פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "כ-40% מהצעירים הערבים אינם עובדים או לומדים"

      ראש ביה"ס למדיניות ציבורית באוני' העברית הציג בכנס קיסריה נתונים על שיעורי האבטלה של צעירים במגזר הערבי, שכפולים מהנתונים במגזר היהודי. משה ארנס: "לשלב ערבים בשירות בצה"ל"

      כ-40% מהצעירים הערבים (בני 22-18) אינם עובדים ואינם לומדים, נתון שהוא יותר מכפול לעומת שיעורי התעסוקה בקרב צעירים יהודים. כך סיפר ד”ר מומי דהן, עמית המכון הישראלי לדמוקרטיה וראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים, בפורום קיסריה המתקיים בקמפוס המסלול האקדמי המכללה למינהל. זאת, במסגרת מושב העוסק בצעירים ערבים בשוק העבודה. לדברי דהן, אותם צעירים ערבים בני 18-22 הם קבוצה של כ-140 אלף איש, ולכן כ-40% ממנה הם עשרות אלפי צעירים.

      בקרב הנשים הערביות התופעה אף חמורה יותר, שכן אצלן כ-50% מכלל הנשים בנות 18-22 אינן עובדות או לומדות, לעומת כ-25% שאינן מועסקות או לומדות בכלל הנשים באוכלוסיה. בקרב גברים מדובר ב-26% שאינם עובדים או לומדים, לעומת 20% בכלל האוכלוסיה. הסיבה העיקרית לכך לדברי דהן, היא השכלה נמוכה של צעירים רבים, מה שמוביל להיעדר תמריץ כלכלי לעבוד, כמו גם נישואים והורות בגיל צעיר, הקשורים קשר ישיר בחברה הערבית לירידה בשיעורי התעסוקה. כ-30% מכלל הצעירים אינם עובדים בשל אי מציאת מקום עבודה, בשל מחלה או נכות או סיבה אחרת.

      לדברי דהן, "מדובר בעשרות אלפי צעירים הנמצאים בגיל הקריטי שבו אדם מעצב את דרכו ואת התוואי שבו יילך. העובדה שיש אנשים שלא נמצאים בשום מסגרת שהיא צריכה להטריד אותנו". עוד הוסיף דהן, כי גם בקרב בעלי השכלה נמוכה וגבוהה כאחד חסרים תמריצים לעבודה. "צעירים בעלי השכלה נמוכה אינם נכנסים לשוק העבודה כי התמריץ הכלכלי נמוך, גם בגלל כניסה של עובדים זרים. בקרב בעלי ההשכלה הגבוהה, התוספת לשכר בעקבות לימודים נמוכה לעומת האוכלוסיה היהודית, תופעה שמחריפה ככל שרמות ההשכלה עולות. זו הסיבה שיש תמריץ קטן יותר לאוכלוסיה הערבית להשקיע בהשכלה".

      "מי שלא הולך לצבא מחמיץ ההזדמנות להשתלב בחברה"

      פרופ’ משה ארנס, לשעבר שר הביטחון, ציין כי יש לשלב את הערבים בצה"ל. "בית הספר הטוב ביותר במדינת ישראל הוא צה"ל, ולכן מי לא הולך לצבא פשוט מחמיץ את ההזדמנות הזו להשתלב בחברה. שירות אזרחי הוא לא כמו שירות צבאי, ורק מדגיש את ההבדל שבין אלה המוכנים להגן על המדינה ובין אלה שלא. לכן הכיוון צריך להיות שילוב דוברי ערבית במדינה במסגרת השירות הצבאי".

      שוקי אורן, החשב הכללי באוצר אמר כי "הבעיה העיקרית היא התשואה הנמוכה על השכלה, ולכן ההתמקדות צריכה להיות במגזר העסקי. צריך לייצר את המובילים הערבים בחברה הישראלית שלאחר מכן יעסיקו אחרים. האפליה קיימת בתוכנו, אבל גם המגזר עצמו יכול לקדם תהליכים. ככל שייווצרו יותר תאגידים שחושבים על יצוא ורווחיות של תאגיד אלה מנופים שיכולים לייצר תמורות. חלק מהתמורות ייצרו מבפנים".

      לדברי ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, הבעיה נעוצה לא רק בהיעדר תעסוקה אלא באפליה בעת קבלה וגם לאחריה. לדבריו, "המספרים שהוצגו הם לא דרמה, כי בואו נזכור כמה מהילדים שלנו אינם פעילים אחרי הצבא. צריך להבין מדוע הצעירים אינם פעילים, והסיבה לכך היא שרבים מהם נשרו לפני כן מבתי הספר. אנחנו מדברים על חסמים מצד אחד ועל היעדר מוטיווציה מצד שני, אך יש לבדוק עניין נוסף – מה קורה לערבים המתקבלים לעבודה בתוך הארגון. מה מידת הקידום שלו ואיזו תקרת זכוכית הוא רואה לפניו, ומה שעולה הוא שיש להם אפשרויות קידום פחותות. זו בדיוק הבעיה שלא נוח לנו אתה, וזו אפליה פשוטה".

      "הבעיה הרבה יותר עמוקה"

      לדברי אריאב, "העיר לוד, שבה שליש מהתושבים הם ערבים, נמצאת 12 דקות ממגדלי עזריאלי בתל אביב אבל בשכונות מסוימות אין מערכת ביוב. כשרואים זאת מבינים שהבעיה הרבה יותר עמוקה. עד שלא נבין שאת לוד צריך לפתח לטובת כל תושביה לא נוכל לצפות שהסוגיה לא תתפוצץ לנו בפרצוף. יש להילחם בבעיה בעזרת חינוך מצד אחד ומלחמה באפליה מצד שני".

      איימן סייף ,מנכ”ל הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, הדרוזי והצ’רקסי, דיבר על הפערים בנשירה מהלימודים – 16% נשירה בגילים 15-17 באוכלוסיה הערבית לעומת 5.3% אצל יהודים. "זו סיבה עיקרית לפערים", אמר סייף, והתייחס גם למחסור בחינוך לקריירה בתיכונים. "תכנון קריירה אינו קיים, ולכן החבר'ה שמגיעים לגיל 18 לא יודעים מה לעשות עם החיים שלהם. בחברה הערבית לא יודעים מהן המגמות הנפוצות בשוק העבודה הישראלי, ולכן רבים הולכים לכיוון של הוראה בעיקר הנשים הערביות. אלא שכמה מורות מערכת החינוך יכולה לקלוט? החברה הערבית צריכה לשנות כיוון".

      חטיבת המחקר בבנק ישראל, התייחס להיבטים חיוביים העולים מהמחקר שערכה החטיבה, לפיו רמות ההשכלה בקרב נשים ערביות עלו ב-2001-2009 מ-35% ח-50%, ובהמשך לכך ירד אחוז הנשים המשמות עקרות בית. לדבריה, "רואים שינוי בתפישה התרבותית, שכן חלה עלייה בשיעור ההשכלה ואילו ירידה בשיעורי הנשירה בתיכון".

      "להסיר את הסטיגמה"

      "הפתרון איננו יכול להיות עבודה של ערבים בפריפריה במפעלים, אלא יש לעודד את השתלבותם במגזר העסקי", אמר שלמה דברת, לשעבר יו"ר ועדת דוברת לרפורמה בחינוך. "זה אינטרס ממעלה ראשונה לשלב את ערביי ישראל בכלכלה, ויש לשקול אפליה מתקנת בחקיקה. ההשתלבות של הערבים בכלכלה תלויה גם במנהיגות של הציבור הערבי עצמו. לצערי המנהיגות הפוליטית אינה מיוצגת כראוי ואינה עוסקת מספיק בהשתלבות הכלכלית של המגזר הערבי. הייתי רוצה להיות חברי כנסת ערבים צועקים על נושא ההשתלבות של הערבים בחברה והכלכלה".

      ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, לשעבר השר לענייני מיעוטים, דיבר על הצעת חוק שהוא מבקש לקדם שתעניק סבסוד בהשכלה הגוהה לישראלים ששירתו בצה"ל או ביצעו שירות אזרחי, כשהמטרה לדבריו היא "להסיר את הסטיגמה. יש לשנות את סדרי העדיפויות על פני זמן, שכן הרקמה החברתית שמתפוררת פה".

      דליה נרקיס, יו”ר קבוצת מנפאואר ישראל, אמרה: "שילוב החברה הערבית בשוק התעסוקה הוא צורך קיומי בישראל היום. שוק העבודה מחפש היום אלפי אנשים שישתלבו במגוון משרות, אבל מעסיקים לא יתפשרו על איכויות, לרבות שליטה טובה בשפה, פונקציה קריטית בעולם השירותים. חסם נוסף הוא פערים תרבותיים. אשה ערבייה שהיא אמא ונעדרת משוק העבודה 10 שנים מייצרת פער קריטי, שקשה לגשר עליו בעתיד. מעסיקים מעוניינים לשלב את אנשי החברה הערבית בחברות, שכן רבים מהצעירים מגלים יותר יציבות ממקביליהם בחברה היהודית. כוחות השוק יכולים לחולל שינוי".