משרד האוצר: לכל היותר 27% מהנפקת אג"ח היורו של ישראל הגיעו לידיים ישראליות

מאת מירב ארלוזורוב



27%. זה, לדברי משרד האוצר, הנתח בהנפקת אג"ח היורו של ישראל שנרכש בידי פליפרים. פליפרים, בעגת שוק ההון, הם מי שקונים ני"ע בהנפקה כדי למכור אותם מיד הלאה. בעגה אחרת הם מכונים "ידיים חלשות", להבדיל מ"הידיים החזקות" של הגופים המוסדיים הרוכשים בהנפקה לשם השקעה לטווח ארוך.



נתח הפליפרים בהנפקת היורו עלה לכותרות במסגרת הוויכוח בשאלה מי היו הקונים בהנפקה: האם משקיעים זרים, המאמינים באג"ח של ישראל ומוכנים להשקיע בו למרות המצב הכלכלי והביטחוני, או שמא משקיעים ישראליים שרכשו את האג"ח בעקיפין דרך משקיעים זרים ששימשו כמתווכים בלבד. משמע, פליפרים. מנתוני האוצר עולה שלכל היותר 27% מההנפקה הגיע לידיים ישראליות. באוצר טוענים שבפועל היקף הרכישות של הישראלים נמוך יותר - כ-50 מיליון יורו מה-400 מיליון שהונפקו, מאחר שלא כל הפליפרים בהנפקה פעלו עבור משקיעים ישראליים.



לטענתם, האוצר מקפיד בהנפקותיו שלפחות שני שליש מהיקף ההנפקה יימכר לגופים מוסדיים המשקיעים לטווח ארוך, כדי להשיג את המטרה שלשמה מתקיימות ההנפקות בחו"ל: קביעת המחיר (Benchmark) שהמשקיעים הזרים מוכנים לשלם עבור ישראל, או בעצם - קביעת רף הסיכון של ישראל בעיני העולם. המוסדיים בוחנים את סיכון המדינה לפני שהם רוכשים אג"ח שלה, ולכן המחיר שהם מוכנים לשלם על איגרות החוב שלה משקף את קרדיט הסיכון של ישראל.



קביעת קרדיט הסיכון הבינלאומי של ישראל היא מטרה שהאוצר מאוד מעוניין בה. קרדיט כזה מאפשר את פיתוחו של שוק אג"ח ישראליות בחו"ל, ופותח את הדלת לגיוסי הון בחו"ל עבור חברות ישראליות. לשם כך האוצר בוחר לנקוט צעד בעייתי במיוחד: להפלות לרעה את המשקיעים הישראליים, ולאסור עליהם לרכוש את האג"ח הישראלי בהנפקה. כך, להנפקה הוזרמו בשבוע שעבר ביקושים של מאות מיליוני יורו של משקיעים ישראליים, שנדחו על הסף. ביקושים נוספים, בסך 200 מיליון יורו, הגיעו ממשקיעים זרים. מתוך סכום זה חשדו באוצר כי 140-130 מיליון יורו נרכשו עבור לקוחות ישראליים - ולכן דחו גם אותם.



למעשה, באוצר מעריכים כי לו הם היו פותחים את הנפקת היורו לרכישות ישראליות ישירות היתה ההנפקה נהנית מביקושים של מיליארדי יורו, ומסתיימת במחיר גבוה בהרבה. "הרבה יותר זול מבחינתנו לגייס אג"ח בישראל", אומרים שם, "הסיבה שאנחנו טורחים לגייס אג"ח בחו"ל, למרות שזה יוצא הרבה יותר יקר, היא משום שאנחנו רוצים שהמשקיעים הזרים יקנו אותנו, ויקבעו את מחיר הסיכון של ישראל".



מהבחינה הזו, באוצר רואים את ההנפקה האחרונה כהצלחה. בשוק ההון, לעומת זאת, תוהים איזו משמעות יש למחיר בהנפקה שבה הישראלים מוכנים לקנות כמעט בכל מחיר. משמע, שהביקוש הישראלי - גם אם הוא היה שולי - חייב היה להעלות את מחיר ההנפקה, ובכך לעוות את קרדיט הסיכון המיוחס לישראל.



באוצר מודים כי הביקוש הישראלי קובע מחיר רצפה להנפקה, ובכך משפיע לחיוב על המחיר שבו היא נסגרה, אבל לטענתם ההשפעה היתה קטנה. להערכתם, הישראלים היו מוכנים לשלם מחיר גבוה פי כמה מזה שבו נסגרה ההנפקה, כך שהמחיר בהנפקה משקף בעיקר את טעמים של הזרים, ולא את טעמי הישראלים.