מאז 1967 זינק התוצר לעובד במגזר העסקי בישראל פי 2.3לעומת זאת, התוצר לעובד בענף הבניין צמח בשיעור נמוך של כ-30%-60%. כתוצאה מכך נוצר פיגור עצום בתוצר ובשכר של ענף הבניין בהשוואה למגזר העסקי.
פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל ומי שעמד בראש הוועדה הבינמשרדית להסדרת תעסוקת העובדים הפלסטינים בישראל, מסביר את הפיגור היחסי הזה בהתמכרות של ענף הבנייה להעסקת עובדים זולים שאינם ישראלים. קודם לכן פלסטינים, ולאחר מכן עובדים זרים.
אקשטיין הגיש באחרונה לראש הממשלה את דו"ח הוועדה על תעסוקת פלסטינים בישראל. מהדו"ח עולה כי כיום מועסקים בתחומי ישראל כ-45 אלף פלסטינים, 27 אלף מהם בהיתר.
נוסף על כך, מועסקים כ-15 אלף פלסטינים בהיתר בהתנחלויות. בסך הכל מדובר בכ-60 אלף עובדים פלסטינים, שעיקר ההשפעה שלהם מורגשת בשני ענפים עיקריים: בנייה (30 אלף עובדים, 13% מהעובדים בענף), וחקלאות (4,000 עובדים, 5.7% מהעובדים בענף). בשני ענפים אלה הפלסטינים מהווים חלק נכבד מהעובדים, ולכן יש להם השפעה ישירה על רמות השכר והתעסוקה בהם.
מי משלם את המחיר? ישראלים חסרי השכלה
הניתוח בדו"ח חידד את מידת הנזק שגרמה העסקת עובדים שאינם ישראלים - פלסטינים ואחרים - בעיקר בענף הבנייה. מהניתוח עולה כי התוצר לעובד בענף הבנייה עלה ב-44 השנים האחרונות בשיעור נמוך של 30%-60% - לעומת זינוק של 130% שהיה בתוצר לעובד במגזר העסקי. מדובר בפיגור של 40% בתוצר לעובד בענף הבניין לעומת שאר המשק.
לדברי אקשטיין, הקיפאון היחסי בתוצר לעובד בתחום הבנייה בישראל עומד גם בסתירה לעלייה בפריון שהיתה בענף בעולם, בעקבות התיעוש הגובר של הבנייה והכניסה של טכנולוגיות חדשות.
כתוצאה מהפיגור העמוק בתוצר לעובד, מפגר הענף באופן משמעותי גם ברמות השכר שבו. מאז 1967 נשחק השכר בבנייה, באופן יחסי למגזר העסקי, בשיעור של 23%. כלומר, הענף נהפך באופן מופגן לענף ירוד, המציע למועסקים בו עבודות בשכר נמוך. זאת בניגוד למצב בעולם, שבו ענף הבנייה הוא ענף מתקדם, המשלם היטב למועסקים בו.
מי ששילמו את מחיר הירידה בתפוקה ובשכר הם כמובן העובדים הישראלים חסרי ההשכלה. שיעורם של העובדים הערבים חסרי ההשכלה ושל העובדים היהודים חסרי ההשכלה בענף הבניין נשחק חדות מ-1967 ועד היום - במקביל לכניסתם של העובדים הזרים לענף.
להעדיף עובדים פלסטינים על זרים
אקשטיין קובע כי העסקת לא ישראלים בבנייה הביאה לשחיקת השכר בענף, מנעה תיעוש והשקעות בטכנולוגיות בנייה מתקדמות, גרמה ליציאת ישראלים ממנו ולהגדלת העוני והאי-שוויון בחברה הישראלית.
"ענף הבנייה בישראל", אומר אקשטיין, "התרגל לעבודת כפיים זולה, בלי שום צורך להכניס שינויים טכנולוגיים. זה שונה מאוד מהמצב בעולם, שבו הענף התקדם טכנולוגית, ולכן התפוקה והשכר בו לא נשחקו.
"צריך גם לזכור שבאירופה אין אוכלוסייה גדולה של גברים ערבים חסרי השכלה שמחפשים לעבוד בבניין. אצלנו יש אוכלוסייה כזו, ולכן דווקא אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מדיניות שמעודדת עובדים זרים בבניין. פרדוקסלית, דווקא אנחנו מעסיקים עובדים זרים בשיעורים גבוהים יותר מבאירופה, ובשכר נמוך יותר וללא תנאים סוציאליים". לכן, המלצתו הגורפת של אקשטיין היא לפעול להקטנת העסקת העובדים הזרים והעובדים הפלסטינים בכל הענפים.
בברירה בין העובדים הזרים לפלסטינים, הוועדה של אקשטיין ממליצה להעדיף את הפלסטינים. זאת, מאחר שהפלסטינים אינם משתקעים בישראל ואינם מגדלים בה משפחות, אלא נכנסים ויוצאים מדי ערב.
בנוסף, שכרם של הפלסטינים גבוה יותר, ואין אצלם גם את האלמנט השלילי של דמי תיווך גבוהים לחברות כוח האדם - דבר היוצר כבילה של העובד הזר למעסיק שלו.
בנוסף, לישראל יש אינטרס לעודד תעסוקת פלסטינים, בגלל ההשפעה החיובית שיש לכך על הכלכלה הפלסטינית: העובדים הפלסטינים בישראל מהווים 10% מכוח העבודה הפלסטיני ו-13% מהתוצר שם. על אף זאת, אקשטיין קובע כי בטווח הארוך ייטב גם לפלסטינים להתנתק מהעבודה בישראל - בגלל התלות של המשק שלהם במשק הישראלי, ובגלל היעדר תשואה הולמת לרכישת השכלה.
"לשני המשקים יש מחזורי צמיחה שונים לחלוטין", אומר אקשטיין, "ולכן המצב הקיים מזיק לשני הצדדים. לא טוב לפלסטינים להיות תלויים כך כלכלית בישראל, ולא טוב לענפי הבניין והחקלאות בישראל להיות תלויים בעובדים פלסטינים זולים".
לכן, הקביעה הבסיסית של הדו"ח הוא כי העסקת פלסטינים פוגעת בשוויון בישראל, ומעמיקה את העוני - בעיקר של ערבים ישראלים - ולכן יש לפעול לצמצומה. יש לציין כי המלצה זו גובשה בזהירות, מאחר שמערכת הביטחון רואה בהעסקת עובדים פלסטינים גורם חיובי - מאחר שהתעסוקה כאן תורמת לשגשוג הכלכלי הפלסטיני ומקטינה את האיבה בין שתי האוכלוסיות. גם משרד החוץ תומך בגישה זו, הרואה בישראל אחראית גם לכלכלה הפלסטינית.
ההמלצות של ועדת אקשטיין, לכן, הן לפעול במתינות להקטנת העסקת עובדים פלסטינים. הכוונה היא לפעול להקטנת העובדים הפלסטינים בענפי השירותים, להביא לכך שבחקלאות יועסקו רק עובדים עונתיים - ולשמר את המספר הקיים של עובדים פלסטינים בבניין ובתעשייה, תוך שאיפה בטווח הארוך להביא להקטנתו.
הוועדה ממליצה על הקמת ועדת מנכ"לים קבועה, בהשתתפות הממונה החדש על התעסוקה בתמ"ת, שתדון מעת לעת במספר העובדים הפלסטינים שיועסקו בישראל ובחלוקתם הענפית. הדיון יושפע גם משיקולים ביטחוניים ושיקולי מדיניות חוץ (לרבות ההשפעה על הכלכלה הפלסטינית), אבל בעיקר מהשיקול הכלכלי של השפעת העסקת הפלסטינים על השכר והאי-שוויון בישראל.
בנוסף ממליצה הוועדה לסייע לענף הבנייה להתנתק מתלותו בפלסטינים, באמצעות עידוד התיעוש בו, וכן קביעת שכר מינימום מיוחד לעובדים הפלסטינים בבניין - הגבוה משכר המינימום הרגיל במשק.
הוועדה אף ממליצה לשכלל את מנגנון הכניסה והיציאה של העובדים הפלסטינים; לתגבר את המחסומים כתנאי לכל שינוי במספר ההיתרים לעובדים פלסטינים; להעניק לעובדים הפלסטינים היתר להיכנס לישראל גם בשעות סגר; לחייב מעסיקים ישראלים לשלם את שכרם של הפלסטינים ישר לחשבון הבנק שלהם; להעניק היתר למעסיק ישראלי רק לאחר בדיקה עם שירות התעסוקה אם אין בנמצא עובדים ישראלים שהוא יכול להעסיק; וכן להטיל סנקציות חריפות על מעסיקים שייתפסו מעסיקים פלסטינים ללא היתר.