בוסטון מאמצת את התעוזה (בזהירות)

עמק הסיליקון זכה אמנם בתהילה, אך הכל החל בבוסטון. אנשי ההיי-טק מהחוף המזרחי היו החלוצים בהקמת תעשיית אלקטרוניקה, כאשר בסנטה קלרה עוד גידלו מטעי משמש ואגוזי מלך. לאחר עליית המחשב האישי, זוהרה של בוסטון הועם במקצת. שנות ה-90 החריבו את תעשיית המיני-מחשבים שלה. התרבות של החוף המזרחי היתה ותיקה מדי, שמרנית מדי וקרתנית מדי מכדי לשגשג בכלכלת המידע המודרנית. האצולה הבוסטונית, אמרו הצעירים בנעלי ההתעמלות מקליפורניה, פשוט לא מבינה עניין.



עשר שנים לאחר מכן, אלה שנועלים נעלי ספורט כבר מובטלים, ובחוף המזרחי יש שמחה לאיד. פרברי ההיי-טק של בוסטון, הידועים בשם "כביש מספר 128", על שם הכביש המקיף אותם, המציאו את עצמם מחדש. המיתון הנוכחי אינו דומה לזה שהיה בתקופת המיני-מחשבים, כש-400 אלף איש איבדו את מקום עבודתם בתוך 18 חודשים, ובפרברים היוקרתייםהתקשו לחמם את הבתים בחורף.



הפעם, בכביש מספר 128 המצב טוב בהרבה מאשר בעמק הסיליקון. שיעור האבטלה אמנם עלה, אך רק לכ-3%. קרנות הון סיכון מקומיות, דוגמת פולריס והיילנד קפיטל, שוב מגייסות כספים. כ-440 חברות תוכנה ואינטרנט באזור התמוטטו ב-2001, אך 400 חברות חדשות הוקמו תחתן, לפי מועצת התוכנה והאינטרנט של מסצ'וסטס, קבוצת סחר מקומית. אך בוסטון לא חמקה לחלוטין משיגעון הדוט.קום. "היינו במסיבה ושתינו יותר מדי שמפניה", אומר שון דלטון מהיילנד קפיטל. "אך לא פרצנו למחסן המשקאות ופתחנו עוד עשרה בקבוקים".



סודה של בוסטון טמון, בין היתר, במגוון של תעשיות ההיי-טק שבה. באזור המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בקיימברידג' יש ערב רב של חברות ביוטק וביו-אינפורמטיקה החסינות מפני מיתון. אולי בעקבות ביקורת קודמת על הרשמיות הצוננת, אימצו לעצמן החברות סגנון בלתי רשמי. עסקות נסגרות בבית הקפה הסמוך או בבאר של מאדי צ'רלס, שם מתקבצים אנשים מדי יום שני בערב.



מערבה יותר, באזור שבו כביש מספר 128 נפגש עם כביש מספר 495, יש אשכול חברות תוכנה, ציוד טלפוניה, אחסון נתונים (בהן EMC) ואפילו כמה שרידים של חברות האינטרנט, בהן Monster.com, המנהלת אתר לחיפוש עבודה. במיתון הקודם, רוב עובדי ההיי-טק של בוסטון היו בתעשיית המיני מחשבים, שאותה הובילו יצרניות מיושנות וגדולות כמו אפולו, DEC ודטה ג'נרל. DEC לבדה העסיקה יותר מ-130 אלף עובדים. הפעם, בוסטון פרוסה טוב יותר.



יצרניות המיני-מחשבים נטלו על עצמן את האחריות לחוליים של האזור. אנלי סקסניאן, שהספר שחיברה ב-1994, "יתרון אזורי", עדיין מעורר גיחוך בבוסטון, מצביעה על "רתיעה מסיכונים ואוטרקיה" של התעשייה הזאת. מאות אלפי מהנדסים ואנשי מכירות מצאו עצמם לפתע ללא עבודה. "בהתחלה אנשים היו מבוהלים", אומר דן בריקלין, אחד מוותיקי DEC וממציא הגיליון האלקטרוני. "לאחר זמן מה, הם החלו לשרטט במוסך תוכניות עסקיות". כמה מהיזמים של בוסטון, בהם נאובר אפיאן מפלגשיפ ונצ'רס, קרן הון סיכון, מקימים כעת את החברה השנייה או השלישית שלהם. החברה האחרונה שהקים בריקלין היא טרליקס, חברת תוכנה. בין דיירי ההיי-טק האחרונים השוכנים כעת במטה לשעבר של DEC נמצאת Monster.com.



גם MIT נפגע בתחילת שנות ה-90, אך מאז שינה את דרכיו. מאז מינויו של אלכס דארבלוף ב-1997 ליו"ר חבר הנאמנים, ניערה MIT מעליה את ההתנשאות של מי שראתה עצמה כמגדל שן. דארבלוף, יזם שהקים את Teradyne, יצרנית ציוד לבדיקת מוצרי אלקטרוניקה, שקד על קירוב המגזר העסקי לאקדמיה. כדיקאן הפקולטה להנדסה ב-MIT, גייס דארבלוף לפקולטה את תומס מגננטי, מרצה מבית הספר למינהל עסקים ב-MIT. הוא גם שיחרר את האנרגיה שהיתה אצורה באנשים דוגמת קן מורס, העומד בראש מרכז היזמות ב-MIT ומנהל את תחרות פרס 50 אלף הדולר לתוכנית העסקית הטובה ביותר. מתחת לכיפה המפורסמת של MIT יושב מייק בס, עובד של היולט-פקארד, העומד בראש מיזם מחקר באינטרנט בן חמש שנים המתבצע בשיתוף פעולה הספריות של MIT.



ייתכן כי אין די בכל אלה כדי להפוך את בוסטון לעמק סיליקון נוסף. תרבויות משתנות באטיות, וייתכן כי בוסטון לעולם לא תשתווה לקליפורניה בהערצה עיוורת ליזמות מוצלחת ובסובלנות יוצאת דופן כלפי כישלון. גם כעת, אומר אפיאן מפלגשיפ ונצ'רס, עדיין קשה לבוסטון לקבל את המספר העצום של חברות כושלות שיש לצד כל סיסקו מצליחה. עם זאת, לאחר השנתיים החולפות, ייתכן כי אין רע במעט מתינות מבית היוצר של החוף המזרחי.