פרשת דסק"ש: האם יש בסיס משפטי לתביעות משקיעים

מאת אסף ברגרפרוינד



אחת הטענות המעניינות שהעלו בכירי דסק"ש במשפט הפלילי נגדם, היה כי הם פעלו לטובת בעלי המניות. הבכירים, דב תדמור, שלמה כהן, עמוס בנקירר ויוסף בוק, טענו שהסתירו את דו"חות ישקר מהציבור, מאחר שפרסומם היה מביא לקרע עם ישקר, מאלץ את דסק"ש למכור את אחזקותיה בחברה - ובכך להיפרד מאחד ממוקדי הרווח החשובים שלה.



הבכירים, כלומר, גרסו שעבירת אי הגילוי הנאות שביצעו, למעשה הגנה על הציבור, מאחר שגם אם הציבור לא ידע מהי רווחיותה של ישקר - הוא המשיך ליהנות מרווחיות זו דרך הרווחים שהציגה דסק"ש. הטענה שאי גילוי נאות עשוי לשרת את הציבור, במקום לפגוע בו, היא טענה חדשנית, המשליכה על האפשרות כי דסק"ש תיחשף עתה לתביעות אזרחיות נגדה.



השאלה היא אם באמת ניתן כיום להגיש תביעות אזרחיות נגד דסק"ש ומנהליה לשעבר בגין פעולותיהם בעניין ישקר. עו"ד יעקב סבו, המתמחה בהגשת תובענות ייצוגיות נגד חברות ציבוריות, מעריך שהתשובה לכך היא חיובית.



לדבריו, משקיעים שמכרו מניות דסק"ש ב-95-'90' (התקופה שבה לא צורפו דו"חות ישקר לדו"חות דסק"ש), יוכלו להגיש תובענה ייצוגית נגד החברה והמנהלים. להערכתו, המשקיעים יוכלו לטעון כי מכרו את מניותיהם במחיר נמוך מדי - שלא שיקף את ערך השוק - וכי לא יכלו להעריך נכון את הערך המוסף של ישקר בדסק"ש. סבו מציין שכדי לבסס תביעה יהיה צורך לצרף חוות דעת כלכלית, שתאמוד את המשמעות של אי צירוף דו"חות ישקר על הערך של מניית דסק"ש.



סבו, המציין כי יש תקדימים לתביעות דומות מצד "מוכרי מניות" בארה"ב, מייחס את סיכויי ההצלחה של תביעה כזו לשני עניינים. ראשית, לדבריו, ההצלחה לא תלויה בתוצאות ההליך הפלילי. זאת, מאחר שגם אם יוגש ערעור על ידי המורשעים לבית המשפט המחוזי, שיזכה אותם לבסוף מהעבירות שבהן הורשעו בהליך הפלילי, עדיין יהיה ניתן להגיש תביעה אזרחית.



שנית, דסק"ש ומנהליה לשעבר יציגו קו הגנה חזק, שלפיו פעולותיהם נועדו להיטיב עם המשקיעים בחברה. זאת, שכן פעולת ההסתרה נבעה מחוסר שביעות הרצון של בעלי השליטה בישקר - משפחת ורטהיימר - מפרסום דו"חות ישקר המלאים, שהיוותה "ביצת זהב" עבור דסק"ש ובעלי מניותיה, ולולא ביצוע הפעולות האלה היתה דסק"ש נאלצת להיפרד מאחזקותיה בישקר. לדברי סבו, טענה זו הועלתה בהליך הפלילי ונדחתה על ידי ביהמ"ש, אך ייתכן שבהליך אזרחי התוצאה תהיה שונה.



לדעת סבו, אין חשש שעברה תקופת ההתיישנות, אף שמדובר בתביעה המבוססת על מעשים שבוצעו ב-95-'90'. הוא מדגיש שתחילת מרוץ ההתיישנות בן שבע השנים מתחיל ביום שבו נחשף המשקיע לעילת התביעה.



במקרה הנוכחי ניתן לטעון שהמשקיע למד על הפרטים ביום שמיעת הכרעת הדין או ביום הגשת כתב האישום נגד דסק"ש והבכירים, או לכל המאוחר ביום שנודע על חקירתם ברשות ניירות ערך. בפועל, החקירה נגד דסק"ש והבכירים החלה ב-96', אך הוקפאה בשל ההליכים האזרחיים בנוגע לפרסום דו"חות ישקר. באוגוסט 97', ערב החלפתו בידי מירי כץ, חידש יו"ר הרשות דאז, אריה מינטקביץ, את החקירה, והיא נוהלה ע"י מנהל מחלקת החקירות ברשות, גיורא הרטוג. קיום החקירה הובא לידיעת הציבור עם מעצר בכירי דסק"ש באוגוסט 98'.



בכל מקרה, גם אם נוקטים בגישה המחמירה, סביר להניח שניתן יהיה להגיש תביעה שכזו עד 2005, ללא חשש מהתיישנות.