בטירוף של שוקי ההון - בישראל ובעולם - שכירים שמנהלים חברות גדולות מקבלים משכורות של עשרות מיליוני שקלים בשנה. זה מופרך, משום ששכיר לא נוטל על עצמו כל סיכון, ולכן הוא גם לא אמור להתעשר מכך. הכלל הנהוג בכלכלה הוא שיש קשר בין סיכון לבין תמורה, או שכדי להתעשר צריך לקחת את הסיכון ולפתוח עסק משלך.
לפיכך, פרט לאנומליה של שוקי ההון, העצמאים הם האנשים העשירים. בכל מדינה בעולם, וכך גם בישראל. נתוני מינהל הכנסות המדינה מלמדים כי המצליחים שבקרב העצמאים בישראל אכן מגיעים לרמות עושר ניכרות. ב-2010 המאיון העליון (האחוז העשיר ביותר) של העצמאים בישראל השתכר 452 אלף שקל בחודש - 5.4 מיליון שקל בשנה. מדובר בכ-4,500 אנשים בישראל, כולם בעלי עסקים משלהם, שהם ללא ספק שכבת העשירים ביותר באוכלוסייה.
כמה נקודות מעניינות עולות לגבי הכנסתם של הסופר-עשירים האלה. ראשית, ההכנסה שלהם גבוהה פי 6.5 מההכנסה של המאיון העליון של השכירים - זה סביר והגיוני בשל הקשר בין סיכון לבין תמורה. שנית, ההכנסה שלהם גבוהה פי 25 מההכנסה הממוצעת של עצמאי בישראל.
לעומת זאת, אצל השכירים היחס בין המאיון העליון לבין הממוצע הוא רק פי 9 - חוסר השוויוניות בחברה הישראלית, כלומר, מרוכז רובו ככולו בקרב העצמאים. גם זה הגיוני, מאחר ששכבת העשירים ביותר היא כולה שייכת למעמד העצמאים.
שלישית, הכנסת המאיון העליון של העצמאים ב-2010 גבוהה ב-44% מהכנסתם ב-2009. כן, 44% גידול בהכנסתם בתוך שנה אחת בלבד. מה קרה בין 2009 ל-2010 שכך זינקה ההכנסה של העצמאי העשיר בישראל? רמז: בדקו מה קרה למחירי המניות ומחירי הדירות במעבר בין שתי השנים הללו.
הרמז הזה אינו מקרי. הנקודה הרביעית והמעניינת ביותר לגבי עשירי ישראל, היא שיעור המס שהם משלמים על ההכנסות שלהם. שימו לב: שיעור המס הממוצע שמשלם אדם בישראל הוא 20.5% מהכנסותיו. המאיון העליון של השכירים, ששכרו הממוצע הוא 69 אלף שקל - שישית מזו של המאיון העליון של העצמאים - משלם מס ממוצע של 40%. שיעור המס הממוצע של המאיון העליון של העצמאים - אותו מאיון שמשתכר 452 אלף שקל בחודש, וכלולים בו 4,500 האנשים העשירים בישראל - הוא 26% בלבד.
צריך לשוב ולבדוק את שיעור מס רווחי ההון
כן, האנשים העשירים בישראל גם משלמים הכי פחות מסים. לשם ההשוואה, שיעור המס שמשלם המאיון העליון נמוך מזה שמשלמים גם העשירון העשירי וגם העשירון התשיעי של העצמאים. שיעור המס של המאיון העליון הוא כמעט זהה לשיעור המס שמשלם העשירון השמיני של העצמאים. השכר של העשירון השמיני של העצמאים הוא 17.5 אלף שקל בחודש - משמע, המאיון העליון משתכר פי 25, אבל משלם כמעט אותו שיעור מס.
איך זה ייתכן? רמז: בדקו שוב את מחירי המניות ומחירי הדירות בישראל. לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה, שבתחום הזה הם מעודכנים לצערנו רק ל-2007, המאיון העליון של העצמאים נבדל מיתרת האוכלוסייה בהרכב ההכנסות שלו. משמע, בעוד שיתרת האוכלוסייה מתפרנסת למחייתה משכר (שכירים) או מהכנסות מעסק (עצמאים), הרכב ההכנסות של המאיון העליון שונה בתכלית. שם, רק 31% מההכנסה מקורה בשכר. הרוב המוחלט של ההכנסות שלו מקורו בהכנסות הון - 19% מקורם בהכנסות משכר דירה, דיווידנדים או ריבית, ו-47% מקורם מרווחי הון. בסך הכל, 66% מהכנסותיו מקורם בנכסים ובהון.
אז הנה פתרון התעלומה: המאיון העליון הוא עשיר ועתיר נכסים. לפיכך, שני שלישים מההכנסות שלו מקורם בנכסים פיסיים או פיננסיים - הון. דא עקא, שדווקא ההון בישראל נושא את שיעורי המס הנמוכים ביותר. דיווידנדים, ריבית ורווחי הון ממוסים בשיעור של 20%-25%. נדל"ן ממוסה בשיעור של אפס (פטור ממס שבח למשקיעים) עד 10% (מיסוי הכנסות משכר דירה). זאת, לעומת מיסוי של עד 45% על הכנסות מעבודה. כך יוצא שככל שאדם הוא עשיר יותר ומרובה נכסים יותר - כך הוא משלם פחות מס. מרבה נכסים, ממעט במס.
לא צריך להרחיק לכת כדי להבין שכל מי שקורא להגדלת השוויוניות בחברה הישראלית צריך לקרוא בפועל להגדלת המיסוי על נכסים ועל הון. הצעת חוק ממשלתית אחת כזו, ביטול הפטור ממס שבח על דירות למשקיעים, כבר מונחת לשולחנה של הכנסת - שנוטה לא לאשר אותה מחשש כי בלי משקיעים בשוק הנדל"ן יאמיר שכר הדירה.
משמע, הלחץ הרגעי של מצוקת הנדל"ן גורם לכנסת שלא לראות את האינטרס ארוך הטווח של הגדלת השוויוניות בחברה הישראלית, והסדרת עודפי ביקוש של משקיעים (שמעדיפים נדל"ן על פני מניות, בין השאר, בשל הפטור ממס) משוק הנדל"ן.
לצד אלה, צריך לשוב ולבדוק את שיעור מס רווחי ההון הנגבה בישראל. גם כאן, מדובר בצעד שצריך להישקל ולהתבצע במתינות רבה - הון, במיוחד הון גדול, הוא זרם גלובלי מאוד. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להגזים עם מיסוי ההון, בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, משום שהדבר עלול בקלות להביא לבריחת הון ממנה. עם זאת, תיקון מתון במיסוי ההון הוא בהחלט מתבקש.