כשהדולר עולה לכותרת הראשית

מאת עמי גינזבורג
בהתחלה היה פיחות קטן, אחר כך פיחות גדול, ונכון לאתמול זה כבר נראה כמו תחילתה של היסטריה, או לפחות מיני-היסטריה.



היסטריה בחדרי העסקות בבנקים, ששעות העבודה שלהם מתארכות מיום ליום; היסטריה בבנק ישראל, שאמינותו מתערערת עם כל יום שבו עולה שער הדולר מדרגה נוספת; היסטריה אצל המשקיעים הקטנים, רוכשי המכוניות ושוכרי הדירות, שמשכורתם משולמת בשקלים והתחייבויותיהם נקובות במטבע זר; והיסטריה אצל עורכי החדשות בעיתונות ובטלוויזיה שזיהו "סיפור טוב", ועכשיו מבהילים מדי יום את הציבור בכותרות מאיימות.



"פיחות של 12.7% בחודשיים", זעקה הכותרת אתמול בעמוד החדשות של "מעריב". מתחת לכותרת, ולא במקרה, הופיעה תמונה מארגנטינה הרחוקה שבה נרשם בתוך חודש וחצי פיחות של 110% בשער הפזו מול הדולר. כאילו שגם כאן, או-טו-טו העניינים יוצאים מכלל שליטה.



"חשש מהאצה נוספת בפיחות", בישר גם העיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות", שליווה את הכותרת בהערכה שלפיה בנק ישראל עשוי להעלות את הריבית כדי לעצור את דהרתו של הדולר. ההיסטריה שזרעו הכותרות בעיתונים הובילה לעלייה של עוד 1% בשער הדולר בשעות הבוקר.



בשעות הצהריים נאלץ נגיד בנק ישראל, הד"ר דוד קליין, לצאת עם "כותרות" משל עצמו ולרמוז לציבור המבולבל כי ההשקעה בדולר מסוכנת, שמה שעלה (הדולר) עלול גם לרדת, ומה שירד (הריבית) עלול לחזור ולעלות.



וכרגיל בתקופות של היסטריה, תמיד יהיו כאלה שמרוויחים: מרוויחים הבנקים שגוזרים עמלות נאות מכל שינוי שהוא בתיק הנכסים של הציבור, מרוויחים עורכי הדין ורואי החשבון שמקבלים משום מה את שכרם בדולרים; ומרוויחים אפילו בעלי הקייטרינג שנוקבים את מחירי המנות לאירועים בדולרים. למה? ככה.



ומכולם מרוויחים היצואנים, שהכנסותיהם גדלו בבת אחת ב-12%. "קרה בזמן האחרון במדינה עוד דבר טוב חוץ מהפיחות?", אמר-שאל שלשום מנכ"ל חברת אי.סי.איי, דורון ענבר.



בעצם, הפיחות הוא כמו הגשם הראשון. כל הזמן מצפים לו, ותמיד כשהוא מגיע אנחנו נתפשים לא מוכנים.