לפני חמש עשרה שנה, אולי יותר, מצאתי במכולת (נשארתי עם מכולות נעלמות והולכות), יוגורט שנקרא "מילקמן" - יוגורט בטעם שמנת. מי לא אהב שמנת? אחוזי השומן היו כאחוזי השומן ביוגורט רגיל. טעמתי ונשביתי, אכלתי שניים ליום במשך כארבע שנים. מכריי ראו כי טוב, והשמועה עשתה כנפיים הנה יש יוגורט מאושר, שמח, נעים וטעים.
כל כך התאהבתי, שהלכתי למעבדה של החברה וראיינתי את מהנדס המזון שחולל את הפלא הזה. הוא הסביר לי על מבנה היוגורט ובאילו חיידקים מדובר, כי הרי כל יוגורט עשוי גם מחיידקים. כתבתי על כך מאמר, וחנויות רבות החלו למכור את אותו היוגורט.
יום אחד, כעבור חצי שנה, באתי לקנות - ואין עוד. הלכתי מחנות לחנות, מסופר לסופר, והמילקמן נעלם. התקשרתי לחברה, והם מלמלו משהו ולבסוף הודו שמישהו קנה אותם. שאלתי 'מי?', והם אמרו - 'תנובה'. מאז המילקמן מת. זה הציק לי. בהתחלה חשבתי שהמילקמן ישוב תחת השם של תנובה, כי חבל על הטעם הנפלא והאלוהי ההוא, אבל זה לא קרה. חשבתי שנפלה טעות. אבל לא, לא נפלה טעות.
סבל איננו חשוב כמו רווחים
אירוע דומה קרה לי פעם בארצות הברית עם מוצר מצליח, שנעלם כאשר החברות הגדולות מנעו את מכירתו. מילקמן מת כדי לא להתחרות עם אותם יוגורטים שתנובה מייצרת, שטעמם משעמם, דל, וכבוי. אף כי ישנם בשוק יוגורטים די טובים של חברות קטנות שאינני רוצה לציין את שמותיהם, שכן הלוויתנים הרעים, יגלו אותם ויחסלו אותם. טרם ילעסו אותם המלתעות של הענקים, הם ישנם; אחד פה. אחד שם. לא תמיד קל להשיגם, אבל הם קיימים. בינתיים.
הם לא מילקמן, אבל לאין שיעור טובים מהיוגורטים של שטראוס ותנובה. שכן אפשר לנחש מה יקרה כאשר יתגלו. מזון טוב בישראל נחוץ להתחבא ולא להתגלות על ידי הכרישים, כי ימותו כמו שמת מילקמן, יהי זכר צדיק לברכה.
לפני שנתיים חליתי במחלת דם קשה. עברתי טיפולים ש"מכבי" שילמה עבורם אלפי דולרים. רצו כימותרפיה, ואני אמרתי - 'היה לי די כבר קודם', והלכתי לאישה המרפאת ברפואה סינית ורוקחת את התרופות והעלים בעצמה. היא ריפאה אותי, ותוך כמה חודשים אין עוד מחלת דם. כדי שיאמינו לי, אני ממשיך ללכת פעם בשבועיים לבית החולים ועושה בדיקת דם, והתוצאות יוצאות נפלא; נעלמו כל תופעות הלוואי ונרפאתי. הפנתי אליה עוד כמה אנשים המודים לי עד היום.
יום אחד, במקרה לגמרי, פגשתי את האדון הורוביץ מחברת "טבע". דיברנו על מחלות כי גם הוא חלה, וכששמע את הסיפור אמר לי שאילו הייתי מספר לו את זה לפי שנתיים, היה צוחק, אבל עכשיו איננו צוחק עוד. שאלתי אותו, מדוע שלא תבדקו את התרופות האלו? הרי מיליונים סובלים ממחלות קשות, ולרפואה המערבית אין תמיד תרופה נאותה להם. הוא ענה לי - 'שלח לי מכתב'. שלחתי, והוא לא ענה. שלחתי שוב, והוא לא ענה.
דיברתי עם ידיד רופא, שאמר לי שחבל על הזמן ועל הבולים - אף חברת תרופות גדולה לא תשקיע במשהו שיכול להפריע לתרופות הקיימות שלה. אז בין יוגורטים וסרטנים, התאגידים תמיד ינצחו. מדוע שישקיעו במה שאינו רווחי להם? כך שתנובה וטבע אחד הם. סבל אינו חשוב להם כל עוד הקופה רושמת. ככה זה.