מחאת האוהלים: להציל את מדינת ישראל מפני עצמה

יום הכיפורים יגיע אמנם רק בעוד חודשיים, אבל תרשו לנו כבר עכשיו להכות על חטא: גם אנחנו, התקשורת, אשמים במציאות שהביאה לתנועת האוהלים.

האשמה אינה רק שלנו. לפחות עוד שלושה גורמים מרכזיים חולקים בה עמנו - משרד המשפטים, מבקר המדינה והציבור. כולנו אשמים במשותף, כולנו צריכים להכות על חטא, וכולנו צריכים לשלם את המחיר על כך. למעשה לא צריכים לשלם, אלא כבר משלמים בפועל.

כולנו אשמים בהרס ממשלת ישראל. כולנו ביחד הרסנו את הממשלה, ואנחנו ממשיכים והורסים אותה מדי יום ביומו בביקורתיות שלנו, בציניות שלנו, בחוסר האמון ובהיעדר הסלחנות לטעויות.

אחד המסמרים האחרונים בארון הקבורה של ממשלת ישראל ננעץ שלשום: מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, התפטר מתפקידו, על רקע משבר אמון בינו לבין שר האוצר (או שמא בינו לבין ראש הממשלה). בעיתונים נכתב ששני הוא הקורבן הראשון של תנועת האוהלים. הם טעו. הקורבן הראשון הוא אזרחי ישראל, שאיבדו את אחד המנהלים המוכשרים האחרונים שנותרו בממשלה.

תנועת האוהלים תובעת מהממשלה לספק לה מענה למצוקת הדיור. בואו נשאל את יושבי האוהלים שאלה פשוטה: מי, לכל הרוחות, הם חושבים שיספק את המענה הזה? האם יכול להיות שזה יהיה ירון ביבי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, שאיננו (הוא פוטר לפני שבועיים בידי שר השיכון, אריאל אטיאס, השד יודע מדוע)? האם יכול להיות שזאת תהיה מנהלת מינהל התכנון החדשה, בינת שוורץ, שנכנסה לתפקידה זה עתה אחרי קרוב לשנה שבה התפקיד נותר בלתי-מאויש (לשר הפנים, אלי ישי, לא אצה הדרך לאייש את התפקיד קודם לכן)?

ועם מי בדיוק תוכל שוורץ לקדם את התכנון המורכב, הכרוך בהוצאה לפועל של פרויקטים של דיור בר-השגה ברחבי המדינה? אילו עובדים עומדים לרשותה? האם היא מסוגלת לקדם אותם? האם היא מסוגלת לפטר אותם? האם היא מסוגלת לגייס עובדים במהירות שיא כדי להאיץ את עבודת התכנון הנדרשת?

אל תטרחו להשיב. אלה כולן שאלות חסרות מענה. שוורץ היא כמעט משוללת כלים לפעול, משום שממשלת ישראל היא מאובנת. המינוי שלה עצמה, פרט לזמן שארך לישי לבחור אותה, התעכב חודשים ארוכים בשל אינספור תלונות ומענות משפטיות שונות ומגוונות. המשפטיזציה אוכלת בממשלת ישראל בכל פה - באשמת הציבור, התקשורת, מבקר המדינה ומשרד המשפטים גם יחד - ואינה מאפשרת כמעט לקדם מינויים בכירים.

מאותה הסיבה ההתפטרות של שני היא טראגית כל כך - כמעט שלא ניתן יותר לגייס מנהלים מוכשרים מהמגזר הפרטי לממשלה. אם לא די בשכר הנמוך, בהשוואה למגזר הפרטי, הרי שכדי לבצע את המעבר יצטרכו הבכירים לעבור חקירת שתי וערב של משרד המשפטים (ניגודי עניינים אפשריים), ולהיהפך לחשודים המיידיים של התקשורת (על כך שהם משרתים אינטרסים זרים). אחרי פרשת גלנט, שבה אדם שצבר 30 שנה של שירות ציבורי ללא רבב כמעט הובל לגיליוטינה הציבורית בשל עבירות נדל"ן פחותות ערך, לא נמצא עוד מי שיסכן עצמו ואת המוניטין שלו במעבר לשירות הציבורי.

אין גם סיבה להסתכן במעבר שכזה, בשל היעדר תגמול ציבורי על כך. הציבור אינו מעריך את פקידי הציבור שלו. הוא גם אינו רואה בשירות הציבור ערך עליון. חלפו הימים שבהם האם היהודייה איחלה לבנה שיגדל ויהיה ראש ממשלה. כיום היא מאחלת לו שיהיה מהנדס היי-טק, עורך דין או סוחר בניירות ערך. טובי בנינו פונים אל המגזר הפרטי - ומותירים את המגזר הציבורי נטוש.

מנכ"לים של משרדי ממשלה מתלוננים בימים אלה שמרבית זמנם כבר אינו מוקדש לקבלת החלטות - אלא בלוודא שההחלטות שהם כבר קיבלו מיושמות. הם מתלוננים גם שהם מוצפים בהחלטות פעוטות, מאחר שהמערכת כל כך מאובנת עד שאף אחד לא מוכן לקבל אחריות על החלטה, קטנה ככל שתהיה. מנכ"לים ותיקים בשירות הממשלתי מדווחים כי מקדנציה לקדנציה יכולת הביצוע של הממשלה נשחקת.

ממשלת ישראל אינה מסוגלת יותר לגייס אנשים טובים לשירותיה. היא גם אינה מסוגלת לקדם או לתמרץ אותם. שני משרדים בלבד שומרים עדיין על גאוות יחידה ועל יכולת ביצוע גבוה - משרד האוצר ומשרד המשפטים - אבל שניהם גם שיכורי כוח כתוצאה מכך, ותורמים להרס הממשלה באמצעות הסירוס של המשרדים האחרים.

ברקע פועלת נציבות שירות מדינה מאובנת, שגם היא מסרסת את כל תחום המכרזים וגיוס כוח האדם, וכמובן ועדי עובדים חזקים עד הגזמה, שאינם מאפשרים לנייד עובדים, לקדם אותם או אפילו סתם להוסיף להם משימה. על כל אלה צריך להוסיף את היעדר הניהול של הממשלה את עצמה - אין יעדים, אין מטרות, אין מדדי ביצוע, אין הסקת מסקנות מהצלחות או כישלונות. אין ניהול, נקודה.

"יש אצלנו תהליך ארוך מאוד של בנייה", אמר אתמול נגיד בנק ישראל". מרגע שמתקבלת החלטת שיווק הקרקע ועד גמר הבנייה חולפות שלוש שנים וחצי. צריך לבדוק מדוע". במצבה של ממשלת ישראל, אפשר כמעט להתפלא איך זה אורך רק שלוש שנים וחצי. ממשלת ישראל היא מהממשלות הגרועות בעולם ביכולת הביצוע שלה, ופרי הביאושים של חוסר התפקוד הממשלתי הוא הגורם העיקרי לחוסר הנחת של הציבור מהמדינה שלו. הציבור חש שהשירות הציבורי מתפורר, והוא צודק.

בעולם כזה אין תמה שהנאום של ראש הממשלה בדבר תוכנית הנדל"ן שלו נתקל בזלזול מוחלט של יושבי האוהלים. ראש הממשלה עוד לא התחיל לדבר, והם כבר צעקו "ביבי שקרן". הם צודקים, כמובן - ביבי אכן משקר, למרות שאין לו כוונה לכך, משום שאין לו יכולת להבטיח דבר בשמה של ממשלת ישראל. יכולת הביצוע של ממשלת ישראל היא כל כך ירודה, שכל הבטחה שלטונית שניתנת בשמה היא בבחינת שתי ציפורים על העץ.

ביבי משקר ללא כוונה, גם משום שהוא נושא באחריות ישירה לכך. שני, יחד עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי, עמלו חודשים ארוכים בבניית תוכניות עבודה לרפורמה מקיפה בעבודת הממשלה. את הרפורמה הזאת צריך היה להוביל נציב שירות המדינה החדש, והיא אמורה היתה להיות המשימה הלאומית החשובה ביותר של ממשלת ישראל זה עשורים. רק שראש הממשלה זילזל בכך, ובחר למנות לנציב שירות המדינה אדם חסר ניסיון, שספק אם יוכל להתניע מהלך גדול כל כך.

גבאי הסיק את המסקנות והלך הביתה, שני החזיק מעמד עוד חודש. עכשיו גם לו נמאס, והוא הלך הביתה. כך נסתם כנראה הגולל על המהלך החשוב ביותר להצלתה של מדינת ישראל מפני עצמה. אולי תנועת האוהלים, אם תעלה את הדרישה לרפורמה בעבודת הממשלה לראש סדר העדיפות שלה, תוכל להביא לשינוי התמונה?