פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדד מחירי המזון עלה ב-38%, והשכר במשק ירד

      מחקר מגלה כי השכר הממוצע לא מדביק את התייקרות המוצרים: הפער בין מחירי המזון לשכר הממוצע בעשור הגיע ל-40%, ההוצאות על דיור זינקו ב-23%, וההוצאות על בריאות עלו ב-17%

      שכר הממוצע במשק לא מצליח להדביק את מחירי מוצרי המזון, שעלו בשיעורים גבוהים בעשור האחרון. מחירי מוצרי המזון עלו ב-2011-2000 ב-40% יותר מאשר השכר הממוצע במשק - כך עולה ממחקר שערכה חברת צ'מנסקי בן שחר עבור TheMarker. מהמחקר עולה כי מדד מחירי המזון עלה בעשור האחרון ב-38%, בעוד השכר הממוצע במשק ירד ב-2% במונחים ריאליים.

      מהנתונים עולה כי שוק הסופרמרקטים בישראל - המגלגל כ-54.6 מיליארד שקל בשנה - לא גדל משמעותית ב-2009-2011. למרות זאת, הצרכנים נדרשים להוציא הרבה יותר כסף בשביל לקנות בסופרמרקטים. לפי מדד מחירי המזון ומדד מחירי הפירות והירקות, מחירי הפירות והירקות לבדם עלו ב-1999-2009 בכ-40%.

      "תורת הדרוויניזם מצויה גם בשוק הסופרמרקטים", מסביר תמיר בן שחר מצ'מנסקי בן שחר. "למעלה מצויות יצרניות המזון שהן ריכוזית - חמש חברות המזון הגדולות מחזיקות ב-45% מהשוק - כוחן רב והן מציגות רווחים גבוהים. מתחתן נמצאות רשתות השיווק, שמצד אחד מתחרות אחת בשנייה בזירת המחיר אך מצד שני עדיין רוצות לשמור על הרווחים שלהן. למטה נמצא הצרכן - רמת חייו תלויה במחירים אותן בוחרות היצרניות ורשתות השיווק לגלגל אליו ועליו. למעשה, היצרניות והרשתות ממשיכות להרוויח והצרכנים ממשיכים לשלם יותר ויותר כדי לשמר על הרווחיות שלהן".

      ההוצאות על תחבורה ותקשורת טיפסו ב-8%

      במקביל, ניכר כי אף שמחיריהם של פירות וירקות עלה באופן ניכר, ההוצאה החודשית עליהם קטנה. ההוצאה החודשית של משפחה ממוצעת על פירות וירקות ירדה בכ-4% במצטבר, ואילו הוצאתו של משק בית על מזון שאינו ירקות או פירות עלתה רק ב-10%, לעומת עלייה של 50% במחירים. המשמעות היא שהצרכנים נאלצים לאכול פחות, או שהם קונים מוצרים חלופיים זולים יותר.

      "משפחה ממוצעת מוציאה כ-300 שקל בחודש על פירות וירקות. אז עכשיו היא קונה פחות או קונה פירות וירקות זולים יותר", מסביר בן שחר. "זה גם אומר שאנחנו אוכלים פחות מוצרים אורגניים יקרים, שיד הצרכנים אינה משגת לצרוך אותם".

      הקושי עבור משפחה ממוצעת מגיע לא רק ממזון, ולמעשה כלל ההוצאה החודשית של משקי בית על דיור, מזון, תקשורת, דלק, ריהוט ועוד עולה ב-1.4% בממוצע מדי שנה בעשור האחרון, ומסתכמת ב-12 אלף שקל. ההוצאה על מזון בפרט עולה אף היא מדי שנה בכ-0.8%.

      ההוצאה החודשית שעלתה בשיעור הגבוה ביותר היא הדיור - ההוצאה החודשית הממוצעת של משק בית על דיור היתה 2,428 שקל ב-2001, לעומת 2,997 שקל ב-2011 - גידול של 23%. ההוצאה על בריאות עלתה ב-17%, הלבשה והנעלה ב-14% וההוצאה על תחבורה ותקשורת עלתה ב-8%. למעשה, כל ההוצאות החודשיות התייקרו למעט ההוצאה החודשית על ריהוט.

      העניים מרימים ידיים

      ההוצאה החודשית על מזון (כולל פירות וירקות) היא השלישית בגודלה מבין כל הקטגוריות, כאשר כיום משק בית מוציא על מזון כ-2,000 שקל בחודש בממוצע. "השכר לא עלה באותה מידה שהתייקרו מוצרי המזון והוצאות אחרות. משקי הבית נדרשים להוציא יותר כדי לשמר את אותו הסל, והרבה פעמים צריכים לקזז בהוצאות אחרות כמו הלבשה, הנעלה וריהוט כדי שיהיה להן כסף לקנות מזון", הסביר בן שחר.

      ההוצאות הגדלות והנטל שנעשה כבד יותר ויותר הביאו לכך שהצרכנים מחפשים אלטרנטיבות זולות יותר. הרשתות הפרטיות היו הראשונות שזיהו זאת. כיום חנויות הדיסקאונט (רמי לוי, כמעט חינם, מגה בול, שופרסל דיל ועוד) מהוות כבר 41% מהשוק, ולצד השווקים משלימות כ-50% מהשוק.

      לדברי בן שחר, "חנויות הסופרמרקט ‘הרגילות', כלומר לא מפורמט דיסקאונט ולא שכונתיות, מהוות רק 13% מהשוק והולכות להיעלם. שופרסל ביטלה את שופרסל ביג לטובת שופרסל דיל וכולם כבר מבינים את הצורך של הצרכנים בחנויות דיסקאונט".

      הפער החברתי משתקף גם בהוצאה על מזון. בעוד שהעשירים יכולים להגדיל את סל הקניות שלהם, ליתר הצרכנים אין ברירה. גם אחרי שהלכו לחנויות דיסקאונט והמירו את המוצרים לתחליפים זולים יותר, הם נאלצים להפחית את גובה סל הקנייה.

      היצרנים והרשתות ממשיכים להרוויח

      כשמסתכלים על גודל ההוצאה החודשית למשק בית על מוצרי מזון לפי רמה חברתית-כלכלית ב-2003-2009, רואים כי שני העשירונים העליונים הגדילו את ההוצאה הכספית על מזון ב-300 שקל. העשירונים השביעי והשמיני מוציאים 250 שקל יותר על מזון, העשירונים החמישי והשישי מוציאים 150 שקל יותר והעשירונים השלישי והרביעי הגדילו הוצאתם ב-60 שקל בלבד. זאת, בעוד ההוצאה של העשירונים התחתונים קטנה ב-40 שקל. "זה מראה איך הפערים גדלים במדינה. העשירים מנסים לשרוד אבל העניים לא מצליחים", אומר בן שחר.

      בעוד הצרכנים קורסים תחת הנטל, חברות המזון מציגות רווחים גדולים וגם רשתות השיווק מציגות רווח תפעולי חיובי. שיעור הרווח התפעולי של קבוצת אסם מכלל רווחיה באותה שנה היה 13% ב-2010, של קבוצת שטראוס כ-9% וטמפו כ-8%.

      שיעור הרווח התפעולי של שופרסל מכלל רווחיה באותה שנה היה 4.6% ובקרב הרשתות הפרטיות הוא גבוה יותר - רמי לוי שיווק השקמה 6.8% וכמעט חינם 5%.


      "החברות האלה מציגות גידול בהכנסות וברווחים משנה לשנה, והאזרחים הקטנים ממשיכים לשאת בנטל. לא יכול להיות שהן שומרות על רמת הרווחיות והצרכן נמצא בבעיה", אומר בן שחר.

      "לאנשים לא רק נמאס, אלא הם הבינו שיש להם כוח והיצרנים הבינו שהם לא מבינים את הצרכנים. אם עד עכשיו המלחמה היתה בין הרשתות לבין עצמן, או מול היצרנים, עכשיו יש מלחמה בין הצרכנים ליצרנים. לצערי, כמו שזה נראה עכשיו, מחירי המוצרים בעולם ימשיכו לעלות וסל המוצרים של הצרכנים יהיה יקר יותר. זה אומר שילדינו יאכלו מוצרים פחות בריאים - אנשים יוותרו על פירות, לחם מחיטה מלאה ומוצרים אחרים שלהורים לא תהיה יד משגת לקנות עבורם".