עשרות האלפים שצעדו שלשום ברחובות תל אביב במפגן כוח מרשים הביעו את מחאתם בשורה ארוכה של נושאים. חלק מהמפגינים נשאו סיסמאות בזכות הפחתת מחירי הדיור ויוזמה של דיור בר השגה. חלק קראו להגדלת השוויוניות ולהפסקת הכלכלה הקפטילסטית. כמעט כולם היו משוכנעים שהתפטרותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תביא מזור לצרות של המדינה.
מה באמת רוצים אלה שהשתתפו בהפגנה? נראה שגם הם עצמם לא באמת יודעים, ולא בכדי - משום שהבעיות של מדינת ישראל מורכבות מכדי שניתן יהיה לנסח אותן לפתרון יחיד. גם הטלת כל האשמה על ראש הממשלה הנוכחי, נתניהו, אינה הוגנת. הבעיות של ישראל נמשכות כבר הרבה שנים, והן חוצות תקופות וממשלות.
עם זה, נתניהו נושא באחריות כבדה להחרפת המשבר הנוכחי לפחות בשתי נקודות קריטיות: הזלזול שלו בבעיות הניהוליות הקשות של ממשלת ישראל, שהן הבסיס לאכזבה הציבורית מתפקוד המדינה ולחוסר האמון שהציבור רוחש להבטחות השלטון; והחרפת האי שוויון באמצעות מתווה הפחתת המסים.
ברור למה בדיוק התכוונו כל אלה הקוראים ל"הפסקת הקפיטליזים החזירי" והגדלת השוויון בחברה הישראלית. הצעד העיקרי שאנחנו מכירים להגדלת השוויון הוא הגדלת המסים על עשירים והפחתתם על עניים. אלא מאי, בתחום המסים נמצאת ישראל במלכודת אכזרית: כבר כיום 51% מאזרחי ישראל העניים יותר פטורים לחלוטין מתשלום מס הכנסה. אין אף מדינה אחרת בעולם, כולל מדינות רווחה מפותחות הרבה יותר מישראל, כמו מדינות סקנדינוויה, שבה 50% מהאוכלוסייה כלל אינה מגיעה לסף המס. מהבחינה הזו בלבד, אגב, ישראל היא אחת ממדינות הרווחה המתקדמות ביותר בעולם.
המחיר של אי תשלום מסים בידי מחצית מהאוכלוסייה, עם זאת, הוא שהפירמידה של משלמי המסים בישראל היא צרה מאוד ותלולה מאוד. במלים פשוטות יותר: המעמד הבינוני בישראל משלם את מחיר הפערים החברתיים בישראל, משום שהנטל על מחצית האוכלוסייה שמסוגלת לשלם מס, והמעמד הבינוני בתוכה, הוא כבד מאוד.
לפי נתוני דו"ח מינהל הכנסות המדינה ל-2010, העשירון העליון מתחיל ברמת שכר של כ-18 אלף שקל בחודש. ברמת שכר כזו, שנתפשת בעיני רבים כבינונית בלבד, משלמים כבר מס מירבי של 33% בחודש - מדרגת המס השניה בגובהה. אם נרד עוד עשירון אחד למטה, נגלה שהעשירון התשיעי מתחיל כבר ברמות השכר של כ-13 אלף שקל בחודש - שוב, הכנסה שנתפשת כעמוק בתוך המעמד הבינוני. בפועל, במונחי מס, מדובר במעמד גבוה המשלם מס מרבי של 30%.
ומי משלם את מדרגת המס המירבית של 45%? כל מי שמשתכר יותר מ-39 אלף שקל בחודש. בסך הכל מדובר ב-58 אלף איש ואשה, המהווים 1.7% מהאוכלוסייה (שני מאיונים עליונים). כן, כ-60 אלף איש בלבד מחזיקים על כתפיהם את כל מדרגת המס הגבוהה ביותר, והם אחראים ל-28% מהכנסות המסים הישירים של ישראל.
עם קצה פירמידה צר כל כך, ברור לחלוטין שהגמישות של ישראל בתחום המסים הישירים אינה גדולה ולא ממנה תבוא הישועה הלאומית. עם זאת, את מעט הגמישות שיש לישראל בתחום - חשוב לנסות ולנצל. בין 2002 ל-2009 ביצעה ישראל הפחתה ניכרת של המסים הישירים שלה - שיעור הפחתה מצטבר של 13% במשקל המס כאחוז מהשכר למי שמשתכר שכר ממוצע (ללא ילדים). לשם השוואה, שוודיה ביצעה את ההפחתה הגדולה ביותר אחרי ישראל, ואצלה ההפחתה היתה של 5% בלבד.
העשירים לא יתאכזבו
כידוע, ראש הממשלה חרת על דגלו את ההמשך במתווה הפחתת המסים. מדרגת המס המרבית כיום, שמסתכמת ב-45%, צפויה לרדת ל-39% בתוך כחמש שנים. כתוצאה מכך, ישראל עומדת להיהפך לאחת המדינות הזולות ביותר בעולם במונחי מס ישיר. מאחר שהנשכרים העיקריים מההפחתה הצפויה יהיו אותם 60 אלף איש, ומאחר שישראל סובלת מאי שוויוניות גבוהה, לא ברור כלל מדוע מתעקש ראש הממשלה על המשך הפחתת המסים.
ניתן להניח שבעולם של תחרות גלובלית על בעלי ההון, הגמישות של מדינת ישראל לייקר את המס הישיר לבעלי ההכנסות הגבוהות אינה גדולה מאוד. המדרגה הנוכחית של 45% יכולה להתייקר, ככל הנראה, עד ל-50%-53% מהשכר. התייקרות גבוהה מכך עלולה להיות מסוכנת, ולהביא לבריחת הון. קשה להאמין שראש הממשלה יסכים לבחון העלאה כזו, גם אם מתונה בלבד, של מדרגת המס העליונה - אבל בוודאי שיש לתבוע ממנו מבחינה ציבורית שלא לרדת ממדרגת המס הקיימת של 45%.
גם העשירים כבר מבינים שהאי שוויון בישראל מאיים על שלמותה של המדינה, ולכן הם מוכנים לספוג העלאת מסים. כך, מנכ"ל אסם, גזי קפלן, התבטא לאחרונה שיש להעלות את נטל המס על העשירים. העשירים בוודאי לא יתאכזבו אם ראש הממשלה ייסוג מתוכניתו המיותרת, ויבטל את מתווה הפחתת המסים.