לאחר 10 ימים מהקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד בתל-אביב ניתן כבר לערוך סיכום ביניים (אם כי ארעי, בגלל שהמערכה נמשכת) של מאבק הדיור. על פי רוב, קשה עד מאוד לתת תשובה לשאלה "מה הושג" במסגרת מאבקים חברתיים רחבים ועממיים, בייחוד כאשר תנופת המאבק נמשכת והוא לא מגלה סימנים חולשה. להיפך, הפגנת ההמונים במוצ"ש האחרון (70 אלף משתתפים על פי הערכת עיתון "מעריב", או 35 אלף על פי הערכת המשטרה, כפי שנמסרה לדרגים ממשלתיים) רק חיזקה את המחאה ואת נחישות המוחים.
על מנת לערוך סיכום ביניים, ברצוני להתמקד בחמש סוגיות מרכזיות: האם המאבק על הדיור יוצא דופן לעומת מאבקים אחרים בחברה הישראלית, האם זו תגובה "דורית" של צעירים "מפונקים", על עמדת הממשלה בהקשר המאבק, ה"המעטפת העולמית" של מאבק ואיך ניתן להמשיך מכאן.
כאמור, ויש להדגיש זאת שוב ושוב, מדובר בסיכום ארעי. יצוין עד עתה, לא פעם ולא פעמיים, הפרשנים, הפוליטיקאים בימין ואף אנשי אקדמיה מסוימים ניסו "להספיד" את הצעירות והצעירים הנאבקים למען דיור הולם. ההפגנה ההמונית שנערכה במוצאי שבת בתל-אביב הוכיחה שידיעות על מותה של המחאה היו מוקדמות.
א. האם זהו מאבק מבודד? קרי, האם המאבק של הצעירות והצעירים נולד "משום מקום", מ"צעירים מפונקים המחפשים דיור זול במרכז תל-אביב", או שזהו ביטוי נוסף להתמודדות של דור צעיר עם השלכותיהן החברתיות והכלכליות של המדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית הממושכת?
לא ניתן להפריד את המאבק על הדיור, משביתת העובדים הסוציאליים בתחילת השנה, ומשביתתם הנמשכת של הרופאים. בשלוש המחאות שצויינו חברתיות ומעמדיות בולטת השתתפותם של אנשי מקצוע צעירים ואף סטודנטים במערכה. זהו דור פעילים חדש, שהתחנך על ברכי "המצוינות" והחתירה לעושר ולאושר במסגרת הסדר החברתי הקפיטליסטי שהפך אותם לקרבנותיו.
ב. האם זהו מאבק "דורי"? במילים אחרות: האם רק צעירים לוקחים חלק במאבק זה? הפרשנים הנוטים לייחס את השורשים החברתיים של המאבק "למעמד ביניים שבע", מסתיר את השורשים המעמדיים העמוקים של המאבק החברתי על הדיור. לרוב מדובר בצעירות ובצעירים עובדים, בחלקם בנים למשפחות שכבות ביניים מבוססות, רובם משכילים. כמאבק של עובדים למען שמירה על רמת החיים, בולטת בהיעדרה ההסתדרות.
יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, עשה הכל שביכולתו כדי לטרפד את מאבק העובדים הסוציאליים בתחילת השנה, הוא מתעלם בעקביות ממאבק הממושך שהאחיות ולא נוקט כל צעד כדי לקשר בין מאבק האחיות לסכסוך העבודה של הרופאים. עתה עיני לא שמע ולא רואה את הזעקה העולה מהמאהלים ברחבי הארץ. בכך, הוא מועל בתפקידו.
ג. מדוע הממשלה לא מסוגלת לתת מענה לדרישות המוחים? שאלת הדיור, הפכה למרכזית עבור שכבות עם רחבות. בקרב העובדים בעשירוני השכר הנמוכים הבעלות על דירה הולכת ונעשית נדירה יותר ויותר. אלה פירותיהן של עשרות שנים של הפרטת הדיור, ספסרות באדמות המדינה והתעשרות הקבלנים על חשבון הרוכשים. במהלך הכהונה הקצרה של ממשלת נתניהו-ליברמן, הוצגו שש תכניות "להוזלת הדיור", כולן הסתיימו בעלייה במחירי הדיור.
הממשלה שבויה בקונספציות הניאו-ליברליות הקיצוניות, ומדיניותה הקפיטליסטית אינה מסוגלת לפקח על מחירי השכירות, לבנות רבבות דיור עבור הדיור הציבורי, לקדם מדיניות של דיור בר השגה אמיתית ולהעניק משכנתאות לזוגות הצעירים שלא באמצעות מנגנוני השוק.
ד. האם המאבק בשדרות רוטשליד דומה למאבק הצעירים בכיכר א-תחריר? הוא דומה ולא דומה. הוא דומה בגלל הרכבו המעמדי. אך הוא אינו דומה, כי המאבק בכיכר א-תחריר הוא תולדה של שלוש שנות שביתות ומערכות מעמדיות נגד משטרו של מובארק.
ריח של מהפך פוליטי-תודעתי נישא באוויר
על מנת שכיכר הבימה תהפוך לתחריר של ממש, הכרחי להפוך אותה למערכה פוליטית נגד הממשלה ותפיסותיה הקפיטליסטיות, הכרחי לצרף ארגונים חברתיים נוספים ובייחוד איגודים מקצועיים וועדי העובדים, מעבר להתאחדות הסטודנטים הארצית שכבר התגייסה למערכה. הוא חייב להיות מאבק יהודי-ערבי ארצי, דמוקרטי ועממי מאבק עממי נגד ממשלת הימין. עתה עולה ביתר שאת, ההצעה לקיים שביתה כללית במשק כדי לתמוך בדרישות הצעירים.
ה. מספר ההישגים שהושגו עד עתה במאבק: בראש ובראשונה - הסדק שנפער בין ההשקפות הקפיטליסטיות הרווחות, לבין רצונם של הצעירות והצעירים להשתחרר מכבלי הקפיטליזם. שנית, הממשלה עומדת על בלימה. היא אינה מסוגלת לתת מענה הולם לדרישות הצעירים, המתמחים, העובדות הסוציאליות המופרטות ולסטודנטים. ללא מפנה במדיניותה הכלכלית-חברתית (והיא אינה יכולה לעשות זאת), קיצה של הממשלה הולך וקרב.
ריח של מהפך פוליטי-תודעתי נישא באוויר. שלישית: קבוצות המפגינים מצליחות לעצב תכניות ברורות לפתרון בעיותיהן. תכנית אלה מחפשות מי שיבצע אותן. רביעית: הצעירים לקחו את גורלם לידיים. אם זו לא דמוקרטיה, אז דמוקרטיה מהי?
ד"ר אפרים דוידי, המכללה חברתית-כלכלית: www.sea.org.il