לפני כמה חודשים חזרתי הביתה מהעבודה, ומצאתי את הכיור במטבח סתום לחלוטין ואת בת זוגי מיואשת מהאתגר שצץ לפתחה, דווקא לקראת סיומו של החודש התשיעי להריונה. נתתי לאצבעות ללכת במקומי, ופתחתי את דפי זהב בכדי לחפש אינסטלטור.
לא יכולתי שלא לשים לב שבין התיאורים המקצועיים שהציגו אינסטלטורים מסויימים, הופיעו גם מילות הקוד "עבודה עברית". כמי שעובד בירושלים, אני מכיר ורואה עסקים שמשתמשים בקוד זה כדי להצהיר שהעסק שלהם לא מעסיק ערבים. אמנם אנחנו לא המצאנו את הגזענות ויש בוודאי חברות גזעניות יותר מהחברה הישראלית, אבל ההיתקלות במודעות "עבודה עברית" במטבח הביתי שלי, בפרסום של חברה גדולה ומכובדת כמו דפי זהב, הצליחה להדהים אותי.
החלטתי שלא לקבור את המקרה בבית, אלא להשתמש בכלים שעומדים לרשותי בזירה הציבורית: עמותת סיכוי, שאותה אני מנהל יחד עם מנהל ערבי, חברה בפורום שותפות-שאראקה ארגונים לחברה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת. סיפרתי לחבריי בפורום על המודעות בדפי זהב, ויחד החלטנו לפתוח בקמפיין שמטרתו לגרום להם להסיר את הפרסומות המבישות הללו מהמדריך.
מכיור ביתי לזירה הציבורית
הקמפיין שלנו מבוסס על אחריות אישית כלפי החברה שבה אנחנו חיים החל בשרברב שבחרנו להזמין לביתנו, וכלה באחריות של דפי זהב עצמם לפרסומים במדריך. לכן, התאכזבנו מאוד מתגובת החברה לבקשתנו. הנהלת דפי זהב התנערה לחלוטין מאחריות לתופעה. הם כמובן מוקיעים אפליה וגזענות, כך אמרו, אך רואים את עצמם כפלטפורמה שאינה מתערבת בתוכני הפרסום.
מלבד הבעייתיות שבהתנערות מאחריות, יש כאן גם צביעות: האם הייתה דפי זהב מתירה לסוחרי נשים או לסוחרי איברים לפרסם את עצמם בדפי זהב? הייתכן שקניון היה מפרסם בלוח המודעות האלקטרוני פרסומות בסגנון "לא מעסיקים ערבים/אתיופים/רוסים"? גם שם אפשר היה לטעון שמדובר רק בפלטפורמה.
דפי זהב הציגה טיעון נוסף, שסותר את הקודם, ולפיו "עבודה עברית" היא בכלל לא שם קוד גזעני. זוהי היתממות. בשיחות שניהלנו עם בתי העסק בראשית הקמפיין, נאמר לנו בבירור שמדובר במדיניות של אי-העסקת ערבים. רק לפני חודשים ספורים היינו כולנו עדים ליוזמה של ארגון קיצוני שקידם אי-העסקת ערבים בבתי עסק יהודיים תחת אותה כותרת. ואם נחוצה עוד הוכחה, הארגון הימני הקיצוני, "הקול היהודי", מיהר לספק אותה, כשיצא בקמפיין נגדי לתמיכה במדיניות הנוכחית של דפי זהב.
לגטימציה ציבורית לגזענות
צריך כנראה להזכיר לחברת דפי זהב שהצגה גאה של מדיניות אי-העסקת ערבים היא אקט גזעני, לא חוקי, ואף חמור מכך: הפרסום נותן לגיטימציה ציבורית לגזענות ומשדר לאזרח הערבי מסר נורא אתה לא רצוי כאן. אי אפשר גם לשתוק נוכח העובדה שפרסומים כאלה זכורים מתקופות וממקומות מסויימים בהיסטוריה, שבהם עסקים הצהירו שאינם מעסיקים יהודים או שחורים, וזה נחשב לגיטימי.
השבוע קיבלנו מכתב נוסף מדפי זהב, בו איום לתבוע את שותפות-שאראקה אם לא "נחדול לאלתר מכל טענה" כלפי התנהלות החברה. מטריד מאוד לגלות את היחס הכפול של "דפי זהב" כלפי העקרון של חופש הביטוי והפרסום: החברה איננה מוכנה בשום אופן לחדול מפרסום של מה שהוכח כשם קוד לאפליה האסורה על-פי חוק, אבל ממהרת להשתיק ביקורת עניינית על מדיניותה באיומים משפטיים.
דפי זהב אינה משמשת, אפוא, רק כפלטפורמה נייטרלית למפרסמים; היא נותנת יד לזיהום המרחב הציבורי בגזענות בוטה ובוחרת להתחבא מאחורי טיעונים משפטיים. אנחנו בסך הכול מצפים ממנה לאחריות ציבורית. בפורום שותפות-שאראקה, המאגד את הארגונים הגדולים והחזקים ביותר שעוסקים בקידום שוויון ודמוקרטיה בישראל, לא ננוח ולא נשקוט עד שחברת דפי זהב תאסור פרסום מפלה וגזעני במדריכיה. זו האחריות שלנו והאחריות הציבורית של דפי זהב כלפי החברה הישראלית.
* הכותב הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, החברה בפורום שותפות-שאראקה ארגונים למען חברה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת
דפי זהב: "האחריות - על רשויות החוק"
מדפי זהב נמסר בתגובה: "אפשר לטעון שתגובת דפי זהב היא היתממות, אך חשוב להבין, כי חברת דפי זהב היא לא גוף שלטוני. בספר הטלפונים של דפי זהב אין ולא הייתה מעולם קטגוריה בשם 'עבודה עברית' או 'כחול לבן'. בספר הטלפונים של דפי זהב מופיעים אנשים וחברות הרשומות בשמות אלו זה ברשם החברות במשרד המשפטים - וכאלה שהוסיפו את המילים הללו לשם המסחרי שלהם, או לתוכן הפרסום שבחרו, אך יודגש שוב - לדפי זהב עצמה כמוציאה לאור של ספרי טלפונים אין נגיעה לשימוש במונחים אלו. רשם החברות במשרד המשפטים הוא זה אשר מאשר את השימוש במילים 'עבודה עברית' כחלק משם חברה ומכיוון שכך אין לדפי זהב סמכות שלא לאשר את השם".
לדברי החברה, "אם אכן יש עסקים אשר בפועל נמנעים במכוון מלהעסיק בני מיעוטים, על מנת להעסיק אך רק יהודים (אגב, בין אם השתמשו במונח 'עבודה עברית' או 'כחול לבן' ובין אם לאו), מדובר באקט גזעני המנוגד לחוק ודפי זהב מוקיעה אותו. כדי לעקור פעילות גזענית כזו מהשורש, יש לפנות לגורמי אכיפת החוק במדינה כדי שיחקרו ויגישו כתבי אישום או תביעות אחרות נגד הגזענים, אך למפרסם אין שיקול דעת כל עוד הפרסום עצמו להבדיל מההתנהגות של החברה אינו אסור ואין להטיל עליו את החובה לבדוק כל פרסום כמו 'עבודה עברית', 'כחול לבן' וכד', כדי לחשוף את הפעילות של החברות, שעלולה להיות גזענית".