווחתם של התושבים ולכיסה של העירייה, וכך אני אמשיך לפעול. כל ימי לפעול ולהניע את הדברים קדימה...".

בנוסף לצבי בר, הודיעה המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה לחמשת יזמי הנד"ן, כי בכוונתה להגיש גם נגדם כתבי אישום בכפוף לשימוע בעבירות של מתן שוחד. שניים מיזמי הנדל"ן חשודים גם בעבירות הלבנת הון. בין יזמי הנדל"ן, היזם ששמו אסור לפרסום, המיוצג בידי עו"ד איתן מעוז, שאול לגזיאל המיוצג בידי פרופ' דוד ליבאי, חיים גייר, המיוצג בידי עו"ד גיורא אדרת, והאחים דוד ומאיר לוי המיוצגים על ידי עו"ד רונן רוזנבלום.