יבואנים: רשתות השיווק אחריאיות למחירים הגבוהים

לדברי יבואנים רשתות השיווק מוכרות מוצרי יבוא ברווח של בין 60% ל-100%. לדבריהם כלל השוק מתאים את עצמו למחירים הגבוהים האלו

אורה קורן
17/07/2011

הצרכן הישראלי משלם פי שניים עד ארבעה לעומת הצרכן האירופי על מוצרי מזון ומשקאות רבים, בהם יין אדום ולבן, שקדים, שום, דבש ודגים - כך עולה מנתונים שאסף איגוד לשכות המסחר עבור TheMarker. אולם, בניגוד לניסיונות למקד את הבעיה במכסים הגבוהים הנהוגים בישראל המיועדים להגן על החקלאים - יבואנים מצביעים על הקמעונאים, ובעיקר על רשתות השיווק, כסיבה המרכזית לעליות המחירים בישראל.

על פי היבואנים, שהעדיפו להתראיין בעילום שם כדי לא לפגוע בקשריהם עם הרשתות, המכסים וההיטלים אחראים רק לחלק קטן מהמחירים הגבוהים של המזון בישראל. לדבריהם, חלק הארי מעליות המחירים נובע מכך שרשתות השיווק מוכרות מוצרי יבוא ברווח של 60%-100%, וכלל השוק מתאים עצמו למחירים הגבוהים.

אחד מיבואני הקטניות סיפר כי ניתן למכור חלק ממוצריו ברשתות ב-30 שקל לקילוגרם, וכולם עדיין ירוויחו. אך בפועל, הרשת מוכרת אותם ב-50-60 שקל לקילוגרם. "זה ברור וידוע - הרשתות מכפילות מחירים", אמר יבואן אחר.

גם יבואני אלכוהול סיפרו כי רשתות לא מתביישות להרוויח 60% על בקבוק יין. "המכס על היין לא מוגזם. אבל יין שאני קונה ב-20 שקל באירופה, משלם עליו מע"מ ומכס של כ-6 שקלים, ומוכר לרשת שיווק בכ-30 שקל - מגיע לצרכן על המדפים במחיר של 45-50 שקל", סיפר אחד היבואנים.

אף שהיבואנים מפנים אצבע מאשימה לרשתות השיווק, הם סבורים כי הגיע הזמן לרענן גם את מדיניות היבוא ולהתאים אותה לנסיבות שהשתנו. לדבריהם, מדיניות היבוא צריכה להמשיך להגן על החקלאים, אולם לא בדרך שתהפוך אותם לעצלים, אלא בכזו שתהפוך אותם יותר יעילים ותחרותיים.

תחרות היא אמצעי מוכר להוזלת מחירים. בתחום היבוא יכולה הממשלה לתרום את חלקה לא רק בהפחתת מכסים נקודתית, או במסגרת מדיניות מחודשת, אלא גם בדרך חלוקת מכסות היבוא של מוצרים. בהסכמי הסחר של ישראל ישנם מוצרים שניתן לייבא ללא מכס, או במכס מופחת, אך הכמויות מוגבלות במכסות יבוא. חלוקת המכסות הביאה לסחר לא חוקי בהן.

במשרד התמ"ת יודעים, שחלוקת המכסות הפכה לעסק בפני עצמו בין היצרנים, תוך לוליינות שעוקפת ניסיונות אכיפה של המשרד.

מבחינת היבואנים הישראלים, המכסה היא הבטחה לרווח נאה, לכן ניטש מאבק על חלוקתה. במשרדי התמ"ת והחקלאות יש כמה אפשרויות לחלוקת מכסה, בהן שיטת כל הקודם זוכה, חלוקה לפי גודל, הגרלה, חלוקה ביורוקרטית שקובעת איזה נתח יקבלו יצרנים ואיזה יבואנים, וחלוקה שרירותית בהגרלה. ישנם יצרנים, או יבואנים, שמגישים בקשה למכסה, מקבלים אותה - ומיד מוכרים אותה ברווח ליצרן או ליבואן אחר. במשרדים מנסים לצמצם את התופעה, אולם ללא הצלחה משמעותית.

אחד הכשלים במדיניות חלוקת המכסות היא העדפת יצרנים על פני יבואנים. אף שהיבוא יכול להוריד מחיר של מוצר בשוק, ליצרן מקומי אין עניין להוזיל אותו ובכך להסיט צרכנים מהמותג המקומי שלו (היקר) למותג המיובא (הזול). התוצאה היא שהמותג המיובא מיישר קו עם המחיר הגבוה של המותג המקומי, והצרכן נפגע, כמו במקרה של שמן הזית.

שמן זית הפך למוצר בסיסי במטבחים רבים, אולם מחירו עדיין גורם כאב לב לצרכנים רבים, שכדי להכניס לסל הצריכה בקבוק של 750 מ"ל נאלצים להיפרד מכ-45 שקל ויותר. במבצעים ניתן למצוא אותו בכ-39.9 שקל, ובשבועיים האחרונים, לאחר התעוררות המחאה הצרכנית, התפרסמו ברשתות מבצעים של כ-30 שקל לבקבוק שמן זית. בחו"ל נמכר בקבוק שמן זית אקסטרא וירג'ין בסכומים של 19-24 שקל.

"ההיצע המקומי לא עונה על הביקוש"

ראובן שליסל, ראש אגף מוצרי מזון באיגוד לשכות המסחר, סבור כי הבעיה נעוצה במדיניות הממשלה, המעניקה מכסות יבוא גדולות דווקא ליצרנים מקומיים. הנימוק לכך הוא שהיצרנים המקומיים קונים שמן בחביות ומבקבקים אותו בארץ, ובכך מספקים תעסוקה. אולם, העובדה שנתח גדול מהיבוא נמצא בידיהם מטרפדת את האפשרות להורדת מחירים: כי איזה יצרן שמוכר שמן זית לרשת ב-30 שקל ימכור לה בקבוק שמן מתחרה ב-20 שקל? הרי בכך יפגע במותג שלו עצמו. לכן, אומר שליסל, היצרן המקומי מעלה את המחיר של הבקבוק המיובא ל-30 שקל, סופג את הרווח או חולק אותו עם הקמעונאי, והצרכן משלם ביוקר.

יוסי ויליגר, בעלי ויליפוד, יוצא נגד מדיניות המכס (50%) המפלה בין יבואני קופסאות שימורים של טונה וסרדינים ליבואני טונה קפואה פטורה ממכס, שנארזת בארץ. בשני המקרים לא מדובר בהגנה על תוצרת מקומית, משום שבישראל לא מגדלים טונה וסרדינים. מהתכתבות איגוד לשכות המסחר עם משרד התמ"ת עולה, כי האפליה נועדה להגן על כ-800 עובדים בפריפריה שמועסקים באריזת הטונה בקופסאות. התוצאה: קופסת טונה, שנמכרת בארה"ב ובבריטניה בכ-3.5-3.8 שקלים, נמכרת בישראל בכ-5.5-7 שקלים.

עידו חממה, יבואן מוצרי חקלאות, טוען כי ההיטלים שאינם משתנים על מוצרים כמו גרגרי חומוס, צנוברים, בורגול ובוטנים יוצרים עודף הגנה על החקלאים, שהרווחיות שלהם עלתה בשנים האחרונות. הפחתת ההיטלים היתה מותירה את המגדלים רווחיים, אך המוצר היה נמכר במחיר נמוך יותר לצרכן.

האם מכס גבוה יוצר מעטפת הגנה שגורמת לחקלאי הישראלי לא להתאמץ או להתייעל?

"כן", עונה ורד מוצפי, מנהלת פיתוח עסקי בחברת מוצפי משה, העוסקת ביבוא מוצרי מזון ומוצרי חקלאות, בהם פירות יבשים, אגוזים, שקדים, פופקורן, גרעיני חמניה, צנוברים, בוטנים, חומוס ואורז. "יבוא נדרש כי ההיצע המקומי לא עונה על הביקוש, אך המכס הגבוה גורם לחקלאים לא להיות יעילים", הוסיפה.

"ההיטלים והמכסים מגולגלים למחיר הסופי שמשלם הצרכן ומכבידים עליו", אמרה. לדבריה, קילוגרם שקדים נמכר בחו"ל ב-5.3 דולרים (כ-18.5 שקל). בישראל הצרכן פוגש את אותו קילוגרם בסכומים של 70-80 שקל. לדבריה, המכס וההיטלים על השקדים מסתכמים בכ-30% ויותר מהמחיר, וקיצוץ בהם יאפשר לצרכן ליהנות ממחיר נוח יותר. עלייה דומה מתרחשת במחיר גרגרי חומוס, שהמכס עליהם הוא 30%.

שאלת יבוא אבקת חלב הפכה לנושא רגיש נוכח השפעתה הגדולה על מכירות החלב הניגר למחלבות. טל זומר, סמנכ"ל בחברת זומר קפה, המייצרת אבקות שתיה ואבקות להכנת מזון, אומר כי מדיניות היבוא פוגעת ביכולת הצמיחה של החברה. על יבוא אבקת חלב מוטל מכס של 212%, שהופך את היבוא ללא כדאי כלכלית.

עם זאת, ישנה מכסת יבוא פטורה ממכס, שמנוצלת על ידי יצרנים מקומיים. אלא שחלוקת המכסה נעשית על פי גודל החברה המבקשת. כך יכולה חברה כמו תנובה לייבא אבקת חלב פטורה ממכס בהיקפים גדולים, בעוד שמחלבות מתחרות מקבלות נתח קטן ממנה - וחברה כמו זומר קפה המעסיקה כ-30 עובדים, מקבלת חלק מזערי מהמכסה. "זה מגביל את הצמיחה של העסק ואני נדרש למצוא שיטות לעקוף את זה, למשל לרכוש מאחרים שלא השתמשו במלוא המכסה שקיבלו", אמר זומר.

גם יוסי גלזמן, בעלים ומנכ"ל של גלזמן סחר בינ"ל הפועלת כמתווך (ברוקר) בין מוכרים בחו"ל לקונים בישראל בתחום המזון, מכיר את הסחר במכסות. "עדיף להטיל על שמן זית אפילו מס גבוה יותר, אבל שיהיה אחיד לכולם - ליצרנים וליבואנים - במקום לחלק מכסות בצורה בעייתית", אמר. גלזמן סבור כי המכס על מוצרי מזון כמו שמן זית, קטניות, סרדינים וטונה גבוה מדי ויוצר עליות מחירים מיותרות. לדבריו, שמן זית שנמכר בחו"ל ב-10 שקלים נמכר בישראל ב-30 שקל. המסים לממשלה מהווים כ-6 שקלים מערך המוצר.

"משהו פה השתבש"

דוגמה נוספת להתייקרות שנובעת ממדיניות המכס היא ההגנה על גרגרי חומוס. מחיר טונה גרגרים בעולם הוא 1,400-1,600 דולר, ואילו בארץ מוטל עליהם היטל של 1,000 דולר לקילוגרם, שגורם להתייקרות משמעותית לצרכן.

אריה זייף, סגן נשיא איגוד לשכות המסחר, כיהן בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 כסמנכ"ל משרד החקלאות לסחר חוץ, ובשנות ה-90 שימש מנהל אגף המכס והמע"מ (כיום רשות המסים). את סיפור מוצרי המזון הוא מכיר, לפיכך, מכל הכיוונים.

"מדיניות היבוא של ישראל נבעה גם משיקולי קרקע, ביטחון והתיישבות, לא רק משיקולים כלכליים", אמר. "המדינה רצתה שאנשים יגורו בכפר, במקומות רחוקים ויגדלו ביצים וחיטה ויבטיחו את אספקת החלב. זו היתה מדיניות מכוונת משיקולים התיישבותיים וביטחוניים נכונים. השיקול הכלכלי היה להבטיח אספקת מזון גם במלחמה.

"השיקולים האלה קיימים בכל המדינות, גם באיחוד האירופי ובארה"ב. בהסכמי הסחר מורידים מכסים הדדית על הכל, למעט חקלאות. ישנה הסכמה שמותר למדינה להגן על חקלאיה. האירופאים אפילו הקלו עלינו, כשאיפשרו לנו לייצא אליהם פירות וירקות ופרחים מבלי שפתחנו את השוק הישראלי למוצרי חקלאות אירופיים.

זייף הוסיף כי במרוצת השנים החקלאות השתנתה כתוצאה מפתיחת השוק, עלייה של רמת החיים ובעיות מים. עם זאת, עד היום תקפים שיקולים כמו יישוב בגליל, בנגב ובאיזורי ספר ודאגה לפרנסת התושבים שם. לדבריו, עליות המחירים הגבוהות בישראל אינן נובעות מהמיקטע החקלאי.

"מה שפוצץ את העסק זה לא בעיקר החקלאים. הפכנו למדינה הכי יקרה במדינות המערביות, בעיקר במזון בסיסי. לא מעניין אותי גבינת קשקבל - אבל לחם, בשר, ביצים, פירות וירקות הפכו מאוד יקרים לצרכן. זה לא בסדר, ועל זה צריכים לתת את הדעת. צריך לשבת ולחשוב איך פותחים יבוא בלי לפגוע בחקלאות. התוכנית צריכה להיות לחמש שנים, שיאפשרו ליצרנים להתארגן. ישנה הגנה חזקה מאוד על תוצרת מקומית, שלא התאימה עצמה להשתנות הנסיבות. ההגנה המעוותת יוצרת מצבים שמאפשרים למישהו להעלות מחירים בצורה מטורפת. בתכנון היבוא עדיין צריכים להימנע מלפגוע בחקלאים, לתת להם לחיות בכבוד, כי יש להם חשיבות גדולה מאוד. צריך גם לראות, אם מישהו גוזר קופונים גדולים בין היצרנים, היבואנים והרשתות. התוכנית צריכה לאפשר לרכוש מוצרים בסיסיים במחיר סביר", אמר.

על פי נתוני הכנסת, מ-2005 עד עכשיו מדד מוצרי המזון בישראל עלה ב-31.6% ובגוש היורו ב-14.5%. "לא סביר שהמדד כאן יעלה פי שניים. משהו פה השתבש. אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק על הנקודה, אבל צריך לשבת במהירות ולתקן את זה", הוסיף זייף.

רשתות השיווק: היבואנים מגזימים, הרווח של רוב הרשתות הוא 20%-40%

ברשתות השיווק דוחים את הטענות של היבואנים, ואומרים כי רוב השוק כיום שייך לרשתות השיווק המוזלות ("דיסקאונט"), ולפיכך הרווחיות שלהן נמוכה מכפי שנטען.

"איני מכיר מוצרים שהרווחיות עליהם היא בשיעורים של 60% ויותר, כמו שהיבואנים מספרים", אמר רני צים, מבעלי רשת כמעט חינם. "יכול להיות שמדובר במוצרים שנמכרים ברשתות פרימיום, כמו מוצרים בתפזורת, ועליהם יש פחת רב. אנחנו, למשל, עובדים על רווח גולמי של 22%-30% במוצרים המיובאים, וכך גם יתר הרשתות הפרטיות".

בכיר באחת הרשתות הפרטיות הוסיף: "הרשתות הפרטיות עובדות על רווחיות גולמית של 20%-25% על מוצרים מיובאים. ברשתות העירוניות זה גבוה יותר ועומד על 35%-45%, וברשתות פרימיום אף יותר - אבל גם שם זה לא 60%-100%. אולם רשתות שמייבאות בעצמן מוצרים כמו טיב טעם, כן מרוויחות 50% ויותר על מוצרים מסוימים".

ברשת טיב טעם, שמגוון המוצרים המיובאים שלה גדול, מספרים כי הרווחיות במוצרים המיובאים, ובעיקר בכאלה שהרשת מייבאת בעצמה, גבוהה יותר ממוצרים אחרים - אך עדיין לא מגיעה למספר שבהם נוקבים היבואנים. בין המוצרים שהרשת מייבאת ניתן למצוא גבינות, יינות, משקאות חריפים ומוצרי מכולת.

יוסי שליו, ראש אגף הסחר והשיווק של רשת טיב טעם, אמר: "התחרות בשוק הקמעוני בישראל עזה. נכון שאנחנו לא ממש משחקים בזירת המחיר, אבל אנחנו בכל זאת לא במאדים ולא יכולים לקבוע איזה מחירים שאנחנו רוצים. באופן כללי, הרווחיות הגולמית שלנו גבוהה משל רשתות אחרות, מכיוון שאנחנו גם יצרנים, ונעה סביב 28%. מובן שהרווחיות שלנו במוצרים שאנחנו מייבאים בעצמנו גבוהה במקצת מזו שבכלל המוצרים בחנות, ובטח שיותר מאשר במוצרים הממותגים, שעליהם הרווח נמוך מאוד או כלל לא קיים. במוצרים שאנחנו מייבאים הרווחיות היא בשיעור של כ-40%, ואם מחסירים מכך עלויות של סדרנות, הפצה לסניפים והחזרות - נשארים עם רווחיות של 25% בממוצע".

לדברי שליו, המחירים הגבוהים הם באשמת גורמים אחרים: "גם אם לרשתות השיווק יש חלק בכך, הוא מזערי. המחירים הגבוהים מגיעים בעיקר ממכסים גבוהים מדי וקביעת מכסות נמוכות מדי, וכמובן ביורוקרטיה מכבידה, כמו אישורים שצריך לקבל מאינסוף גורמים כמו משרד התמ"ת ומשרד הבריאות. אם הביורוקרטיה היתה קלה יותר, והיתה למשל רשות מזון אחת שמטפלת בהכל, אז היו יותר יבואנים והתחרות היתה גדלה".

לטענת שליו, גם לצרכנים חלק בעליות המחירים: "הצרכנים צריכים לתת צ'אנס גם למוצרים חדשים ולא להיצמד תמיד למותגים המובילים והמוכרים. ב-2008, כשהאווירה בשוק היתה קשה, אנשים חיפשו חלופות זולות יותר וקנו מותגים פרטיים או מוצרים מיובאים של יצרנים קטנים. ברגע שחזרנו לתקופת השפע אנשים חזרו לקנות את המותגים המובילים. לכן החברות הגדולות קיבלו ביטחון, וכשהן עידכנו מחירונים הן העלו את המחירים מעבר לעליית התשומות וגורמים אחרים שהשפיעו עליהן".

גם ברשתות מסכימים שיש מוצרים בתחומים מסוימים שהרווחיות עליהם מזכירה את המספרים שנקבו היבואנים, אך לדבריהם - גם לכך יש סיבות מוצדקות.

"במוצרים בשקילה ובתפזורת, רמות הרווחיות עומדות על 40% ויותר - אבל צריך לקחת בחשבון שנדרשת הרבה השקעה מצדנו: צריך עובד שישקול את המוצרים ללקוחות ויסדר אותם, כי אם הם פשוט ישכבו בלי השגחה אנשים יעשו בלאגן, יטעמו וכו'. בנוסף, במוצרים האלה יש הרבה מאוד פחת", אומר שליו מטיב טעם.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully