החופש הגדול: נא להצטייד במימייה, כובע ועו"ד

ימי ראשית הקיץ ותחילת החופש הגדול הם סיבה להתרגשות ולשמחה גדולה לילדי בתי הספר והגנים. ואולם עבור ההורים ימים אלה מעוררים בעיקר דאגה ומתחים - ולא רק בגלל הצורך התמידי לדאוג לפעילות לילדים. ימי הקיץ הם ימים מועדים לפורענות בכל הקשור לתאונות ולמפגעים שבהם מעורבים ילדים ובני נוער. סוף השבוע הקודם רווי האסונות יעיד על כך: שלושה ילדים טבעו, בן שלוש נפצע קשה מפגיעת מכונית וילד בן חמש מת בשריפה.

כדי להיערך באופן מיטבי לחופשת הקיץ ולהקטין עד כמה שניתן את הנזקים ואת החרדות של ההורים, ביקשנו משתי מומחיות לדיני נזיקין וביטוח לייעץ להורים ממה יש להיזהר בפעילות קיצית, וכן להסביר מיהם הגורמים האחראים לפיצוי, במקרה שחלילה התרחשה תאונה.

הדבר הראשון שמזכירה עו"ד ענת קאופמן להורים הוא שכל תלמידי בתי הספר מבוטחים בביטוח תאונות אישיות. בהתאם לחוק לימוד חובה, מסבירה קאופמן, כל ילד שלומד בגן עירוני או בבית ספר חייב להיות מבוטח בביטוח תאונות אישיות תלמידים, ובתחילת כל שנת לימודים נגבה מההורים תשלום עבור ביטוח זה.

"הביטוח תקף 24 שעות ביממה ומכסה את כל פעילויות הילדים - בבית הספר ובין ומחוצה לו, כולל פעילות שלא קשורה לבית הספר ופעילות בזמן החופשות (כולל החופש הגדול, נ"ר) - בישראל או בחו"ל", מסבירה קאופמן. "הביטוח מכסה כל פגיעה שנגרמה בכל תאונה - למעט תאונות דרכים - ללא צורך להוכיח מי אשם בתאונה, ובלבד שהפגיעה הותירה בילד נכות קבועה". סכום הביטוח כיום הוא כ-380 אלף שקל, והפיצוי בפועל ייקבע לפי אחוז הנכות. כך, לדוגמה, על 10% נכות ישולמו כ-38 אלף שקל. הפיצוי שניתן מכוח הפוליסה הוא בנוסף לכל פיצוי אחר שלו זכאי הילד.

כל יציאה לים, לבריכה ולכל פעילות רטובה אחרת, טומנת בחובה סכנות רבות: מהחלקה או נפילה, דרך פגיעה ממתקני מים ועד טביעה. עו"ד ענת גינזבורג מסבירה כי במקרה של טביעה בחוף מוכרז, יש לילד ולמשפחתו זכות תביעה נגד הרשות המקומית, האחראית על פי דין להפעלתם ולהסדרתם של חופי הרחצה. הרשות המקומית אחראית גם להעסקתם של מצילים, פקחים וכל הקשור בהפעלת החופים. כמו כן, מסבירה גינזבורג, קיימת עילת תביעה נגד המדינה, שהיא האחראית לכך שהרשויות המקומיות יסדירו ויפעילו את חופי הרחצה.

לדברי גינזבורג, גם אם הרחצה לא היתה בחוף מוכרז קיימת עילת תביעה. בנוסף, בתי המשפט בוחנים את התנהגות המצילים: בין השאר אם סוכת המציל היתה מאוישת ואם תפקוד המציל לא היה רשלני.

אחד התיקים שבו ייצגה קאופמן הוא דוגמה למקרה שבו נבחנה התנהגות המצילים: ביולי 2008 נכנס נער כבן 16 עם חברים לים בחוף ים מוסדר בנתניה. במהלך השחייה נקלעו הנערים לסחף חזק שמשך אותם פנימה. חבריו של הנער הצליחו לצאת, ואילו הנער נאבק בסחף ללא הצלחה. חבריו הזעיקו מיד את המציל, אך לאחר חיפוש שטחי ביותר חזר המציל לסוכתו, משום שפיקפק בדברי הנערים כי חברם נשאר במים. לבסוף, עוברי אורח בחוף חילצו את הנער לאחר 45 דקות שבהן שהה במים. בדרכו לבית החולים נפטר הנער. המשפחה תבעה את העירייה בגין התרשלות בבחירת מצילים לא מקצועיים ובתפעול החוף. בית המשפט קיבל את התביעה ופיצה את המשפחה במיליון שקלים (ת.א.09-06-16062).

מקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, עסק בילד בן 14 שכמעט טבע ביום האחרון של שנת הלימודים. הילד הגיע עם חבריו לבית הספר לחוף מוכרז של ראשון לציון, ולרוע מזלו היו המצילים בשביתה, כך שמ-14:00 לא ניתנו שירותי הצלה בחוף, אף שעונת הרחצה היתה בעיצומה. הילד, שלא ידע על השביתה, נכנס לים, נקלע למערבולת וכמעט טבע. כיום הוא סובל מנכות קשה של 100%.

התביעה הוגשה נגד עיריית ראשון לציון, איגוד המצילים ומדינת ישראל. גינזבורג מסבירה שבית המשפט פסק שהמדינה היתה יכולה וצריכה לצפות כי היעדר פיקוח של העירייה בנוגע ליישום אמצעי הבטיחות בחוף במהלך השביתה עלול לגרום לכך שהמתרחצים בחוף ייפגעו בגופם. לכן הנתבעים, ובכללם עיריית ראשון לציון והמדינה, חויבו בפיצוי הילד (ת.א. חיפה 862/02 פלוני נ' עיריית ראשון לציון).

יש עוד תאונות שעלולות להתרחש בים ולהסתיים בנזקים ובעוגמת נפש. קאופמן מספרת על לקוחה שלה, נערה שנפצעה כשנכנסה למים בחוף מוסדר בכפר נופש באחד מחופי הכנרת. במהלך הרחצה, נחתכה הנערה משבר בקבוק זכוכית במים ונאלצה להתפנות לבית החולים. בעקבות זאת הוגשה תביעה נגד בעלי החוף, על שאיפשרו - בניגוד לחוק - להכניס לחוף ולמים בקבוקי שתייה מזכוכית. בית המשפט קיבל את התביעה והלקוחה פוצתה ב-70 אלף שקל (א. 9002/01).

לגבי בריכות, מסבירה קאופמן, האחריות לכל נזק שנגרם בהן ובסביבותיהן היא על הבעלים ועל המפעיל של הבריכה. היא מספרת על לקוח - נער שנפגע לפני כמה שנים בעת שהות באחד המלונות המוכרים באילת. אותו לקוח שבר את הירך לאחר שחברו דחף אותו לבריכת המלון בשעת ערב, שבה כבר לא היה מציל בסביבה. בתביעה טענה קאופמן כי בית המלון לא גידר את אזור הבריכה ולא הדגיש בפני השוהים במלון את איסור השחייה בזמן שהבריכה סגורה. בית המשפט קיבל את התביעה, קבע כי הנהלת המלון התרשלה כלפי מבקריה והורה לפצות את הנער בכ-700 אלף שקל (א 328/92).

כשמדובר בטביעה בבריכה, אומרת גינזבורג, בתי המשפט בודקים, בין השאר, את התנהגות המצילים, את הסמכתם ואת הסיבה לכך שלא הבחינו במתרחש. אם הילד טבע במסגרת קייטנה, ניתן לתבוע את מפעילי הבריכה, את הבעלים, את המציל ואת מפעילי הקייטנה.

קאופמן מתארת מקרה שאירע בקיץ 2004, שבו נפגעה התובעת באפה עקב גלישה במגלשה בפארק מים, לאחר שהתנגשה בתום הגלישה בגולשת אחרת בבריכה. התביעה שהוגשה קבעה כי באחריות מפעיל הפארק לדאוג לוויסות תקין של הגולשים במגלשות ולפינוי מהיר של הבריכה עם הסיום. הוא חויב לפצות את התובעת בכ-100 אלף שקל (א. 06-11686).

כדאי לזכור: יש להקפיד שהרחצה תתבצע אך ורק בבריכות ובחופים מוכרזים על ידי משרד הפנים, בעונת הרחצה ובנוכחות מצילים מוסמכים.

בשנים האחרונות נדמה שהקייטנות השונות מתחרות זו בזו בפעילויות האתגריות שהן מספקות לילדים: קייטנת הישרדות, קירות טיפוס, טרמפולינות, סוסים וכו'.

גינזבורג מסבירה כי "ככל שמדובר בילדים צעירים, כך עולה רמת האחריות של מפעילי הקייטנה והאחראים למתקנים כלפי הילדים והוריהם. כשמדובר בסיכונים שאינם סבירים, כמו קיר טיפוס או פעילות אתגרית לילדים קטנים, ניתן לחייב את המפעילים בפיצוי במקרה שבו ילד נפגע". לדבריה, בתי המשפט מביאים בחשבון כי מדובר בילדים, ומטילים על מפעילי הקייטנות והמתקנים חובת זהירות מוגברת. ככל שגילם של הילדים יורד - כך חובה זו מתגברת.

כך, לדוגמה, במקרה שבו ייצגה קאופמן ילד שנפגע בתאונה שאירעה ב-2002 במהלך רכיבה על סוס במסגרת קייטנת סוסים, נתבעו הבעלים ומנהל הקייטנה. לילד נקבעה נכות בשיעור של 10% כתוצאה מפגיעה בראשו. נגד מפעילי הקייטנה נטען כי היתה התרשלות בפיקוח על הילדים בקייטנה בכך שאיפשרו לילד לרכוב על הסוס למרות גילו הצעיר באותו זמן, 10, ובכך שלא דאגו להשגיח על ילדי הקייטנה במידה מספקת בזמן השיעור. במשא ומתן עם חברת הביטוח, מספרת קאופמן, שולמו 100 אלף שקל בפשרה.

במקביל, מספרת קאופמן, נדרשה חברת הביטוח שביטחה את הילד בתאונות אישיות לתלמידים לשלם לילד פיצוי שמתאים לנכות בשיעור 10% - 38 אלף שקל. התיק מול חברת הביטוח עדיין מתנהל.

אם ילד נפצע בעת פעילות אתגרית, יש לבחון אם המתקן היה תקין, אם הוא התאים לגיל הילד, כיצד הודרך הילד לבצע את הפעילות, מי פיקח עליה, אם המדריכים היו מוסמכים ואם פעלו באופן מקצועי וסביר.

"לקוחה שהגיעה למשרדי יצאה עם בתה בת החמש ליום כיף שאורגן לעובדי החברה ולמשפחותיהם", מספרת קאופמן. "למקום הובאו מתקני משחקים. הילדה נפלה ממתקן בשם 'השור הזועם' ושברה את היד. הוגשה תביעה נגד המעביד ונגד בעלי המתקנים. למרבה המזל, כולם היו מבוטחים והילדה זכתה לפיצוי".

לדברי גינזבורג, "חשוב לוודא לפני שאתם רושמים את ילדיכם לקייטנה או לפעילויות, שהמארגנים דאגו לרכוש ביטוח צד ג'". קיימים מקרים שבהם התברר בדיעבד שהקייטנה לא דאגה לביטוח - מה שגרם לכך שהורי הילד נותרו מול שוקת שבורה, ונותר להם רק לתבוע את מפעילי הקייטנה. במקרים כאלה, יש סיכון שבעלי הקייטנה אינם בעלי יכולת פירעון ולא יוכלו לשלם את הפיצוי. לפיכך, "כשהורים רושמים את ילדיהם לקייטנה, מומלץ שיבדקו אם יש פוליסת ביטוח תקפה, ויבקשו לראותה", אומרת גינזבורג.

כדאי לזכור: יש לוודא שמפעילי הקייטנה ערכו ביטוח צד ג'. כשמתרחשת תאונה, יש לבדוק אם היתה הדרכה ראויה, אם הפעילות תואמת את גיל הילד ואם המדריכים מקצועיים.

נסיעות משפחתיות לחו"ל כבר מזמן אינן נחלתו של העשירון העליון בלבד. יותר ויותר הורים אורזים את הפקלאות ומבלים לפחות חלק מימי החופשה בחו"ל. בהקשר זה, מזכירה קאופמן כי "גם בחו"ל אנו חשופים למגוון פגיעות ותאונות, שלא לדבר על מחלות וכאבי שיניים. לכן, העצה החשובה ביותר היא לדאוג לביטוח נוסעים לחו"ל".

קאופמן מסבירה כי "ישראל מבטחת את אזרחיה במסגרת חוק בריאות ממלכתי, אך מרגע שעוזבים את גבולות המדינה, החוק אינו תופס יותר. מאחר שטיפולים רפואיים, תרופות ואשפוז בחו"ל לתיירים יקרים מאוד, יש לדאוג לביטוח בריאות בחו"ל לפני עזיבת המדינה. הדבר חשוב במיוחד כשהנסיעה טומנת בחובה פעילות אקסטרים".

כדאי לזכור: גורמים רבים מציעים ביטוחי בריאות לחו"ל - קופות החולים, חברות ביטוח וחברות כרטיסי האשראי.

בחופש הגדול מרבים הילדים להסתובב ברחובות, בפארקים, לצאת לבילויים ולנסוע בהסעות לקייטנות ולטיולים. לדברי גינזבורג: "במצב שכזה יש סיכון מוגבר לתאונות דרכים - בין אם כהולכי רגל, כנוסעים באוטובוס, כרוכבי אופניים וכנוסעים ברכב של ההורים".

דינו של ילד שנפגע בתאונת דרכים זהה לזה של בוגר, מבהירה גינזבורג. "הילד זכאי, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לקבל פיצוי עקב נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מחברת הביטוח שביטחה בביטוח חובה את הרכב שבו נסע". אם הילד נפגע כהולך רגל, חובת הפיצוי תחול על חברת הביטוח של הרכב שפגע בו.

כדאי לזכור: על פי החוק, חברת הביטוח המבטחת את הרכב בביטוח חובה היא זו שתפצה את הנפגע, ללא קשר לזהות האחראי לתאונה ולשאלה אם התאונה נגרמה עקב רשלנות הילד.

חודשי הקיץ הם גם שעתם הגדולה של רוכבי האופניים, הרולרבליידס והסקייטבורד. אופניים אינם נופלים להגדרה של רכב מנועי לפי החוק, ולכן רוכב אופניים או מי שנפגע מרוכב אופניים עלולים למצוא עצמם ללא כיסוי ביטוחי לפגיעתו - מסבירה קאופמן.

קאופמן מציינת כי כשרוכב אופניים פוגע בהולך רגל הוא חשוף לתביעה אישית. כיום קיימים ביטוחים לרוכבי אופניים - הן באופן נפרד והן מסגרת ביטוחי דירה - שבהם ניתן להוסיף כיסוי צד ג' למקרה שבו רוכב אופניים יפגע בהולך רגל.